הנה היא באה: " אם ארה"ב תפסיק לתמוך בישראל באו"ם, צריכים לנתק כל קשר עם אובמה." -  כך הכריז היום ח"כ איוב קרא. הנה שורשי החכמה המדינית של מרכז הליכוד, שעל פיה פועל ביבי. זה מזכיר את זעקתו של הרב לווינגר: לקרוע, לקרוע! תוך כדי קריעת חולצתו בתגובה על החלטת הממשלה לפנות את מתנחלי סבסטייה אי-שם בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. ארבעים שנה ושום דבר לא השתנה. הליכוד ממשיך לקבוע את מדיניותו על פי הרציונל שתמציתו: מציאות, שמציאות. אם היא לא משתנה אנחנו נשנה אותה בעזרת כמה נגיחות של ראשינו בקיר. האם לא זה מה שהציעה לנו היום ח"כ איוב קרא, כמו אוטו פון ביסמארק, קנצלר הברזל, שסכסך בין צרפת לפרוסיה, בתקופה שנחשבת לתור הזהב של הלאומנות והמלחמות בין הגרמנים לצרפתים. מלחמות שהאדימו את מי הנהרות באירופה. 

והכרזתו הגאונית של איוב קרא באה יום אחד בלבד אחרי הכחשתו של ביבי שמלשכתו יצאו ההכרזות שאובמה הוא האסון של ישראל. בממשלו של נתניהו - כל ממזר מלך. כל זב חותם מרשה לעצמו להכריז הכרזות מדיניות. אין יד מכוונת, אין מדיניות. רק הכחשות, שאיש לא מאמין להן, ורק כיבוי שרפות מדיניות. 

כל זה אינו אומר שאין שחר להשערה שארה"ב בהובלת נשיאה אובמה החלה לקנות סחורות מדיניות, שעליהן היא משלמת במטבע ישראלי. זה אומר שאנחנו במצב חירום מדיני. אך לא איש כאיוב קרא הוא האיש שיכול לתת לו פתרון. לדאבון הלב אט אט מסתמן שגם ביבי אינו מסוגל לתת פתרון למצב החירום שאליו הכניס אותנו. הצהרות מדיניות ילדותיות, כמו זו של ח"כ קרא, חייבות לקבל התייחסות נחרצת ומידית של ראש הממשלה. אך ביבי בפניקה, אינו יודע מה לעשות וכל הכרזה שלו, שאיש לא מאמין לה - תהא אשר תהא - רק מחזקת את לפיתת החנק המדינית שאובמה הרשה לעצמו להטיל על צווארה של ישראל. הדרך לפתרון כפוי פתוחה כעת בפני אובמה שנוכח לדעת שממשלה ישראלית מבולבלת, ללא הנהגה, עוסקת בהבלים מורבידיים, לא תצליח לעצור אותו על ידי גיוס דעת הקהל העולמית. פתרון כפוי הוא שכר ראוי לציבור אדיש לממשלה שכותבת יום אחרי יום נוח בשבע שגיאות מדיניות.

איוב קרא, הצלחת להבהיר לעולם כולו, שישראל מונהגת על ידי חבורת אנשים ילדותיים. כעת, כמו שאומרים בצבא, "צפה לפגיעה". ויחד אתך וביבי  -  כוווולנו.