אני צף כבר הרבה זמן והים סוער ומעורבל עלי תרשיש שחים לי שן עושים אותי כ"כ מבולבל ואת הנך נצבת אלי מתחננת לך על נפשי שלי ואני, מפלל לשלך
כתבתי כמה מכתבים, על דברים דלים ורקובים אולי לא בין החיים העלובים מתי להפסיק בדממה מתוקה אוושת הכנפיים חיוך ותקווה כי אין תקווה בלתך יש רק יאוש די, לא לחיות. למות, למות
ואם תבואי, אז יבוא הטוב? ואם תחבקי אז אדע שקרוב? שהוא שם איתנו מדלג ומקפץ, מרחרח אותנו בוכה משתנק. אולי זה כבר לא משנה אולי עדיף שלא להפסיק לחייך להפסיק לצחוק לחיות למות לנשוף או לנשום
אינך לי עזר קילקול מ-בטן שואה קטנה ופרטית כה שטנית וכה ערמומית את לא באה וגם לא הולכת, את לא חייה אפילו לא בקיים אין שום אישה אין שום עצם ואין שום בשר מבשר ואת אינך לא כאן, ולא שם. לא אקח לעולם ולוואי ולא תשתנה הדעה כמים לים וחמה לשקיעה יש סוף לאהבה
|