יום חמישי, ערב ערב יום כיפור, סיימתי לקרוא את עמודיו האחרונים של הספר 'הברלינאי האחרון' מאת יורם קניוק.

בעמוד 200 מתוך 220 עמודים עשיתי הפסקה, נעלתי מאחוריי את דלת הדירה בפלורנטין ומיהרתי לכיוון האוזן השלישית. בחוץ, כך נודע לי מספר שעות קודם, תוכננה הופעה של אלינור קנטור. אלינור, אחותה של שרון, באה לביקור בארץ מברלין, עיר מגוריה. במהלך הביקור האחיות אלינור ושרון הפיקו 4-5 הופעות בבתי-קפה ובפאבים מבוקרים בעיר. יחד עם אלינור הגיע מן העיר הגרמנית - שאוחדה לה בהצלחה מסחררת מחד אך אדישה אל אותם קונפליקטים שליוו את התרבות והכלכלה הגרמנית כבר שנים, מאידך- גם בראדר ג'ון. האח ג'ון יחד עם האחות אלינור עובדים יחד בהרכב משותף שמשתכשך באותה סצנה אליה פונות האחיות. שני הצמדים יוצרים בתל-אביב ובברלין אך שרים באנגלית.

הדימוי המוצהר של האחיות והאח כולל מלבושים מעור-שחור צמודים וחושפניים (לבנות) וגלמוניים במקרה של האח ג'ון. על הפלייר הם מתעתרים במושגים כגון גותיקה, גלאם, קאברט, קאנטרי. במילים אחרות, איך שרובנו היינו רוצים לראות את ברלין הדקדנטית.

להופעה מחוץ לחנות האוזן היה פונציאל ריגוש מאוד גבוה. כשג'ון החל לנגן ואלינור הרימה את קולה המיוחד, המתנייד בין טונים עמוקים לכאלו שהם גבוהים מאוד, כמעט ולא היה להם קהל. הסיטואציה שהתפתחה מן הופעת הרחוב החצי ספונטאנית הזו יצרה דווקא אנרגיה מביכה מאוד.

לאורך כל ספרו של קוניאק ניכר שהוא מבכה מאוד את ההרחקה הכפויה של משפחתו מחיים פעילים בתרבות הגרמנית. קניוק כועס. הוא לא מוכן לוותר על הקשר היהודי-גרמני. מלבד תוכחות מאלפות על חוסר ההתמודדות של גרמניה עם הרצח השיטתי ואישוש לעובדה ששואה כמו זו שהייתה במלחמת העולם השניה יכלה להתרחש רק על-ידי העם הגרמני, קניוק בעיקר מנסה להוכיח את קיומו של אותו קשר (אקסיומאלי לאמונתו) יהודי-גרמני. קשר נצחי עם היסטוריה ארוכה ועתיד שלא ניתן להשתחרר ממנו. הייחוס הגרמני מאוד חסר לו.

ההופעה תוכננה להתחיל בחצות והידיעות עליה הועברו באותו יום בלבד. האחות אלינור והאח ג'ון למרבה ההפתעה אכן היו מוכנים להתחיל בשעה הנקובה (דייקנות אינה נחלתם של הופעות בתל-אביב בכל מה שקשור לזמנים). מסביב התרוצצה שרון מחופשת לאחות ספינסטר, לבושה גם היא במדיה השחורים והחושפניים. כמו הייתה אמרגנית או מפיקה, ידה לא משה מן המכשיר הסלולרי הנחשק שלה. זה היה מאוד חמוד לראות את שרון עושה הכל כדי לארגן לאחותה את הצד הלוגיסטי והרגיש, מסתבר, של ההופעה המאולתרת הזו.

מעטים בודדים המתינו לתחילת ההופעה למרות שהאזור כרגיל לשעה זו היה הומה אנשים (במובנים תל-אביביים). אלינור שאלה את אחותה הגדולה אם כדאי כבר להתחיל. מישהי מהאוזן המליצה שלא להתמהמה. לאחר כ-20 דקות ההופעה החלה וככל שנקפו השניות התגודדה קבוצה מכובדת של אנשים נלהבים על ששפר מזלם להתקל באירוע מחתרתי (במובנים תל-אביביים) ויוצא דופן מאין זה.

כמה דקות לקח עד שהופסקה ההופעה? אמנם הצמד הצליח לבצע לפחות 3 שירים, אך לא עברה דקה עד שצץ האדם הראשון שהתרעם על קיום ההופעה שכבר תפסה את תשומת לבם של רבים אחרים. אנשי האוזן הבטיחו לו שמדובר בהופעה קצרה ביותר ושהיא אוטוטו תסתיים. האיש, שעלה לבמה והתקרב אל האמנים, נכנס לאוזן ונעלם. אולם, מיד אחריו הגיע איש שני. גבר כבן 80, עב כרס, מזוקן, שיער לבן-לבן ומקל הליכה שימושי.

הגבר הקשיש רדף עם מקלו אחר האח ג'ון שבהתאמה התרחק ממנו מבלי להוריד את ידיו מן הגיטרה, כשהוא מתעקש לעשות פרצופים משונים המשלימים את האווירה ההזויה. הגבר, יקה עקשן, לא וויתר עד שהמוסיקה פסקה, "לכי תשירי מתחת לבית של אבא שלך, ילדה" אמר במבטא שובר לב. הקרבה המוגזמת שלו אל אלינור וג'ון קצת הרתיעה (מקומם המוסכם של המבצעים היא על הבמה ושל הקהל מסביב לה), כאילו טאבו אחד נשבר וכל רגע מישהו עלול להפגע. אנשי האוזן יחד עם שרון ניסו לדבר לליבו, רק 5 דקות, הם סימנו לו. בטח שלא שווה להילחם כך בשביל 5 דקות של מוזיקה.

אך זו הייתה המלחמה שלו. הגבר עם המקל נצמד אל אלינור וג'ון ולא זז עד שראה במו עיניו שהמוזיקה פוסקת. הוא התנדנד לכיוון השאלטר אך שרון רצה לכיוון שלו, במטרה לסיים רק את השיר הזה וזהו. אל האזור נקלעו שלושה ערסים ממוצא רוסי שראו בכך אישור גם להם לעלות על הבמה המאולתרת. הנערים שבזמן ההכנות שלפני ההופעה עמדו מחוץ לרכבו של אחד מהם, מאזינים למוזיקת טראנס לא ברורה, תפסו דווקא את העמדה הנגדית. הם ניסו לשכנע את האיש מהאוזן שעליו דווקא להמשיך בהופעה. היה בה משהו שהפעיל אצלם רגש מאוד חזק של הזדהות זאת למרות שכל מה שהצמד ייצג היה זר וחדש להם. אולם אותו אדם מהאוזן כבר איבד כל איזון. הוא נלחץ מאוד, פנים נעשו אדומות. הקשיש או מישהו אחר כבר קראו למשטרה. הוא נכנס לפאניקה וצעק בהיסטריה. ההופעה נגמרה. אלינור נראתה נבוכה ואבודה.

הגבר הקשיש,  ייקה עם מקל, שמר על ארשת פנים רגועה ובטוחה בעצמה כל אותו הזמן. קשה להתמודד עם גבר קשיש המחזיק בעיקרון חסר פשרה. הוא לא רצה רעש מתחת לביתו שבמרכז העיר (צומת דיזינגוף-קינג-ג'ורג'-בן-ציון המאכלסת מקומות בילוי רבים שפתוחים ללקוחות עד השעות הקטנות של הלילה)  גם אם הרעש מתחבר למוזיקה לא רעה למשך 20 דקות בלבד. אבל היה שם משהו עקרוני מנותק מרמת הדציבילים של אלינור והגיטרה. בניגוד למצופה, לאחר שהשיג את מבוקשו, אין הוא מיהר לחזור לביתו שנמצא מעברה השני של השדרה.

סיסטר צ'יין ובראדר ג'ון (מיי-ספייס) -

http://www.myspace.com/sisterchainbrotherjohn  

ספינסטר סיסטרס (מיי-ספייס) -

 http://www.myspace.com/spinstersister