הכעסים שלי

באם בצרורות

ברגעים בלתי ברורים

אינני כועסת ברגע  בו פגעו

אלא כועסת ברגעים אותם אני מנסה לנתח..

אני כועסת ועצובה לאחר ארוחה גדולה שמכבידה על גופי

ואני צריכה לבדוק מהם הרגעים הנוספים

אני כועסת כשאני מתחילה לנתח סיפורים ולהסיק מסקנות

וכו בשיטה של ביירון קייטי

הרי שאינני יודעת אם זו האמת

ומה האמת

אז אולי כדאי שאניח לחקר האמת ואזרום עם חיי

כפי שהם

אני רוצה מאוד את התפקיד

ולכן אני רוצה להתחבר אליהם

 ולכן אני כל כך משתוקקת לשוחח עימו

אך ההם, ובעיקר הוא מסננים אותי

ואני מתחילה לדאוג

גם דאגתי כשהוא הלך לטייל עימו

דאגה שהתגלתה כאזעקת שוא

 הגיע הזמן להשתחרר מהדאגות

 הגיע הזמן לראות את המציאות באופן הפשוט ביותר

ואם יהיו הפתעות..לזרום

בתוך הפשטות להציב את המטרה

והדרך לביצוע

אבל להפנים שאי אפשר ללחוץ כדי ש זה יקרה

אלא צריך ללכת עם קצב הדרך

ועם המכשולים שבדרך

להתגמש כשצריך

לדלג ולעקוף

כשהמטרה נראית בסוף

מדוע זוהי לי המטרה?

מה מביא לי את ההנאה?

ואם מישהו אחר יעשה ויקח

מה יקרה אז?

אולי זה אפילו רעיון טוב וחיובי

לאפשר גם לאחרים לתת ולהשתלב

לחשוב יחד עימו כיצד אני עושה ומתקמדת

כיצד מטרתי מושגת