יש "אבן" בשם פולגורייט, שהיא מיסוד הסערה. זוהי למעשה שפופרת זכוכית שנוצרה כתוצאה מסערת ברקים שחדרה בעוצמה אדירה לחול, כלומר, ברק מאובן. והיא אוצרת בתוכה את האנרגיה האדירה הזאת. לכן היא כלי מאוד עוצמתי לשליחת תפילה ובקשה ליקום. על פי גישות מסוימות, יסוד הסערה מוביל את ההתכוונות שלנו על כנף הרוח, מנקה את נפשנו במים, מתמיר אותנו באור האש, ומגשים את תפילותינו על פני האדמה.
זה יש לך להציע
מְבַקֶּשֶׁת כִּסֵּא שֶׁיַהֲלוֹם אֶת מִדּוֹתַי בַּיִּת נַדִּיב לְגוּפִי הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ, לְלִבִּי הַפָּעוּר לְלַקֵּט טַל, כְּלִי קִבּוּל לַמַּרְאוֹת הַמִּתְמַלְּטִים מֵעֵינַי, בַּעַל תּוֹדָעָה רְחָבָה דַיָּה, שֶׁתָּכִיל אֶת כָּל זַוִיוֹתַי – קַיֶּמֶּת וּצְפוּיָה – כָּל אַחַת וּמְקוֹמָה. שֶׁלֹא תַּדִּיר שׁוּם מַעֲקָף, אוֹ עִקּוּל, אוֹ מִסְתּוֹר, אוֹ גֻמָּה.
כִּי עַכְשָׁיו, בַּקּוֹמָה הַזֹּאת, שְׁתֵי פְּסִיעוֹת מִשַּׁמָּי, יֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל אִי-וַדָּאוּת מְתֻזְמֶרֶת, לֹא לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן סֻגָּה בְּשֶׁאֵינָה סֻגָּה בְּשׁוֹשָׁנִים. הָרֶצֶף הוּא קְרִיטִי מַמָּשׁ. אֲשֶׁר עַל כֵּן, כָּל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת יְסֻמְּנוּ – זֹאת וְזֹאת.
שׁוּבִי אֵלַי וְנֶחֱזֶה בַּךְ, שַׁחַרִי הַטּוֹב מֵאִיר אֶת כַּף זְכוּתֵךְ, מֵעִיר יָפְיֵךְ מִתַּרְדֶּמֶת. אַל תִּהְיִי נִדְהֶמֶת כְּשֶׁבָּרָק מַתִּיךְ אֶת הַחוֹל לְצִינוֹר מַחְזִיק אֵשׁ הֲלֹא אֶת הַזִּיק הִצִּית כְּאֵבֵךְ שֶׁנָשָׂאתְ עַל שַׁרְווּלֵךְ כִּטְּלָאי, שְׁנַתּוֹת שְׁנַתּוֹת לְסַמֵּן: עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. עַד כָּאן וְדַי. וּמִי יוּכַל לַעֲרֹב לָךְ שֶׁכְּבָר נִרְשַׁם קַו אַחֲרוֹן מִי יֹאמַר לְלוֹטוּס נַפְשֵׁךְ לִבְקֹעַ מִפְּקַעַת אֱלֶף שָׁנִים?
אַתְּ רַק אַתְּ מֻסְמֶכֶת, רַק לַךְ הָאִשּׁוּרִים הַמַּתְאִימִים תְּעוּדוֹת אֱמֶת עַל קִירוֹת חַיַיִּךְ הַסּוֹגְרִים וּמְגִנִּים עֲלַיִּךְ.
מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה אִמָּא יָכוֹלְתִי לִהְיוֹת, עוֹבֶרֶת שְׁאֵלָה בְּרֶחֶם בָּתוּל דוֹק עֵצֶב עוֹטֵף כְּתַחֲרָה עֲדִינָה אֶת הַשּׁוֹאֶלֶת וּמִשְּׁאוֹל הָאֵימָה מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ חוּט אוֹר תַּכֵּי זְהָבוֹ נִשְׁזָרִים לְמִשְפַּט זָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה: זֶה יֵשׁ לָךְ לְהַצִּיעַ. יָתוֹם וּמְבֻיָּשׁ, מֵבִין וְיוֹדֵעַ, חִיּוּכֵךְ מַפְצִיעַ.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 29 במארס 2010, ערב פסח |