לילה. שקט בחוץ. כולם ישנים. העלים נושרים לעיתים על האדמה ומפרים את הדממה במעין פיוטיות אקולוגית. אני מתהפכת מצד לצד, לא נרדמת. הבן זוג שלי כבר מזמן ישן. קצב הנשימות שלו סדיר. עולה יורד יורד עולה. אני שוכבת על הגב, מסתכלת על התקרה, וחשה מעין מועקה שאני לא יכולה למלל. פתאום אני נזכרת ב בדיקת איידס שאני מחכה לתוצאותיה, וגם  בסרט שראיתי לפני כמה ימים 'פלישת חוטפי הגופות'- זהו סרט שהיו לה כמה וריאציות שונות, וכשמו כן הוא- יש פלישה של חוצונים לכדור הארץ, אך במקום שהם יבואו בחללית או במשהו מאוד בולט, הם מגיחים בשקט בעת שאנשים ישנים וחוטפים להם את הגוף. במקביל, צמח קקון שמוסתר בקרבת מקום מצמח את הגוף החדש, שנראה כהעתק מדוייק של האדם הישן, אלא שזהו חייזר שאין לו רגשות. אני מרגישה פחד לאור ההיזכרות בסרט. הלב שלי דופק ממש חזק. אני מרגישה ממש באסה על זה שאני לא מצליחה להרדם וחושבת על דברים מפחידים. די, אני אומרת לעצמי- זה לא הגיוני- זה רק סרט. ובכל זאת כל נשימה של הבן זוג שלי אני מדמיינת את צמח הקקון שולח את גבעוליו כדי לחטוף את בן זוגי. ממש הייתי רוצה שיהיה כאן אור, אני אומרת לעצמי. לא! אני לא אדליק את האור. אין דבר כזה כמו חוטפי גופות. למה עדיין אני תקועה בכל המחשבות הילדותיות האלו? אני נזכרת שאמא שלי הלכה ל ייעוץ תקשורתי של מתקשרת עם חייזרים לפני כמה שנים.החושך הופך להיות סמיך ואפל. אני שומעת רחשים מבחוץ. בא לי להעיר את בן זוגי. אני מנסה לעצום את העיניים ולהירדם, אבל השינה רחוקה ממני אלפי שנות אור. אני מרגישה מחנק. אני פוערת את העיניים ומישירה מבט את המסדרון- יש שם מישהו? לא! אני עונה לעצמי- לכי לישון. האור במסדרון מקרין צללים מיסתוריים על הקיר הלבן, ואני מתחילה להבחין שהצללים מתקדמים לכיווני! אני לא יכולה לסבול את המחשבה שאחטף! שיחליפו את גופי במשהו אחר! איפה אני אהיה? מה יקרה איתי? הבן זוג שלי מסתובב לכיווני, והוא ממלמל מתוך שינה: לא...אני לא... זה רק גיבוי ..ואני נבהלת! אולי הם לוקחים אותו ברגע זה? אני קמה במהרה מהמיטה. מדליקה את האור בחדר, ועומדת במרכז החדר בלי לזוז, ידיי שלובות על חזי. אני דומעת. אני שונאת את עצמי על התחושות הללו. הוא עדיין לא מתעורר, אלא יש לו חיוך משונה נסוך על פניו. אני מרגישה שהוא שטני! אני מפחדת ממנו! אני מנסה שוב להרגיע את עצמי- הולכת לאמבטיה ושותה כוס מים- מביטה במראה, ורואה בחורה עייפה. אני חוזרת לחדר שינה. הכל נראה תמים. הבן זוג ישן, אין רחשים, אין צללים- אבל עדיין אני מפחדת לכבות את האור. אני מנסה להתגבר על הפחד שלי, ומכבה את האור, ונשכבת במיטה, עוצמת עיניים חזק על מנת לא לראות שום דבר מחשיד- על מנת לא לפחד. בן זוגי קם לפתע והולך לשירותים. אני מרגישה שכל הבטן שלי מתהפכת. כשהוא חוזר הוא שואל אותי אם הכל בסדר, ואני עונה לו שכן. הוא מלטף לי את היד ואומר: אל תדאגי, רק תלכי לישון, הכל יהיה אחר כך בסדר. הוא נראה כן כשהוא אומר את זה, אבל אני מדמיינת שהוא זה לא הוא, אלא כבר הוחלף בחוצנים, ואני חשה חסרת אונים ומפוחדת. רק שאצליח לשרוד את הלילה! אני ממלמלת מחר אדאג לתוצאות של בדיקות איידס ! רק לעבור את הלילה!