ההיסטוריה של הסימפוזיונים לפיסול באבן בעולם שנות החמישים. אירופה מפוצלת לשני גושים גדולים. יש נתק כמעט מוחלט בין הגוש המזרחי למערב,אין שיתוף פעולה מכל סוג שהוא, לבד ממלחמה קרה. הניתוק הוא מוחלט - גם בתחומי התרבות והאמנות.בעקבות הצבתה של אבן הגבול בסאן מרגרטה, בין אוסטריה והונגריה, סמל המנציח את היותן מדינות אויב, יוצא האמן קרל פרנל האוסטרי בשנת 1959 עם קבוצה של אמנים מכל קצות תבל, למחצבה נטושה "בסאן מרגרטה. המוטו שלהם: "האמנות היא חופשית ואין לה גבולות " הרעיון היה להעמיד בשטח עבודות מונומנטאליות גדולות מאבן, וזאת כדי להנציח את האמירה ,לשנים רבות. בסאן מרגרטה נוצרו תנאים בלתי אמצעים למפגש שכל כולו יצירה. כל אמן הביא איתו את המטען והניסיון שהוא צבר במשך השנים ואת הגוון והאופי האישיים. במהלך היום עבדו האמנים יחד, נשמו ואכלו אבן, ובערב התיישבו והעלו שאלות, מאלה המטרידות את עולם האמנות עד היום. זו הייתה הזדמנות נפלאה להחליף דעות ורעיונות, ליצור דיאלוג בין אמנים מארצות שונות וללמוד שיטות עבודה האחד מהשני. כל מה שעשו נחשב "אמנות נטו". סאן מרגרטה היא עיירה קטנה ומבודדת. התנאים במקום אפשרו לאמנים להיות חופשיים מכל הטרדות היומיומיות. הם היו עסוקים אך ורק ביצירה. במהלך השנים נפגשו במקום אמנים, מהמזרח הרחוק, מדרום אמריקה ומאירופה. בתקופת מסך הברזל אפשרו השלטונות בברית המועצות לאמנים להגיע למקום. זה היה כמעט המקום היחידי שאפשר היה לפגוש בו את עולם האמנות שמעבר למסך הברזל.צחוק הגורל. במשך השנים נעלמה אבן הגבול. היא איבדה את תפקידה ומשמעותה.לקראת שנת 2009, חמישים שנה אחרי היווסדו של הסימפוזיון הראשון נמצאה האבן כשהיא משמשת כבסיס לאחת העבודות שנעשו במקום. היא הוצבה מחדש, והפעם - כסמל לסימפוזיון הראשון בסאן מרגרטה .האמנים שחזרו לארץ מוצאם הקימו ופיתחו סימפוזיונים משלהם. כל מדינה והתרבות שהיא מייצגת הוסיפה נופך משלה.כיום קיימים עשרות סימפוזיונים בכל רחבי הגלובוס.בשנת 1991 השתתפתי בשני סימפוזיונים באירופה וכשחזרתי לארץ יזמתי את הסימפוזיון "אבן בגליל" במעלות.מאז השתתפתי בארבעה עשר סימפוזיונים בעולם, פגשתי שניים מהמייסדים, לצערי הם כבר לא בחיים, ברנה סארטורי מהונגריה ומינורו מיצויומה שיזם סימפוזיון באיווטה שביפן. כיום בסאן מרגרטה, נמצא המוזיאון הפתוח של העבודות שהצטברו משה פרלמן |