קיבלתי היום הודעה במייל

הודעה של מסר שאני מכירה

אבל לא מפנימה

ונופלת תמיד בו

"הארוע הוא לא הארוע עצמו, אלא הדרך בה האדם תופס את הארוע"

ואני...

ארוע שלילי זה אצלי אסון נוראי

גם אם הוא קטן ושולי

בשבילי זה  אסון לאומי

ואינני מסתפקת בהספד יחיד

אלא מספידה את הארוע בפני כל העולם

כל מי שרוצה לשמוע מוזמן

ומי שאינו רוצה לשמוע מחוייב

וארוע חיובי

הוא שולי ואיננו חשוב

אין טעם לדבר עליו

כי תיכף ומיד יגיע הארוע החשוב

הארוע  השלילי!

וזה בדיוק מה שהשתנה אצלי מאז שהייתי ילדה

לא הארועים שקורים לי

לא היכולות שלי

אלא

תפיסת העולם שלי

בילדותי היתי מלאת תמימות ואהבה

האמנתי בכולם ובעולם

והעולם החזיר לי אהבה

ואז התבגרתי

וגיליתי שלא כולם לשלום באו

והיו כאלה שפגעו בי מאחורי גבי

והתחלתי לחשוד בכל אחד שזו כוונתו

במבחן התוצאה התמימות התגלתה כיותר יעילה

ולכן מסקנתי

היא

מתוך מקום של מודעות ולא של תמימות

לחזור להאמין באנשים ובטוב ליבם

אני מאמינה שהאמון שלי באנשים

יגרום להם לרצות לרוב בטובתי

אז הנה יציאה נוספת לחרות שלי

הנחה בצד של החשדות האי אמון

ואמונה, גם אם תבוא בתחילה מתתוך ההיגיון

כי אנשים באו לטובתי ובעבורי

כשאנשים היו מנסים להזיק לי

לא ראיתי זאת

האמנתי שכוונתם טובה

כשהצלחתי

סיפרתי לכולם מאושרת

לא במדויק

כי הייתי צנועה למדי

היום

כל היום אני בטוחה שאנשים נגדי

ושאנשים מנסים להזיק לי

והחשיבה הזו

מביאה עלי המון רוע

אני צריכה לחיות בתמימות מבוקרת

להאמין שאנשים כן מפרגנים לי

יחד עם זאת לא לחלוק את סיפוריי לכל העולם

לזרום

מתוך אמונה באנשים

ובעצם...

גם כשאני בטוחה

שמנסים לפעול שלא לטובתי

להתעלם מכך

ולהאמין , מתוך זהירות כמובן

שהם לטובתי באו