כבר שבע שנים מאז פתחנו במסורת משפחתית של עריכת ליל הסדר בחיק הטבע.הקרדיט הולך לאחותי הצעירה שהגתה את הרעיון וכל שנה אנו מתבלים ומשפרים את המתכון.

  בגדול זה הולך ככה:

 יום לפני אנו מסכמים מה כל אחד מביא – פחות או יותר, כי צריך שיהיה גם מקום להפתעות. תפריט ארוחת הסדר שלנו שונה ממה שמקובל ברב הבתים וחוץ מהפויקה שום דבר לא באמת חקוק בסלע, אבל הוא לא יכלול למשל מרק עוף עם קניידלך – לא ממש נוח לאכול מרק כשיושבים על מחצלות, וגם גפילטע לא תמצאו שם.

אבל כל דבר בעתו וקודם כל לוגיסטיקה.

גילינו פינה יפה לא רחוק מהבית בין כרמים ואלונים תמירים שמסיבות של צנעת הפרט לא אוכל לגלות לכם בדיוק איפה היא , ובשעת ערביים, ככה בין חמש לשש אנו מתמקמים לנו בשטח יפיפה מוקף שטיחים של פרחי בר בשלל הצבעים, פורסים מחצלות, מניחים פלטת עץ ארוכה על ארגזים ויוצרים לנו כך שולחן ארוך ונמוך, מפזרים מזרונים וכריות סביב שיהיה נוח לכולם והבנות הצעירות מתחילות במלאכת עריכת השולחן.

השנה הגדילו לעשות והניחו נר ליד כל צלחת ממש והמראה היה מאיר עיניים במיוחד.

הקמנו הפעם גם אוהל קטן שעמד לו בצד, מוכן לקלוט את הקטנים (ו/או השיכורים) מבינינו שאולי ירצו לתפוס איזה תנומה קטנה בשלב מתקדם יותר של הערב.

על המדורה מופקדים הבנים ותוך כמה דקות הלהבות מרצדות להן בשמחה. ואז פויקה מלא בכל טוב מונח על כמה אבנים גדולות בין הגחלים הרוחשות וכבר מתחיל לבעבע.

לאורו של הירח המלא אתמול פינת החמד שלנו הפכה קסומה וחגיגית כל כך שאליהו הנביא היה מצטרף אלינו בשמחה למרות שאין גפילטע וגם לא מרק. 

 אז מה יש כן ???

אתמול פתחנו את הארוחה בסושי צמחוני עם אבוקדו, מלפפון ודלעת יפנית, שהולך נפלא, גם בישיבה מזרחית וגם בהסבה לשמאל.

לצידו היה מבחר סלטים מענין, כמו סלט סלק אדום פיקאנטי, שעועית ירוקה מוקפצת , חרוסת מעולה לפי מתכון עתיק יומין של סבא יעקב, מרור (קנוי, למה מי ירצה לטרוח) ביצים קשות שהילדים לא מוותרים עליהם וכמובן מצות.

למנה עיקרית היה הפויקה המסורתי שלנו, ובו תבשיל נהדר של בקר, עוף וירקות ביין אדום ועשבי תיבול ישר מהגינה, וכל זה מקבל טעם נפלא עוד יותר בגלל המדורה בה הכל מתבשל.

על מצע אורז לבן מנה כזו משולה לפיסה קטנה של גן עדן.

ומי שלא הספיק לו עדיין ונשאר לו עוד מקום, בשר כבש ברוטב הסודי של סבתא נורית....ללקק את האצבעות!!

יין אדום ותירוש לילדים מתחברים מצויין לכל הסמורגסבורד הזה ויש מצב שלא ממש דקדקנו בענין הארבע כוסות.... 

לקינוח, שאותו כבר אוכלים ישובים סביב המדורה, תמרים ממולאים במרציפן ואגוזים - מעדן מלכים, פאדג' שוקולד מתוק ועשיר שנמס בפה, ותה צמחים מהביל וריחני. בקיצור תענוג צרוף.

ובכדי שלא יתקבל כאן הרושם חס וחלילה שהסדר הוא כולו רק תרגיל בנהנתנות קולינארית, חלק מאד חשוב במסורת שלנו הוא שאנו לא קוראים בהגדה אלא מספרים את סיפור יציאת מצרים על פי מצוות "והגדת לבנך" וזה לכשעצמו תהליך מקסים ומשעשע, במיוחד שכמגיע תור אחד הקטנים יותר, או להבדיל אחד המבוגרים שטוען לגרסתו בקנאות כאילו היה שם בכבודו ובעצמו ובתפקיד עוזר אישי למשה רבנו לפחות.

וכך, כשהאש במדורה רוקדת ומרצדת אנו לאט לאט משתתקים ומביטים אל תוך הלהבות וגם סביב אחד אל השני ,מחייכים שבעים ומרוצים, הירח מעל כאילו וקורץ אלינו באומרו:" ואללה, שיחקתם אותה גם השנה " וחסל עוד סדר כהילכתו.

ובשנה הבאה בירושלים הפחות בנויה.

ונאמר אמן.