כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מה בין החדר השמאלי לימני של הלב...

    0

    עוד שנייה שקט ואז חלומות של לילה זוהר גולדפרב

    16 תגובות   יום שלישי, 30/3/10, 19:32

    בערגת קיומי הסגרירי מעט הערב

    מצאתי לנכון

    לפסוע כמה פסיעות אל עבר האופק.

    צו דימיוני

    לוחש לי

    שיתכן ומאומה צבעונית

    תִּמָצַא שם

    ערוכה לכבודי

    בעלת אדוות שמחה מנצנצות.

     

    נשימה עמוקה, נשימה עמוקה,

    ככה לימדו אותי בעיתות מצוקה.

     

    נאלצת לסיים למרות שלא סיימתי

    היות ומציאות מתוקה, מתוקה צועקת: ביצה,ירקות, מקלחת, סיפור לפני השינה.

     

    שניה לפני, אומר:

    מתגעגעת לאניצי קימטוטים של צחוק

    בצדדים של עיניים חיות 

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/10 20:53:

      צטט: ז ו ה ר 2010-04-01 20:52:35

      צטט: ז ו ה ר 2010-04-01 19:47:53

      צטט: meirk11 2010-04-01 18:05:12


      אזהרה:

      התוכן הבא הוא פרי דמיוני הקודח בלבד !

       

      השורות הראשונות נתפסו במוחי כשורות מתוכננות,

      מוקפדות

      מחושבות

       

      ההמשך כאילו ניסה לחרוג מהתכנון המקורי

      נגינת ג'ז לבחינת הגבולות שבין הלוגי לרגשי

      הרבה כותבת כי מוגש בליבי איזה דבר שרוצה לצאת.

      אני רואה את המילה הראשונה או השורה הראשונה

      וכל השאר כותב עצמו ללא קשר אלי.

      כאן זה המקרה הזה.

      היה רגש שצוּמָק למילה: ערגה, הראשונה.

      אותה ראיתי, וכל השאר בא אחריו.

      ועוד מה...

      אמרתי לעצמי כשהשלב הזה הסתיים, שאין זה יתכן, כי ערגת קיומי? כן. ככה זה היה חייב לצאת. ערגת קיומי.

      הסתיים ב"מנצנצות" (דרך אגב) 

       

      אבל הסיום (בתוספת ההסבר)

      עברו לפסים רגשיים לחלוטין

      והשאירו אותי כאוב.

      נורא עצוב כשנמצאים במצב בו כיווצוצי הצחוק הם משהו שמתגעגעים אליו.

      רציתי להמשיך. אני רציתי, השיר, היה נראה לי, סיים עצמו. אבל רציתי עוד, רק החוט ברח כי ילדים כבר הגיעו.

      הוספתי מאישיותי דבר.

      והסוף על הקמטים. הוא אכן מתוך כאב. למרות שיודעת, זה חלק מתהליך, זה יסתיים. אני אדם שאוהב את משובת הצחוק, לא יתכן שעגמומיות תהה מנת חלקי עד תום...


       

       

        

       

       

       

       

        1/4/10 19:36:

      צטט: יוסי בר-אל 2010-04-01 17:38:35

      השגרה השקטה , האפורה ... הנינוחה ... יש בה הרבה יותר קסם מאשר "תופים ורעמים" .

       

       

      שגרה היא מתוקה כשיש בה את התבונה הנכונה.

      כמו כל דבר בעצם.

      ואנו בני אנוש יפים ככל שנהייה, צריכים לזכור את מימד ההרדמות הממתין מעבר לפינה, תמיד.

      וקסם, היא מילה כל כך יפה.

      תודה על חום.

        1/4/10 18:05:


      אזהרה:

      התוכן הבא הוא פרי דמיוני הקודח בלבד !

       

      השורות הראשונות נתפסו במוחי כשורות מתוכננות,

      מוקפדות

      מחושבות

       

      ההמשך כאילו ניסה לחרוג מהתכנון המקורי

      נגינת ג'ז לבחינת הגבולות שבין הלוגי לרגשי

       

      אבל הסיום (בתוספת ההסבר)

      עברו לפסים רגשיים לחלוטין

      והשאירו אותי כאוב.

      נורא עצוב כשנמצאים במצב בו כיווצוצי הצחוק הם משהו שמתגעגעים אליו.

       

        1/4/10 17:38:

      השגרה השקטה , האפורה ... הנינוחה ... יש בה הרבה יותר קסם מאשר "תופים ורעמים" .

       

        1/4/10 15:07:

      "משה"

       

          

       

      שבוע טוב  וחג שמיח ,

        1/4/10 11:58:

      צטט: יערית 1 2010-04-01 11:19:26


      נשימה עמוקה נשימה עמוקה

      תמיד טוב לזכור לקחתה

      בפרט כשהגעגוע מצטבר..

       

      געגוע מצטבר...

      לא פשוט.

      אוהבת אותך

        1/4/10 11:19:


      נשימה עמוקה נשימה עמוקה

      תמיד טוב לזכור לקחתה

      בפרט כשהגעגוע מצטבר..

        1/4/10 09:32:

      צטט: aniamos 2010-04-01 09:28:39


      חייכת אותי ...

      תמיד יש מי שיחזיר אותך לקרקעעע

       

       קטע...אה..

        1/4/10 09:32:

      צטט: רונה~ 2010-04-01 08:18:28

      זוהר יקרה

      המציאות המתוקה הזאת מעוררת בי לפעמים געגועים מאחר וילדי כבר גדולים ומתנהלים מעצמם רוב הזמן.

      חג שמח!

       

       

      זוכרת שאתגעגע,

      משתדלת להזכיר לי גם במקומות שבהם קצת קשה יותר.

      זה מעניק פרופורציות.

      אכן, "מתוקה"

      תודה 

        1/4/10 09:28:


      חייכת אותי ...

      תמיד יש מי שיחזיר אותך לקרקעעע

        1/4/10 08:18:

      זוהר יקרה

      המציאות המתוקה הזאת מעוררת בי לפעמים געגועים מאחר וילדי כבר גדולים ומתנהלים מעצמם רוב הזמן.

      חג שמח!

        30/3/10 21:14:

      צטט: Dave Love 2010-03-30 20:44:30

      החיים סוחפים אותנו אל השיגרה, לא מותירים לנו את זכות הבחירה. רק בחלומות הבריחה מתממשת.

       

      מנסיונך.

       

      דווקא כאן השיגרה עשתה עימי חסד.

      הערב.

       

        30/3/10 20:44:
      החיים סוחפים אותנו אל השיגרה, לא מותירים לנו את זכות הבחירה. רק בחלומות הבריחה מתממשת.
        30/3/10 20:37:

      צטט: ז ו ה ר 2010-03-30 20:05:04

      צטט: Nuits de Paris 2010-03-30 19:41:36

      "המציאות המתוקה" כבר תדאג שיהיו לך קמטוטי צחוק,

      צריך להקשיב לקול צחוקם המתוק, לא צריך יותר מזה.

       

       חיוכית את,

      הזרם מתחת למים מזכיר את שהדג שכח לרגע

      (:

      תודה 

       אבל רוצה לחדד.

      פעם היה זמן שקמטוטים היו ללא קשר לדבר.

      היום צריך, "מתוקים מתוקים" .

      אולי הפעם היה אשליה?

      בוחרת לחשוב שזוהי תקופה חולפת.

      אכן, ח

      ו

      ללל

           פ

      ת 

       

        30/3/10 20:05:

      צטט: Nuits de Paris 2010-03-30 19:41:36

      "המציאות המתוקה" כבר תדאג שיהיו לך קמטוטי צחוק,

      צריך להקשיב לקול צחוקם המתוק, לא צריך יותר מזה.

       

       חיוכית את,

      הזרם מתחת למים מזכיר את שהדג שכח לרגע

      (:

      תודה 

        30/3/10 19:41:

      "המציאות המתוקה" כבר תדאג שיהיו לך קמטוטי צחוק,

      צריך להקשיב לקול צחוקם המתוק, לא צריך יותר מזה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      ז ו ה ר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין