0
הם הפתיעו בשישי בצהריים, עם ציוד ליומיים. מתגאים בנעליים חדשות ידעתי מימיי העבר - זה לא הולך להיות קל . נשאתי עיניים לשמיים , תהיתי מאין יבוא עזרי הצדיק הבטיח - "אני אעזור לך" ! את הלילה, העברתי על כורסת טלויזיה. לידי בעגלה, נמה בדממה נכדה בת יומה . רציתי לחוש בחום המיטה, להתערסל בזרועות הצדיק. ניסיתי, בחיי שניסיתי להשתחל בין השניים . אך כשראיתי, איך בן השנתיים שלצידו , מנחית לו מכה בחלציים. החלטתי - לא אהיה שק חבטות ! עדיפה לי הכורסה, אפילו אם לא נוחה. כורסה, שלא הכילה את אורך גופי. הרגליים חרגו מן המסגרת, הכחילו מקור עם שחר
בבוקר התנדב הצדיק לשחק מחבואים - חוויה של פעם בחיים . בלתי אפשרי למצוא אותו אפילו לאור פנסים מתחפר ומוסווה כבאתר קרבות פעיל . קול נשמע מעומעם מאי שם " ילדים, איפה סבא"? קשה לקטנים מלאכת החיפוש, חסרי אונים פונים אלי שאמצא את בן הבליעל . מחדר אפל הוא מפתיע אותנו ב....הווווווו .
בערב בצאתם לשלום, מצויידת כל יד קטנה, בשקית עמוסה ממתקים . חיבוק ארוך לסבא שלא מרפה , נשיקה לסבתא המוציאה אנחת רווחה . מחריכי התריס אני מציצה, לראות את אחורי המכונית בעודה מתרחקת בכל זאת ליבי נצבט , כבר מתגעגעת, רוצה אותם שוב. כה שומם ומשעמם בלעדם. . |