אתמול אחר הצהרים, שבת המלכה עוד ריחפה באויר
אני מתארגנת לנסוע צפונה – גם כן צפונה ...
הכל יחסי, מושב ערוגות זה צפונה בשבילי.
עודני מתנגבת לאחר המקלחת רטט הטלפון בעצבנות קצרת רוח.
על הקו אחת מיורשות העצר "אמא בואי מהר
תביאי אתך את המצלמה" "יש לפחות עשרה עופות דורסים באויר..."
אני בדרכי צפונה מנסה לשכנע אותה לוותר,
אבל הניקון שהקשיבה לשיחה כבר עמדה מצווחת ליד הדלת
כמו כלב מטורף שנשכח כמה ימים לבדו בבית.
כמובן שכמו כל אם יהודיה נכנעתי ויצאתי אל המדבר הבוצי.
בואי תראי מה עשה הגשם של הצהרים מפצירה הג'וניורית.
גֶּשֶׁם אַחֲרוֹן מְאַחֵז עֵינֵי הַחֲסִידוֹת
הַשָּׁבוֹת מַעֲרָבָה.
נוֹשְׂאוֹת עִמָּן חָכְמַת הַמִּזְרָח
שׁוֹטֵף שְׁאֵרִיּוֹת הַסּוּפָה בָּעֲרָבוֹת
עוֹד תָּבֹאנָה אֲחֵרוֹת תַּחְתֶּיהָ
לְהַכּוֹת בְּכָל הַכֹּחַ עַקְשָׁנִיּוֹת וּבְטוּחוֹת.
עוֹד מְעַט יִתְלַהֵם בָּנוּ הַקַּיִץ
עֱזוּז וְשָׂשׂ לַקְּרָב בּוֹ יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה
בְּמִשְׂחָק מָכוּר מֵרֹאשׁ
אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים עֵינַיִם
אוֹסְפִים שְׂרִידִים עֲדַיִן
שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה.
אביב שמח לכל.
חג חירות שמח ובחירות אמיתיות ונכונות לטובה.
|
