זמןהשבוע מסתיים, זמן עבר מאז דיברתי אליכם בפעם האחרונה, הוא עבר מהר, הימים נכנסו זה לזה , התערבו במערבולת מהירה, 2010 היא כבר חדשה ישנה- ינואר כבר דוהר אל אמצעיתו, יום חמישי היום, ואנחנו כאן עם התכנית השתנות ברדיו אורנים. והיום על זמן, כרופא, כבקר איכות של האנושות, על זמן שאינו נענה ועל הזמן שהוא הזמן שלי, עם אברהם טל, אביב גפן, יזהר אשדות, פינק פלויד כמובן, אריק סרה, קולד פליי 3 דורס דאון, זומבי, וסידני לאופר,ועם זמן קצוב של שעה אחת לתת לנפש לנוח ורק להקשיב, ולעוף איתי עם השירים והמחשבות בזמן שאול של שקט לפני סופהשבוע, וכמובן אתם מוזמנים להגיב למייל שלי:ayelet@adi.org.il ולשמוע בכל עת – אם עכשיו לא מתאים בIcast co.il נתחיל עם השיר שהתחיל את הרעיון לפרק הזה שיר שמתחיל בפעימות לב, שעון מתקתק, צחוק מתגלגל וצווחה שמקדימה את הצלילים, כמו לידה. השיר טיים מתוך האלבום הדרק סייד אוף דה מון של הפינק פלויד "תנשום, תנשום את האוויר, אל תפחד להרגיש". רוג'ר ווטרס נגן הבס של הלהקה, כתב את הטקסטים והלחנים במשך שבעה שבועות רצופים, והתקליט ראה אור ב 24.3.1973אוהבים עכשיו להשמיץ אותם אני אהבתי ואוהבת את הצלילים והמילים מאז ועד היום, והם בשבילי מילים וצליל של זמן אחר ומרחב אחר. כפי שכתבה עליו נאווה סמל: הצד האפל של הירח היה רגע נדיר בזמן התרבותי. לא תוצר של שיקולים מסחריים וגזירת קופונים, אלא מעשה אמנות צרוף שאינו מאבד את כישופו עם השנים.******************************"הזמן מרפא את הכל", "הזמן רופא נפלא", "עם הזמן זה יעבור", לא מזמן התאהבתי בקלישאות, ואסור לי לכתוב אותן. אין פשע נורא בכתיבה מקלישאות, מי רוצה לקרוא אותן? הן ידועות כל כך, חבוטות כל כך, משומשות של כך- ולעיתים קרובות מדי- נכונות כל כך, וככאלו קשה מאוד לקבל אותן כאמיתות וקל לדחות אותן ולפטור אותן כ- קלישאות, "הזמן ירפא", כשאני שומעת את המשפט הזה בזמן כאב גדול הוא קודם כל נשמע לי טיפשי, אני פוטרת אותו כמשהו מיותר, הרי הכאב שלי גדול כל כך ומוחשי – ליטוף לא עוזר, חיבוק לא עוזר דמעות לא עוזרות, תרופות לא עוזרות אז הזמן יעזור?אז זהו שכן...ככלשהוא עובר הכאב מטשטש, קצוות חדים שקרעו בבשר נשחקים קצת בקצוות, בנסיבות שהביאו את הכאב משנות צורה ופנים חריפותן ועוז צבעיהן דוהים, מדי פעם הוא מרים ראש ונושך אבל גם נשיכתו של הכאב נחלשת מפעם לפעם, כואב אבל פחות....יש לו כוח מוחץ להשכיח גם את מה שאני רוצה לזכור, לחדד עם הזמן קווים שהייתי רוצה לשכוח, ומעל לכל כוחו כמרפא.**************************** הזמן עובר, מתקדם, אין לו למה לחכות, ובדרך לוקח איתו את מה שניצב בדרכו. אהבות אבודות, החמצות מרות, הצלחות מרהיבות, הוא ה בקר האיכות הגדול מכולם את מה שהוא משאיר אחרי שעבר לא ימחק שום דבר, מי ששורד את שיניו ורוחותיו המכלות, נשאר וכל היתר נופל בין קפלי גלימתו הנעים בצעידתו התמידית קדימה, ולא נודע כי באו אל קירבו. הגלימה הזו עמוסה כל טוב, יצירה וחיים ואהבה, סיפורי גבורה וחולשות אנוש, יצירות אמנות, פשעים קטנים וגדולים של האדם ושל האנושות וגם כל הצעדים שעשינו פרט לאילו שממשיכים.....ולפני הכל הוא מוחק את החיים שהיו את מי שיצר אותם את היומיום הסתמי שממנו נוצרה כל העשייה האנושית, רק מעט עומד במבחנו, רק מעט נותר ואינו נשרף במבטו החד ולעיתים קרובות לא מה שחשבנו מראש. גם אני רק תיירת זמנית בתוכו, מה הוא ישאיר ממני אחרי לכתי? באיזה קפל בגלימתו אשכון עד שאתמוסס לכתם בין הכתמים שהוא נושא איתו- כתמי האדם על גלימתו של הרופא הגדול.פעם, לפני זמלוויס ותגלית הנקיון שלו רופאים נגבו ידיים מגואלות על חלוקי רופא- וככל שהשכבה עבה יותר והגלימה מוכתמת- הרופא ותיק ומכובד יותר- אחר כך בא הניקיון והחיטוי, והחלוקים נעשו לבנים- לא אצל הרופא הזה, ד"ר זמן, הוא נותן לדמעות ולצחוק למחשבה ולהעזה לאהבה ולשנאה להיספג בגלימתו לצבוע אותה בצבעים עזים של חיים ונושא אותם אתו הלאה , צד אחד מואר יש לגלימת הזמן הזו וצד אחד חשוך ואפל שאליו אני מעדיפה שלא להסתכל ******************************לעיתים פעם בכמה דורות או בכמה זמני חיים– קפלי גלימת הזמן נעים. עמקי קפל ישן נושן נגלים לעין נחשפים לאור ולחיים, תגליות ארכיאולוגיות, ספרים אבודים, שרידי החיים האנושיים נפגשים עם החיים עצמם, אויביים מרים מוצבים זה לצד זה על מדפי הספרים כריכה נוגעת בכריכה- צ'רצ'יל לצד היטלר, מוצרט לצד סליירי, סטלין למול המערב.אילו ידעו ששם הם יעמדו בסוף זה לצד זה, העולם הישן מול החדש החפשי מול הסגור, הזמן מתפוצץ מצחוק והצחוק מרעיד את קפלי גלימתו ומקרב אותם עוד זה לזה.***************************** שלושתם צועדים זה לצד זה גבוהים ודקים ורבי עוצמה- המוות בגלימתו השחורה הדוממת, החיים באין ספור צבעים וקולות והזמן הסופח אליו את כל הצבעים והריחות הטעמים והריחות, הדממות והרעשים. סוכך בידיו על שניהם עוטף אותם בגלימתו, לעיתים מכסה ולעיתים מגלה.ואין ידיעה מה הזמן שלנו בצד הגלימה השחורה או הצבעוניתואין זמן תחת השמש שהוא שלנו באמת בידיעה לטווח ארוך מתי הוא יסתיים כל יום אחד ומיוחד ומה שיהיה בו יהיה ומה שלא לא. אין זמן בכלל למה שלא, ובכל זאת אני חייה את הלא כמו את הכן במלוא העוז במלוא הרגש במלוא החושים.גם אם אני יודעת היטב שהכל חולף, ושצריך לפחות לנסות לחיות את החייםושאין זמן תחת השמש לריבים ומלחמות: *****************************זה לא הזמן שלי, לא הבנתי, ניסיתי לרוץ במקום שהזמן קרא לי לצעוד לאט, ברכיי קרסו, נחבטות ברצפה עוצרות אותי שאתאים לקצב שהזמן קבע, ניסיתי לבעוט במגבלה- תבעטי, איילת תבעטי, עד שיכאבו לך הרגליים אמרה לי חברה טובה- אז בעטתי והן כואבות.******************************* עומדת בחדר עגול ובו דלתות סגורות, לוחצת על הידיות לפתיחה, אבל שום דלת לא נפתחת , אני עוברת ובודקת אותן אחת אחת והן רבות . אם אחת תיפתח בסוף מה לעשות? להיכנס בה רק כי נפתחה? או לסמן אותה ולהמשיך לנסות? כרגע כולן נעולות, אני לוחצת על הידית, מרגישה אותה יורדת ונכנעת ללחץ ידי, הלב שלי דופק- אולי הפעם? הידית יורדת אבל הדלת נותרת נעולהכל מה שבדקתי עד עתה, נעול מסגרת חתומה.דלת אחת נפתחת, נפתחת לרווחה ואחריה אני רואה את הדרך, את הנוף את האור ואי אפשר לעבור. קיר זכוכית אטום ניצב ביני ובין המקום שאליו נפתחה, הדלת נטרקת בקול דפיקה רם, ממש לפני אפי. אני יורדת על ברכי הכואבות לנוח, לחכות. דלתות סגורות או נטרקות- זה לא הזמן שלי לנוע, זה לא הזמן שלי לרוץזה זמן לחכות. השעון מתקתק הזמן עובר אני על ברכיי מחכה לזמן שלי שיבוא:**************************זה הזמן שליאני פוקחת את עיניי, קירות החדר העגול והדלתות נעלמו, סביבי אור ומרחב, גבעות רכות מתמתחות מקומי סביב סביב אל עמקים פוריים ופסקות רחוקות עטורות שלג,אני מנסה לקום לאט- כואב אבל פחות, עושה צעד אחד ועוד אחד- יודעת לא חשוב לאן אפנה אני בזמן טוב, גם אם אעמוד דברים יבואו אני צריכה לעשות רק צעד כדי לתפוס בראשו או זנבו של משהו טוב, זה הזמן שלי להיות, זה הזמן שלי לעשות, כל הדלתות פתוחות כל הדרכים פתוחות, אני נכנסת ויוצאת רק בשביל ההנאה ושבכניסה וביציאה, זה הזמן שלי זו התקופה בשבילי וכך יהיה פעם אחר פעם, ואם הזמן יקרא לי ויהיה שלי ואתחיל לרוץ בו וארוץ מהר מדי- קרא, לי- כי לא כמו בשיר אני אשמע ואבוא.************************************* |