0
| מצאתי לנכון לפסוע כמה פסיעות אל עבר האופק. צו דימיוני לוחש לי שיתכן ומאומה צבעונית תִּמָצַא שם ערוכה לכבודי בעלת אדוות שמחה מנצנצות.
נשימה עמוקה, נשימה עמוקה, ככה לימדו אותי בעיתות מצוקה.
נאלצת לסיים למרות שלא סיימתי היות ומציאות מתוקה, מתוקה צועקת: ביצה,ירקות, מקלחת, סיפור לפני השינה.
שניה לפני, אומר: מתגעגעת לאניצי קימטוטים של צחוק בצדדים של עיניים חיות
|