| מצאתי לנכון לפסוע כמה פסיעות אל עבר האופק. צו דימיוני לוחש לי שיתכן ומאומה צבעונית תִּמָצַא שם ערוכה לכבודי בעלת אדוות שמחה מנצנצות.
נשימה עמוקה, נשימה עמוקה, ככה לימדו אותי בעיתות מצוקה.
נאלצת לסיים למרות שלא סיימתי היות ומציאות מתוקה, מתוקה צועקת: ביצה,ירקות, מקלחת, סיפור לפני השינה.
שניה לפני, אומר: מתגעגעת לאניצי קימטוטים של צחוק בצדדים של עיניים חיות
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שגרה היא מתוקה כשיש בה את התבונה הנכונה.
כמו כל דבר בעצם.
ואנו בני אנוש יפים ככל שנהייה, צריכים לזכור את מימד ההרדמות הממתין מעבר לפינה, תמיד.
וקסם, היא מילה כל כך יפה.
תודה על חום.
אזהרה:
התוכן הבא הוא פרי דמיוני הקודח בלבד !
השורות הראשונות נתפסו במוחי כשורות מתוכננות,
מוקפדות
מחושבות
ההמשך כאילו ניסה לחרוג מהתכנון המקורי
נגינת ג'ז לבחינת הגבולות שבין הלוגי לרגשי
אבל הסיום (בתוספת ההסבר)
עברו לפסים רגשיים לחלוטין
והשאירו אותי כאוב.
נורא עצוב כשנמצאים במצב בו כיווצוצי הצחוק הם משהו שמתגעגעים אליו.
השגרה השקטה , האפורה ... הנינוחה ... יש בה הרבה יותר קסם מאשר "תופים ורעמים" .
"משה"
שבוע טוב וחג שמיח ,
געגוע מצטבר...
לא פשוט.
אוהבת אותך
נשימה עמוקה נשימה עמוקה
תמיד טוב לזכור לקחתה
בפרט כשהגעגוע מצטבר..
קטע...אה..
זוכרת שאתגעגע,
משתדלת להזכיר לי גם במקומות שבהם קצת קשה יותר.
זה מעניק פרופורציות.
אכן, "מתוקה"
תודה
חייכת אותי ...
תמיד יש מי שיחזיר אותך לקרקעעע
זוהר יקרה
המציאות המתוקה הזאת מעוררת בי לפעמים געגועים מאחר וילדי כבר גדולים ומתנהלים מעצמם רוב הזמן.
חג שמח!
מנסיונך.
דווקא כאן השיגרה עשתה עימי חסד.
הערב.
אבל רוצה לחדד.
פעם היה זמן שקמטוטים היו ללא קשר לדבר.
היום צריך, "מתוקים מתוקים" .
אולי הפעם היה אשליה?
בוחרת לחשוב שזוהי תקופה חולפת.
אכן, ח
ו
ללל
פ
ת
חיוכית את,
הזרם מתחת למים מזכיר את שהדג שכח לרגע
(:
תודה
"המציאות המתוקה" כבר תדאג שיהיו לך קמטוטי צחוק,
צריך להקשיב לקול צחוקם המתוק, לא צריך יותר מזה.