לאחרהביקור האחרון של ביבי באמריקה וכל הדיבורים על הלחץ המופעל עליו ועל ההשפלות וחוסר נימוס מצד האמריקאים, ברור מי בעל הבית (להבדיל מבעל ברית כפי שמנסים למכור לנו כל השנים).
בתור אחד שלא מצביע ביבי אלא להיפך (למרות שלא ברור היום מה זה להיפך), כואב לי שלוחצים על ראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה הנבחר בהליך דמוקרטי וראש הממשלה של המדינה היהודית האחת והיחידה על פני כדור הארץ. אני בהחלט לא מסכים עם הממשלה הזאת המורכבת ממפלגות שמתחרות ביניהן על מי יותר קיצונית, מי בונה יותר מעבר לקו הירוק ומי גורמת לישראל יותר נזק ומבוכה בזירה הבינלאומית.
הממשלה הזאת (אך לא רק הממשלה הזאת) מובילה למדינה דו-לאומית שאין חזרה ממנה והיא הסוף של המדינה היהודית האחת והיחידה. אני אישית לא מודאג ממדינה דו-לאומית או ממדינה כל אזרחיה או איך שאתם רוצים לקרוא לה אבל כשממשלת ישראל בונה עוד ועוד יחידות דיור בלב שכונות ערביות היא איננה מתכוונת למדינה דו-לאומית או למדינה כל אזרחיה אלא להמשך האפרטהייד, מילה שאנחנו לא אוהבים לשמוע אבל בפועל זה מה שאנחנו עושים וכולנו ללא יוצא מין-הכלל שותפים ואחראים לעשייה ההרסנית הזאת.
דיונים בממשלה כגון מי רשאי לנסוע ומי לא על כביש 443 או הצעות החוק של ישראל ביתנו לאפליה מתקנת לאלה ששירתו בצה"ל הם רק סימפטומים של חברה חולה שאפילו לא שמה לב שמשהו לא בסדר איתה, כי הרי הפלסטינים הם תמיד האשמים.
והנה, מגיע נשיא אמריקאי אשר נמאס לו מהילד הרע שעושה במשך 42 שנה כל מה שעולה על רוחו ומנסה לשים לו גבולות (בתקווה שאלו יהיו גבולות 67) והילד הרע חוזר עם הזנב בין הרגליים לבקש עזרא דווקא מחבורה של קיצוניים אשר לא מפסיקים להתגרות בעולם ולסכן את העתיד של כולנו.
ברור לי גם שאמריקה דואגת אך ורק לאינטרסים שלה ואובאמה הוא חייב דין וחשבון לשלוחיו (המפלגה הדמוקרטית והתעשיינים שמימנו את הקמפיין שלו) ולא למדינת ישראל. במקרה או לא במקרה, האינטרסים של אמריקה תואמים את האינטרסים של אלה כמוני הרוצים לחיות בשקט ובשלווה עם שכנינו הפלסטיניים בשתי מדינות לשני עמים (או לכמה מדינות ועמים שאתם רוצים והעיקר שיהיה פה שלום).
אובאמה קיבל את פרס הנובל על מה שלא עשה וגרוע מזה, את גואנטנמו לא פינה, לאפגניסטן שלח יותר חיילים ומעירק אין סימנים לנסיגה אבל עכשיו הוא נהיה גיבור על ביבי, ראש הממשלה של חצי סיכה על מפת העולם וטוב יהיה שנהיה חשדנים לחיבוק הדוב של בעל המאה. רק אנחנו, העם בישראל רשאים להחליט על גורלנו, לטוב ולרע ואלה שמאמינים בשלום ונסיגה לגבולות 67' כדאי להם לא להיתפס לאופוריה ולראות באובאמה המושיע. הסדרי שלום הנכפים ע"י המעצמות הם בדרך כלל לטובתם של עצמן ולא לטובתם של העמים המסוכסכים.
אני רק מקווה שלא נחזור לטעויות של תרום מלחמת יום כיפור ושההנהגה הנוכחית, ביבי, אלי ישי, בוגי עיילון וליברמן לא יובילו מדינה שלמה שולל כפי שעשת גולדה בזמנה. לצערי, צריך הרבה אמונה כדי לחשוב שדווקא ההנהגה הנוכחית תגיע למסקנה הנכונה לפני שיהיה מאוחר מדי.
לכן, כששואלים את השאלה או-ביבי או-באמה?, עם כל הכאב אני בוחר או-באמה, כן למרות הידיעה הברורה שהשיקול שלו איננו להצדיק את פרס הנובל שהוא קיבל על שום דבר, אני עולה על טרמפ בדרך למדינה פחות צודקת אבל יותר שפויה, למדינה אשר תשתחרר מהכיבוש לא פחות מהפלסטיניים ותסיים הפרק השני בהיסטוריה של 40 שנות נדידה (פעם במדבר,היום באפלה). |