כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    היצירה הבאה שלי

    ארכיון

    השמורות של אימא - סיפורון

    24 תגובות   יום שני, 29/3/10, 12:42

     

     
     

    ,,אימא איך את יודעת?"

     

    המורה לטבע ביקשה שנתאר את רתיחת המים. אני ציירתי מים רותחים וצבעתי אותם בגווני ים. תיארתי במילים את תהליך הבעבוע ואת האדים. אף מילה אחת לא הייתה שם על הרכב כימי, טמפרטורות או על מצב צבירה . יומיים שלמים הלכתי בבית על קצוות האצבעות. איך אתן להורי לחתום על המבחן, ציון כזה נמוך מעולם לא ראיתי.

     

    "ציפור לחשה לי",  ענתה והייתה מפליגה אומר במצבים כאלה:  יש ציפור כזו שאינה מדברת, כל תנועה וציוץ שלה אומר משהו, אם מקשיבים שומעים שפה שלמה.

     

    הכישרון שלה  להפוך סיפור לכלי חינוכי, נדיר בעיניי גם היום עם הנכדים. אם מתרחש דבר מה, או נוצר מצב ביש, לאימא משל באמתחתה והם נדרשים להבין בעצמם את הנמשל.

     

    עד שנצטווה מקומו של המשל, לאירוע מתבקש, ויצא לאור והאיר אותה מסביב, באור גדול. 

     

    אימא שומרת הכל, מתויק, עטוף בסרט. לא רק סיפורים ומשלים גם חפצים נבחרים של כל בני המשפחה. כך שמרה גם את המבחן ההוא בטבע  עם עוד מחברות שאהבתי.

     

    חבילה שלמה, שלא ידעתי כי נשמרה, קיבלתי  לאחרונה, במסגרת ההכנות לחג הפסח. ארוזה עטופה בניילון וסרט. הכתבים נראו אחרי עשרות שנים, כמו אתמול נכתבו.

     

    ערב פסח, השנה נוסעים להורי. אני נוסעת בבוקר מוקדם. הציפורים עדיין מצייצות בשחר וקוראות לזריחה להבקיע את השמיים ולסמן את מעברו של הלילה. פנסי הרחוב כבו כבר, אני בכיוון צפונה, החלון פתוח והציפורים מגבירות קריאתן כתובעות את חופש הזמן.

     

    הנהיגה חלקה, השקט בחוץ מזמין את מחשבותיי לנדוד במחוזות ומרחבים שונים. רק לפני שבוע אימא ביקשה שאבוא לעזור לה להכין את הסדר.  אמנם ברוחה נערה היא, אך על יין שנותיה מעיד הגוף במאמץ.

     

    "אל תשכחי להגיע מוקדם אח"כ חם מדי להיות ליד הטאבון, לוקח זמן לאפות את הכל"

     

    כך אומרת אימא מהטלפון הנייד שלה, מזל שענתה לי, כי בדרך כלל היא לא מתייחסתלצלצוליו ואני שרציתי לשאול,  הנה  שכחתי, ככה תמיד היא מצליחה לגרום לי לשכוח, אפילו את הזמן. רק רציתי לשאול אם אפשר להביא זוג חברים לסדר. עופרי ומיכל. נו מילא! תהא לה הפתעה, אבא בכלל יתמוגג.

     

    "באיזו שעה לבוא ?"   הכי מוקדם שאפשר היא עונה.

     

    עכשיו אני בדרכי אל בית הורי להכנת המצות השמורות לפסח. אותן מצות משמשות כאפיקומן ונקראות פיתות בשפת הילדים במשפחה.

     

    הנכדות בטח כבר עומדות, מחכות כולן, בסינרים לבנים ומטפחת לראשן , שמא תיפול שערה לבצק.

     

    סבא וסבתא בדרך כלל יחד, יוצרים את הבצק בשלבים. אסור להניח את הבצק ללא תנועה, כאן מגיע תפקיד הנכדות. צריך לנענע את הבצק ללא הרף. הן גם מרדדות דקיק ומחוררות את הבצק תוך כדי רישום השם שלהן, חגיגה שלמה שם.

     

    סבתא הכינה מבעוד מועד את הטאבון המיוחד לפסח. הוא עשוי מנירוסטה, מעשה ידי אומן .

     

    סבא הכין, כבר בפורים את הקמח. נסע רחוק, עד שעריים, כמו מאי שם באיזו תחנת זמן אחרת, הגיע הקמח, מתחנת קמח עם איזו ברכה מיוחדת.

     

    עד היום לא ברור לי מה שונה הקמח הזה מגרגירי הקמח האחרים. אלא מה, אין זה חשוב  כלל. מה שחשוב הוא החגיגה סביב. העיסוק יחד והליכוד המשפחתי הזה שאימא מצליחה בטקסים שלה ליצור. כדי להגדיל את היחד הזה היא מייצרת פיתות לפסח לפחות למחצית השכונה וגם למשפחות בערים אחרות.

     

    הריח מסביב עולה באפי רק למחשבה על התוצר, כך כל שנה. הריח כה מהנה והילדים מתאפקים שכן כמצוות ההלכה, אין לאכול, אפילו לא לטעום כזית, לפני הברכה על המצות בליל הסדר.

    לא להאמין אבל ההורים נחלו הצלחה בכך שהביאו את הנכדים לעשייה הזו . 

     

    השנה החלטנו לתעד זאת, הבאנו מסרטה, בשנה שעברה צילמנו רק תמונות.

     

    שוב מחשבותיי נודדות לתוצר המופלא הזה של פיתות. ההכנה לא מסתיימת באפייה, אחרי האפייה מסמנים את המצות, בעזרת נעיצת קיסמים טבעיים כאלו בכל מצה. זרדים מובחרים מן הטבע. כהן זרד אחד לו. לוי שני זרדים וישראל שלושה זרדים. שלש מצות יחד, הופכות ברגע, למצות שמורות. אלו מחולקת להן בקרב בני המשפחה ובקרב בתי אב בשכונה.

     

    שמש כבר צבעה את השמיים בכתום. אני עדיין נוהגת, נוסעת בזמן, בעיני רוחי אני רואה את השכונה. נוף הבתים השתנה, את ירוק הפרדסים מסביב לשכונה תפסו מבנים חדשים. בין החצרות אין כבר תרנגולות או ברווזים, אך עדיין ניתן להריח את זמן כתישת התבלינים.

     

    ריח התבלינים החריף, צליל מכתש ועלי מתערבבים להם בקול צלול השר את שלום שבזי. הלב הולם בקצב תואם, ללא הרף כמו להדגיש בהווה את האנשים של רוח תימן.

     

     

    חג שמח

    26.3.02

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS


      איזה יופי של פוסט מרגש .

      חג שמח !!

        30/3/10 20:56:

      תודה על הסיפור, איירין היקרה. חג פסח שמח לך ולכל משפחתך
        30/3/10 08:23:


      تحيات عطلة سعيدة ابيب

      سعيد عيد الفصح

      الحرية لشعب إسرائيل

      אופסססססססס.. מה כבר יצאנו ממצרים???

      יקירה איזה יופי של סיפור...

      ואני יודעת שזה לא סתם סיפור אללא המציאות.

      ד"ש ונשיקות לכולם.

      חג אביב שמח !!!

      *

        29/3/10 21:30:

      ידעתי שלא תאכזבי..

      איך אפשר בלי סיפור ממך?

        29/3/10 19:05:

      סיפור מאוד מרגש

      חג פסח שמח לכל עם ישראל!!!!

        29/3/10 17:21:


      חג שמח איירין

       

      אהבתי את התיאור, מזכיר לי ילדות

       

      ורק לענות על תהייתך, ההבדל בין הקמח של כל השנה לשל המצות: הקמח של המצות שמור מרגע קצירתו.

       

      מרגע שנקצרת החיטה משגיחים שלא יבוא במגע עם מים או כל לחות שהרי המים מחמיצים את הקמח אם עוברים 18 דקות מרגע שנגעו המים בקמח

        29/3/10 16:46:

      צטט: לחישת הלב 2010-03-29 16:20:09

      יקירה החזרת אותי אחורה בזמן
      לזכרונות העבר  לימי ערב החג.
      לאותם דברים קטנקטנים שבאותם 
      הזמנים לא יחסנו להם חשיבות רבה.
      יאלו היום מתמוגגים על כל פירור.
       אהבתי מאד.
      תודה....
      חג  של אביב פורח ומלבלב. 
      חג של אהבה  חיבוק והקשבה, 
      חג של  צמיחה, ושגשוג.
      לך וליקרייך. 
       

       

      איירין יקרה

      נ ה ד ר

      יופי של סיפור -

      מאד אהבתי

      מצטרפת לתגובתה של הלחישה

       חג שמח

       

      לא חלפו 24...

        29/3/10 16:25:

      נוסטלגיה לניחוחות החג

      חג שמח!

      בני

        29/3/10 16:20:
      יקירה החזרת אותי אחורה בזמן
      לזכרונות העבר  לימי ערב החג.
      לאותם דברים קטנקטנים שבאותם 
      הזמנים לא יחסנו להם חשיבות רבה.
      יאלו היום מתמוגגים על כל פירור.
       אהבתי מאד.
      תודה....
      חג  של אביב פורח ומלבלב. 
      חג של אהבה  חיבוק והקשבה, 
      חג של  צמיחה, ושגשוג.
      לך וליקרייך. 
       
        29/3/10 16:00:

      סיפור נפלא וזורם לתודעה. ציפיתי כבר שנטעם מהמצות והפסקת.

      בסוף ראיתי שעברו 8 שנים מהכתיבה... בטח אכלתם הכל ולא רצית שנקנא אז לא נתת את הסוף...

      טוב, זה כבר התייבש מאז, נסלח לך.  

      חג אביב פורח,

      רמי

       

        29/3/10 15:59:
      נחמד זכרונות מהילדות בפריפריה....מחכים למתוקים של השכנים המרוקאים בסוף.....עכשיו הכל זמין בכל מקום..אלו יתרונות של גדילה בפריפריה בצפון. חג שמח לך אלופה ולכולם
        29/3/10 15:35:

      חג שמח ומבורך חברה יקרה..והסיפור, ממש החזיר אותי בזמן למחוזות ילדותי.....

      תבורכי יקירה...

        29/3/10 15:30:


      איירין יקרה,

      איזה סיפור יפה! מלא בניחוחות של חג ומסורת.

      תודה רבה!

      חג שמח לך ולמשפחה!

        29/3/10 15:06:

      חג שמח

      וטעים

        29/3/10 14:56:

      מרגש! מרגש! *

      תודה יקירה וחג שמייח לכם :-)

        29/3/10 14:50:


      רוח תימן נושקת לפני המים....

      *

        29/3/10 14:47:
      מסורת יפה שלא נס ליחה ונשמע שכולם נהנים אצלכם ממנה - חג שמח ומהנה!!
        29/3/10 14:04:


      מה אומר לך איירין: "החזרת אותי בזמן".

        29/3/10 14:00:
      חג שמח עם האהובים והמתובלנים
        29/3/10 13:47:


      חג  שמייח

       

      של  מי  התמונות  היפות  ?  מי  עיצב  .?

        29/3/10 13:44:

      איזה מקסים כתבת

      וריח הפיתות עושה חשק להצטרף אליכם אל ליל הסדר..

      נשמע טעים במיוחד להיות תימני 

      :-)

       

        29/3/10 13:35:

       שמחה שאהבת

      תודה על תגובה

       

      וחג נפלא חברה

        29/3/10 13:11:


      ניחוחות וזכרונות ילדות במילותייך

       

      מאוד ריגשת.

       

      חג אביב שמח יקרה

      זהבית

      פרופיל

      איירין 21
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין