אז אולי די כבר עם המשחקים המאוסים האלה? אותו ידיד מדובר משבוע שעבר הפך להיות כמו כל גברבר בסופו של דבר (כמה פואטי) בכל מקרה, מאז אותו יום הוא התחיל לדבר איתי כמעט כל יום בפייסבוק, פעם אחת אפילו הייתה שיחה של 4 שעות, ועוד אני זו שקטעתי אותה. ועל מה כבר יש לדבר כל כך הרבה? בכל מקרה, כמו כל בחורה אחרת שהייתה במקומי, ראיתי את זה כסימן חיובי. הרי בכל זאת, אתה לא מדבר 4 שעות בפייסבוק עם בן אדם שלא בא לך טוב. או שמא..? בכל מקרה, במהלך השבוע מן קבענו שניפגש בפאב השכונתי שלנו ביום חמישי, והבחור אפילו דאג לציין שיום חמישי זה סבבה אבל מוקדם כיהוא עובד בשישי בבוקר וכו'.עד כה הכל טוב.
ביום חמישי ב-7 בערב, מוקדם לכל הדעות, נסעתי עם חברתי הטובה שעובדת שם כברמנית להעביר לה את הזמן בפתיחה. כשהיינו בדרך שלחתי לו הודעה שאנחנו הולכות לפתוח ושהוא מוזמן להצטרף. במשך שעתיים הפלאפון דמם. אין קול ואין עונה. לאט לאט התחילו להגיע אנשים וביניהם גם חברים שלו. כעבור שעתיים הנסיך נכנס. כמובן שקצת קשה לפתח זמן לבד כשיושבים עם חברים בבר השכונתי, אבל בכל זאת הוא הגיע ועוד הייתי מוכנה להתעלם מאי-ההיענות להודעה למרות שלא ברור לי מה המניע לכך, אבל נניח.ביום שישי בדיבור בפייסבוק הוא שאל אותי אם אהיה שם ואמרתי שכנראה שכן, אבל אם יש לו/להם משהו יותר טוב להציע אני אשמח. יותר רמז מזה, אין. זה כבר ממש להגיד ישירות. לא יודעת מה קרה אבל רצה הגורל והפייסבוק שלי התנתק אז אני לא יודעת אם הוא ענה לי על זה או לא אבל בכל מקרה כמובן שראיתי אותו אחר כך שם והדבר היחיד שזכיתי לו היה מעין שלום מובך וחסר מהות.בשבת בערב החלטתי שאני לוקחת יוזמה לידיים ומספיק עם כלהמשחקים המפגרים והמצב המוזר הזה, מה גם שנמאס לי משיחות איתו דרך הפייסבוק אותמיד בבר כשיש מלא חברים שלנו מסביב, והרמתי אליו טלפון ב-9 בערב בכוונה להציע לוסתם לשבת או ללכת לאכול משהו במטרה לפתוח את העניין המוזר הזה ולהבין מהו רצונו הלא מובן של הבחור. כמובן שרציתי לעשות הכל עם חיוך ובסבבה כדי לא להלחיץ חלילה, ואולי גם באמת הייתי עושה את זה אם הוא היה מספיק גבר כדי לענות לי.
מטריפים אותי אנשים כאלה. הם לא יודעים עד כמה זה מעצבן להתקשר למישהו והוא פשוט לא עונה וגם לא חוזר אליהם? הרי קצת כבוד. גם ככה עם המצב הזה שנוצר בינינו, כנראה דרש ממני אומץ להתקשר אליך. תראה לי את המינימום שאתה יכול ואפילו תענה ותיתן תירוץ אם אתה לא רוצה לדבר. או תשלח הודעה שלא יכלת לענות. או שתענה ותגיד שתחזור. הכל לגיטימי, רק בלי הסינון הזה.. בכל אופן, כדי לדרוך לי על האגו עוד יותר, אחרי 3 שעות בהן אין קול ואין עונה, כבר הייתי בבר עם חברים והוא נכנס אחרי 3 שעות עם עוד חבר. סתם ככה כדי להוסיף.כעבור יממה ביום ראשון בערב, באופן פתאומי מצלצל הטלפון ושמו של הבחור מופיע על המסך. חלילה שהוא רצה להגיד משהו כמו "מצטער שלא חזרתי אלייך" או סתם לשאול מה קורה. לא, הוא היה צריך משהו. הוא קרא בסטטוס שלי בפייסבוק שאני הולכת לאיזה מסיבה בבית של חברים ומסתבר שהוא גם הולך במקרה לאותה מסיבה ואם אני יכולה לאסוף אותו ואת חבר שלו. חוצפה שכזו כבר גובלת בגועל. מדוע יקירי פתאום כשאתה צריך משהו אז יאה ונאה לך להתקשר ועוד כדי ללכת איתי לאותה מסיבה? אז לענות לי סתם לא יכולת, אבל להתקשר יום אחרי זה ללכת לאותה מסיבה כן? או שמא הצורך בטרמפ לתל אביב היה גדול מהרגשת אי הנעימות פתאום? בכל מקרה אני כבר מבינה את הכתובת על הקיר וכנראה שהבחור לא בעניין או בעניין של משחקים או שהוא סתם ילד או לא יודעת מה. בכל מקרה עם התנהגות כזאת, אני כבר לגמרי לא שם. אבל אם זה באמת המצב והוא לא בעניין אז למה להטריד את מנוחתי מדי יום בפייסבוק בשיחות על הא ועל דא במשך שעות? למה הוא בילה איתי לפני חצי שנה מספר לילות בים לבדינו במשך שעות כאשר לא היה שום דבר מיני במפגשים האלה ? האם אילו לא סימנים שמראים שהבחור מחבב אותי ולא מחפש רק סקס? ועוד אחרי שהמתח המיני התפרץ בטעות השיכורה הזאת של שבוע שעבר להמשיך לדבר איתי כל יום בפייסבוק... ומצד שני לא לענות לי להודעה או לטלפון?? וזה, גבירותיי ורבותיי, מה שנקרא- משחקים. זה ממש לשחק. אני מרגישה כמו איזה כדור טניס מרוב ששיחקו איתי והעבירו אותי כל פעם מצד לצד. אז שלא יבואו לי הגברים עם זה שהם תמיד ברורים כשמש ונשים משחקות איתם כמן מריונטות. אגב, סיפור שכזה הוא רק דוגמה מייצגת אחת מתוך מיליונים שגם קרו לי וגם קרו לחברות שלי. גברים- תפסיקו לשחק. בשביל זה יש לכם פלייסטיישן וגיטר הירו וכדורגל בשישי. תיסגרו על עצמכם ותהיו גברים. המשחקים האלה לא עושים טוב לאף אחד. ובנימה אופטימית זו, חג שמח לכולם
|