בהחלט יכול להיות שגיא פינס הוא אדם נחמד ואינטליגנטי אבל בלי קשר לאדם הפרטי, חייבים לגנות את המקום ההולך וגדל שהוא ממלא בתרבות הישראלית. התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" שמסיבות שלא ממש מובנות לי זכתה כבר בשלושה פרסי האקדמיה לטלביזיה ושבעה פרסי מסך הזהב היא מסוג התוכניות שגורמות לי לנוע באי נחת על הכורסא, לסנן קללה ולהעביר ערוץ – עדיף לראות תחרויות ביאתלון ביורוספורט מאשר את הגיבוב הצמר-גפני המתוק של בלונדיניות בלבוש מינימאלי, מנחי פסטיגל וסלבס שמואשמים בפלילים, זה לצד זה.  זה לא שיש לי משהו נגד אסקפיזם (ע"ע ביאתלון) אבל מבחינה תרבותית גיא פינס הוא לא פחות מאסון.

זה מתחיל בכך שהפלטפורמה הפסיאודו חדשותית של התוכנית שלו שמתחילה במבזק, מורידה את כל המופיעים בה למכנה המשותף הנמוך ביותר. נינט, בריטני, שמעון פרס, אסד – כולם שווים אצל פינס שיכול לדוש בקו הביקיני של דוגמנית ברזילאית או בניסיון ההתנקשות האחרון בזאב רוזנשטיין באותה מידה של חינניות ושוויון נפש. מעבר לכך, בדיוק כמו ב"פנאי פלוס" או במוספים מקבילים, התוכנית שלו שבעת ובעונה אחת מכוננת את הידוענים וניזונה מהם, מקבעת את התחושה שרווחת בציבור על פיה "אם אתה שם אתה קיים". תפקיד "כתב/ת שטח" אצל פינס מהווה אחד מקרשי הקפיצה המוצלחים ביותר עבור דוג-מגישות וכמובן, הגושפנקא האולטימטיבית לסלב המקומי – להגיד "היי גיא" למצלמה. 

זה לא היה מפריע לי אם היה מדובר בתופעה איזוטרית, משהו שנמצא בשולי החברה ולא מפריע יותר מדי. בסופו של יום, יש גם אנשים שמאמינים בחוצנים ואינספור כתות מוזרות אחרות שחבריהן בוחרים לכלות את זמנם בעיסוקים שונים ומשונים, אבל פינס כמוביל של תופעה חברתית, נמצא במהלך מתמיד של התחזקות. זה מתחיל עם כל הפרסים שמרעיפים עליו, נמשך במעבר משעה מאוחרת לשעה 19:30 (מול תוכניות חדשות) ומגיע עד לכך שאיזה אוויל חשב שפינס שווה גם ערך בוויקיפדיה. הצעד הבא שוודאי לא ירחק הוא מבזקי גיא פינס לסלולארי – שלא תחמיצו חס וחלילה את הריבוע החדש בבטן של מייקל לואיס או את פלוריסיינטה מתחלקת על בננה במהלך צילומי פרסומת לשמפו.  פינס כמובן אינו לבד במערכה אבל הוא אחד האחראיים המרכזיים לכך שכל ילדה בארץ יודעת מי זו מירי בוהדנה אבל אין לה מושג ירוק מי זה הרצל. תקראו לי שמרן, נוסטלגיקן או סתם זקן (למרות שאני לא) – עם כל הכבוד לפוסט-מודרניזם אני עדיין חושב שצריכה להיות היררכיה מסוימת.  

מה שהכי מרגיז זו ההתחסדות או ליתר דיוק הפסיאודו-רפלקסיביות של פינס שכביכול מגיש את התוכנית עם קריצה שאומרת "אני יודע שזה שטויות במיץ עגבניות, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת". פינס יטען להגנתו שיש ביקוש למוצר שלו ואם לא הוא, אזי מישהו אחר יספק את הסחורה. התירוץ הקלוש הזה מאפשר לו לשלוח צלמים בהליקופטרים בניסיון לתפוס את בר וליאו יחדיו או לשדר תוכניות שלמות של תוכן שיווקי במסווה של כיסוי צילומי קמפיין לבגדי ים. אז מה אם יש ביקוש? יש גם ביקוש לציאניד ומבחינה תרבותית "ערב טוב" היא לא פחות מרעל. כמה פעמים אפשר לשמוע על דץ ודצה או על שרי גבעתי (מי?)? באמת, נשבר כבר הפינס.