שושי שמיר
פוסטים פופולאריים
-
סימנים פשוטים: שירה צריכה קהל אנונימי
21/5/10 | 910 צפיות
-
שיר אהבת המשוררת
8/12/12 | 795 צפיות
-
מזל טוב לצבעוני שחור צבעוני
19/3/09 | 5784 צפיות
-
סימנים פשוטים: היי שלום
2/6/12 | 966 צפיות
-
שירי מקום לתיקון: מושבת קוורץ
28/10/09 | 988 צפיות
-
סיפור: דלת סגורה בחדר של ילדה
8/10/09 | 1335 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיר - ע'גמי 5/1/14
- דיני לכתוב 29/12/13
- מחפשת שֵׁם 23/12/13
- שיר - אילמת לא מלידה 13/12/13
- שיר - מה תעשו לי? 6/12/13
- בכה בחה בחק 29/11/13
מקום לתיקון: זה יש לך להציע
יש "אבן" בשם פולגורייט, שהיא מיסוד הסערה. זוהי למעשה שפופרת זכוכית שנוצרה כתוצאה מסערת ברקים שחדרה בעוצמה אדירה לחול, כלומר, ברק מאובן. והיא אוצרת בתוכה את האנרגיה האדירה הזאת. לכן היא כלי מאוד עוצמתי לשליחת תפילה ובקשה ליקום. על פי גישות מסוימות, יסוד הסערה מוביל את ההתכוונות שלנו על כנף הרוח, מנקה את נפשנו במים, מתמיר אותנו באור האש, ומגשים את תפילותינו על פני האדמה.
זה יש לך להציע
מְבַקֶּשֶׁת כִּסֵּא שֶׁיַהֲלוֹם אֶת מִדּוֹתַי בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, כְּלִי קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה, שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה. שֶׁלֹא תַּדִּיר שׁוּם מַעֲקָף, אוֹ עִקּוּל, אוֹ מִסְתּוֹר, אוֹ גֻמָּה.
כִּי עַכְשָׁיו, בַּקּוֹמָה הַזֹּאת, שְׁתֵי פְּסִיעוֹת מִשַּׁמָּי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל אִי-וַדָּאוּת מְתֻזְמֶרֶת, לֹא לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן סֻגָּה בְּשֶׁאֵינָה סֻגָּה בְּשׁוֹשָׁנִים. הָרֶצֶף הוּא קְרִיטִי מַמָּשׁ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת יְסֻמְּנוּ – זֹאת וְזֹאת.
שׁוּבִי אֵלַי וְנֶחֱזֶה בַּךְ, שַׁחַרִי הַטּוֹב מֵאִיר אֶת כַּף זְכוּתֵךְ, מֵעִיר יָפְיֵךְ מִתַּרְדֶּמֶת. אַל תִּהְיִי נִדְהֶמֶת כְּשֶׁבָּרָק מַתִּיךְ אֶת הַחוֹל לְצִינוֹר מַחְזִיק אֵשׁ הֲלֹא אֶת הַזִּיק הִצִּית כְּאֵבֵךְ שֶׁנָשָׂאתְ עַל שַׁרְווּלֵךְ כִּטְּלָאי, שְׁנַתּוֹת שְׁנַתּוֹת לְסַמֵּן: עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. וּמִי יוּכַל לַעֲרֹב לָךְ שֶׁכְּבָר נִרְשַׁם קַו אַחֲרוֹן מִי יֹאמַר לְלוֹטוּס נַפְשֵׁךְ לִבְקֹעַ מִפְּקַעַת אֱלֶף שָׁנִים?
אַתְּ רַק אַתְּ מֻסְמֶכֶת, רַק לַךְ הָאִשּׁוּרִים הַמַּתְאִימִים תְּעוּדוֹת אֱמֶת עַל קִירוֹת חַיַיִּךְ הַסּוֹגְרִים וּמְגִנִּים עֲלַיִּךְ.
מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה אִמָּא יָכוֹלְתִי לִהְיוֹת, עוֹבֶרֶת שְׁאֵלָה בְּרֶחֶם בָּתוּל דוֹק עֵצֶב עוֹטֵף כְּתַחֲרָה עֲדִינָה אֶת הַשּׁוֹאֶלֶת וּמִשְּׁאוֹל הָאֵימָה מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ חוּט אוֹר תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ. יָתוֹם וּמְבֻיָּשׁ, מֵבִין וְיוֹדֵעַ, חִיּוּכֵךְ מַפְצִיעַ.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 29 במארס 2010, ערב פסח |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ששיתפת
המשך יום מקסים
רותקתי. נכנסתי שוב לשיר הזה שגדול ממידתי, לא הבנתי בו הרבה מילים. ואת אמא, עם הידע העצום שלך ריתקת אותי, יש לי הרבה מה ללמוד כשאני קורא שירים של אחרים. תודה, סליחה שושי, אני צריך לקרוא היטב לפני שאני מגיב לך, אבל זמן אין לי. אחרי משמרות נכנס לרגע קורא מהר ויוצא. אגיב לך תמיד אחרי אמא, היא לקחה אותי בהסבריה לעולם שאני לא מכיר. כמה עמוקה ומקיפה התגובה שלה.
ראיתי כאן את הנתינה ואת האהבה.בהצהרה:זה יש לך להציע אחר כך הלכתי עם הבקשה שלך, בקשה מורכבת למדי. בקשה העוסקת במחזוריות של החיים והמוות. הגוף והנפש. האיזון החייב לשמור על מציאות וערפול על הזיה והגיון. כל אלה מתרכזים בבקשה שהיא משאלה הנאחזת בכיסא ישיבה, בבית נדיב לגוף, בלב פעור לקלוט רגשות. המעניין שעינייך חסרות לי בבקשה הזאת. את כותבת על מעטפת חיצונית ועל מעטפת פנימית, אך מה חודר את שתיהן? העיניים שושי, העיניים הן ראי הנפש ולא נראה לי שהבקשה תתמקד רק בנגיעה של מידות חיצוניות הנהנות מיופיו של הטל. מְבַקֶּשֶׁת כִּסֵּא שֶׁיַהֲלוֹם אֶת מִדּוֹתַי בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, גם תובנות שושי יקרה, מוזנות מראי הנפש. ראי הנפש- העיניים החסרות לי פה בשיר אינן באות מהמקום של מנוסת המראות העוברת ליד העיניים.נתן זך בשירו "אני רוצה תמיד עיניים", ביקש להראות את החיבור בין הרובד הפנימי לרובד החיצוני. אצלך אני מוצאת בשיר נגיעה רק במעטפת החיצונית לא ממש בנגיעה במעטפת הפנימית."כְּלִי קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה, שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה. שֶׁלֹא תַּדִּיר שׁוּם מַעֲקָף, אוֹ עִקּוּל, אוֹ מִסְתּוֹר, אוֹ גֻמָּה. " אני קוראת את מילותייך ושומעת מוזיקה של בני המאיה ואני יודעת שאת מחוברת למוזיקה הזאת. כי כל מילה פה בשיר מהלכת בין שני העולמות" שְׁתֵי פְּסִיעוֹת מִשַּׁמָּי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל אִי-וַדָּאוּת מְתֻזְמֶרֶת, לֹא לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן סֻגָּה בְּשֶׁאֵינָה סֻגָּה בְּשׁוֹשָׁנִים. הָרֶצֶף הוּא קְרִיטִי מַמָּשׁ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת יְסֻמְּנוּ – זֹאת וְזֹאת. " לפי האמונה השמנית אין לערבב בשני העולמות. כי בשניהם יש בינה המתאימה לעולם שלה. ואפילו תהיה התזמורת מבולבלת, בעליה מעולם של ארץ לעולם של רוח נוצרת הפרדה בין החיים למוות. בין הגוף לנפש. הגוף נשאר בעולם של טבע המכיל את כל הזוויות באופן תדיר,בלי שום מעקף,או עיקול או מסתור, או גומה. הנפש עולה לעולם של רוח ומתחברת אל שערי השמים. זו כבר לא שאלה איזה כיסא יהלום את מידותיי? או איזה בית נדיב יכיל את גופי? אלה שני יסודות האהבה והנתינה. בעולם של ארץ ואם האיזון נשמר אזי בעולם של מעלה הנפש תשב על כיסא הכבוד. כי זו נפש שידעה לתת ולאהוב בו זמנית, להעריך את הקיים ולכבד את האחר.שׁוּבִי אֵלַי וְנֶחֱזֶה בַּךְ, שַׁחַרִי הַטּוֹב מֵאִיר אֶת כַּף זְכוּתֵךְ, כמעט הולכת אותי שולל, שאלתי את עצמי, איך פניה משיר השירים יכולה להופיע כאן אחרי התעסקות ברבדים רוחניים עמוקים? "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך"(ז1). ואיך אגדת אנדרסן "היפהיפיה הנרדמת" מתקשרות לכאן? "יָפְיֵךְ מִתַּרְדֶּמֶת. אַל תִּהְיִי נִדְהֶמֶת כְּשֶׁבָּרָק מַתִּיךְ אֶת הַחוֹל לְצִינוֹר מַחְזִיק אֵשׁ הֲלֹא אֶת הַזִּיק הִצִּית כְּאֵבֵךְ שֶׁנָשָׂאתְ עַל שַׁרְווּלֵךְ כִּטְּלָאי, שְׁנַתּוֹת שְׁנַתּוֹת לְסַמֵּן: עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. וּמִי יוּכַל לַעֲרֹב לָךְ שֶׁכְּבָר נִרְשַׁם קַו אַחֲרוֹן מִי יֹאמַר לְלוֹטוּס נַפְשֵׁךְ לִבְקֹעַ מִפְּקַעַת אֱלֶף שָׁנִים? " אך כשראיתי את פרח הלוטוס בשיר הבנתי לאן מוביל אותי ציר השיר. פרח הלוטוס בשמו העממי הוא סמל חשוב בבודהיזם ובמיתולוגיה הברהמינית, שם הוא מסמל את הכוח האלוהי, את היופי, הטוהר וחיי הנצח. הנפש בשירך מציינת את חיי הנצח, הרי נפש לא יכולה למות, היא אנרגיה והיא עולה לעולם של רוח אחרי שהתארחה בגוף שנשרו בו קליפותיו. משום יופיו של הצמח והיותו צמח מים. כמו כן, מוזכרות דמויות רבות בדתות הללו, שנולדו מתוך פרח הלוטוס. בתרבויות אלו נהוג היה לפזר פרחי לוטוס על מצבות ובזמן טקסי כבוד לנשמות המתים. ביצירות אמנות ברהמה, הלוטוס, בעל ארבעה ראשים המופנים לארבע רוחות השמים וארבע ידיים, מוצג יושב על פרח לוטוס. יסודות האהבה והנתינה באים מתוך הסוגיה העולה כאן מהשיר העמוק הזה על התלות בין חיים ומוות, חיבור בין נפש לגוף. ומי יכול לתת מענה לסוגיה הזאת? רק את הדוברת בשיר המפנה שאלה או הצהרה אל עצמה"יש לך להציע?" והתשובה באה מתוכה:"אַתְּ רַק אַתְּ מֻסְמֶכֶת, רַק לַךְ הָאִשּׁוּרִים הַמַּתְאִימִים /תְּעוּדוֹת אֱמֶת עַל קִירוֹת חַיַיִּךְ הַסּוֹגְרִים וּמְגִנִּים עֲלַיִּךְ. " ואם לא די בכך, את גם עוסקת באיזה חשבון נוקב ואישי עם עצמך "מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה אִמָּא יָכוֹלְתִי לִהְיוֹת, עוֹבֶרֶת שְׁאֵלָה בְּרֶחֶם בָּתוּל /דוֹק עֵצֶב עוֹטֵף כְּתַחֲרָה עֲדִינָה אֶת הַשּׁוֹאֶלֶת /" מתוך התת מודע עולה הבינה ועולה עמה התקוה, את יכולה לעסוק במהות החיים והמוות אך דעי, כי יש תקווה ונחמה לאלה שעזבו אותך לעולם של רוח"ּמִשְּׁאוֹל הָאֵימָה מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ חוּט אוֹר תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ. יָתוֹם וּמְבֻיָּשׁ, מֵבִין וְיוֹדֵעַ, חִיּוּכֵךְְ מַפְצִיעַ. " החיוך שמפציע הוא חיוכה של הנפש, מסעה לא תם בארץ , כל עוד היא מחייכת יש חיים ויש ניגון שעולה מתוך המילים כתפילה המביעה תודה בחיבור שבין אהבה לנתינה ובין גוף לנפש. אשוב
מְבַקֶּשֶׁת כִּסֵּא שֶׁיַהֲלוֹם אֶת מִדּוֹתַי
בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, כְּלִי
קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה,
שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה. שֶׁלֹא
תַּדִּיר שׁוּם מַעֲקָף, אוֹ עִקּוּל, אוֹ מִסְתּוֹר, אוֹ גֻמָּה.
תודה !
גרטה*
הברק המכה שמותך למילים מילים של חסד.
איך כאב צרוף יכול לצרוב את אותותיו לשאלות המוטלות אל סיפי הנפש.
הוא יכול לפשוט חבורות של זמן, עם יכולתך המופלאה להפיח בו תקווה ומענה חסר הד.
שירך יפה עד כאב, ויופיו הוא כלי אימתני, הוא המאפשר את החדירה והפציעה והכאב. לחוש ולהבין את האובדן האמהי, השכול, את הפוטנציאל שלא מומש. הנפש והגוף של הדוברת הם הכולאים בתוכם את מכת הברק. אך בניגוד לטבע הפיסיקלי שבו - למעשה - האנרגיה אינה באמת אצורה באבן (אחרת היינו יכולים להפיק אותה כמו נפט), אלא אבדה לתמיד - במישור ה"רוחני", הדוברת טעונה בתוכה ומשחררת (לאט לאט?) את האנרגיות מן המכה/המכות - באמצעות מילותיה-שירתה-אמנותה וחוכמתה.
ואוא שושי איזו זרימה, איזה יופי, ממש אפשר לראות את זה.
ויש יופי ויש שמחה ובדיחות הדעת וקצת עצב יש.
יש הכל בעצם.
תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ.
קראתי את שירך מספר פעמים, וכל פעם גיליתי מרחבים חדשים.
פשוט נהדר!.
נהנתי נורא.
את מבקשת כיסא שיהלום את מידותייך, האם את מדומה לאותה אבן שלא זקוקה לליטוש? סליחה על בורותי, השפה קצת קשה לי
אהבתי את הבעת הרצון השורשי הצנוע : כסא המותאם למידות ובית נדיב לגוף ההולך וגדל - משמע, ההכרה הבאה להצהיר : "כעת ,תורי" "כעת מגיע לי". וההמשך תומך בבקשה הכל כך הגיונית הזו (: כמו : " כִּי עַכְשָׁיו, בַּקּוֹמָה הַזֹּאת, שְׁתֵי פְּסִיעוֹת מִשַּׁמָּי," נדמה לי שזוהי הנשיות המתבגרת בשלבי השיא שלה, בדרך אל ההתגשמות וההתממשות, כשהיא בשלה ונבונה דיה כדי להעניק את ההכרה בעצמה לעצמה - בעצמה. ( "רַק לַךְ הָאִשּׁוּרִים הַמַּתְאִימִים " - נהדר! ) ודרך זה תגיע גם ההכרה מהסביבה. מעניין, שבחרת להציב שם כסא, כסא של מלכה? אם כן, זה נפלא. או אולי.... רק כסא מחמת הצניעות? כך או כך, זה נפלא. תרשי לי לאמץ אל חיקי את : "לֹא לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן סֻגָּה בְּשֶׁאֵינָה סֻגָּה בְּשׁוֹשָׁנִים. " ובאמת, שושי, התרחב ליבי לנוכח הסיום שמשלים את הכותרת: " תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ." זה מסוג השירים שהולכים ללכת איתי. המון תודה על השיר הזה ! נהניתי מאד. חג שמח, לוני.
שושי יקירתי!!
השיר כתוב מדהים
יש בו המון צלילים
רעיון מצויין לאבן עוצמתי
חג שמח לך יקירתי!
נושא נפלא
התוכן, הכלי וההכלה:)
תודה
שושי'לה היקרה,
כמו תמיד - משובח!
בידידות, שלך, אנה
שיר עם רעיון מרתק ומעניין בו.
אהבתי את הבית הזה המעיד בעיניי על הלך הרוח של הדוברת בשיר.
מְבַקֶּשֶׁת כִּסֵּא שֶׁיַהֲלוֹם אֶת מִדּוֹתַי
בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, כְּלִי
קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה,
שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה. שֶׁלֹא
תַּדִּיר שׁוּם מַעֲקָף, אוֹ עִקּוּל, אוֹ מִסְתּוֹר, אוֹ גֻמָּה.
חג אביב שמח לך
זהבית
יפה שושי..
אהבתי..
יישר כוח !
סאלינה
רעיון מיוחד
אשוב לקרוא בו עוד
אַתְּ רַק אַתְּ מֻסְמֶכֶת, רַק לַךְ הָאִשּׁוּרִים הַמַּתְאִימִים
תְּעוּדוֹת אֱמֶת עַל קִירוֹת חַיַיִּךְ הַסּוֹגְרִים וּמְגִנִּים עֲלַיִּךְ.
וזאת לומר שאין אנו למעשה המחליטים הבלעדיים
במסגרת של ה"עשה ואל תעשה"
להשתחרר למרחב
קים נעלם נוסף
חג-שמח יקירה
לאה*
שמחתי לקרוא שיר רך
מלא געגוע לאמך.
שאלת האמהות שלה,שלך?
שאלת האמהות של כולנו...
אהבתי את אנרגיית השיר .
הלאה שירי המירמור !
תחי שירת הרכות והחסד .
כן שושי
זו תופעה מדהימה.
אבל שירך
מדהים עוד יותר
אהבתי את הברכה/תפילה.
תודה
אהבתי!
וכל השאר אמרו כבר הכל...*
תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ
חג שמח ----------מילים מקסימות , מעשה אומן......שמבין ויודע!
פוזית
נפלא!
שיר נפלא...
תמיד יהיו שאלות...
ההיתי אמא טובה?
*
מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה אִמָּא יָכוֹלְתִי לִהְיוֹת, עוֹבֶרֶת שְׁאֵלָה בְּרֶחֶם בָּתוּל
דוֹק עֵצֶב עוֹטֵף כְּתַחֲרָה עֲדִינָה אֶת הַשּׁוֹאֶלֶת
וּמִשְּׁאוֹל הָאֵימָה מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ חוּט אוֹר
תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ.
יָתוֹם וּמְבֻיָּשׁ, מֵבִין וְיוֹדֵעַ, חִיּוּכֵךְְ מַפְצִיעַ.
"בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, כְּלִי
קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה,
שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה...
וּמִי יוּכַל לַעֲרֹב לָךְ שֶׁכְּבָר נִרְשַׁם קַו אַחֲרוֹן
מִי יֹאמַר לְלוֹטוּס נַפְשֵׁךְ לִבְקֹעַ מִפְּקַעַת אֱלֶף שָׁנִים?
...
מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה אִמָּא יָכוֹלְתִי לִהְיוֹת, עוֹבֶרֶת שְׁאֵלָה בְּרֶחֶם בָּתוּל "
חזק...ומרגש...בנסיון להוות את העתיד שלא היה...(ותמיד טוב לדייק בניקוד...)
Fulgurite
תחפש באינטרנט אפשר להזמין
אַל תִּהְיִי נִדְהֶמֶת כְּשֶׁבָּרָק מַתִּיךְ אֶת הַחוֹל לְצִינוֹר מַחְזִיק אֵשׁ
הֲלֹא אֶת הַזִּיק הִצִּית כְּאֵבֵךְ שֶׁנָשָׂאתְ עַל שַׁרְווּלֵךְ כִּטְּלָאי
....
רעיון מאד מקורי.שיר יפה, מעניין מאתגר. אהבתי.
*
מצויין!
אגב,
איפה אפשר למצוא אבן כזאת??
שושי הנושא מרתק
והשיר יפהפה
תודה
:-)