למושג סינכרוניות התוודעתי לראשונה לפני די הרבה שנים ב"דרך האמן" של ג'וליה קמרון שכנראה אימצה אותו מיונג. הטענה שלה היא שכשעולים על מסלול יצירתי העולם מזמן לך במקום הנכון ובזמן הנכון את ההזדמנויות הנכונות. לדוגמה, אשה שהגיעה למסקנה שהיא רוצה ללמוד צרפתית עשויה להתקל בדיוק במורה לצרפתית בארוחת הערב אצל השכנה. הבוקר קרה לי מקרה סינכרוני כזה. כפי שסיפרתי בפוסט שכתבתי אתמול, מתוך רגע של קשב עצמי גיליתי בתוכי חלק שכאילו לא יודע לדבר. שאלתי אותו מה הוא כן היה רוצה לעשות ומשום מה הוא ענה לי: "לשחק בחול", לא לצייר, לא לפסל, לא להכין עוגות אלא לשחק בחול, או יותר נכון להכין עוגות מחול. בימים אלו אני נותנת אוכל לחתולה של השכנה שנסעה לחול, שהיא גם מטפלת יונגיאנית וגם מרפאה באמנות. החלטתי להציץ בספרים שעל המדף שלה והנה הספר השני שעיני נחתו עליו היה "משחק בחול על פי תורת יונג" מאת ג'ואל רייס-מנוחין. לא היה לי ספק שמדובר על מקרה של סינכרוניות ולכן החלטתי להשאיל את הספר מבלי לשאול רשות. מהצצה ראשונה הספר נראה לי אמנם מיגע ואינטלקטואלי מדי למצב רוחי כרגע, אבל לפחות יש לי תחושה שקיבלתי אישור כלשהו מהעולם שאולי אני עולה על מסלול נכון. לצערי, לתחושה הזו מלווה המון חרדה שאפספס את ההזדמנות לעלות למסלול הזה או אפילו שהעולם סתם מתעתע בי. |