כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    פופוליזם אנטי-חינוכי של ח"כ עינת וילף

    15 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 12:06


    הצעת החוק שיוזמת הח"כית הטריה עינת וילף – לבטל את חוק זכויות התלמיד משנת 2000 – היא ביטוי נוסף לתפיסתה השגויה לגבי המתרחש בשדה החינוך. כולנו יודעים שהמערכת שרויה בקשיים גדולים, והתנהגותם של התלמידים במקרים רבים מאד היא בלתי-נסבלת, אבל מה הלאה מכאן? עינת וילף ואמה פרסמו לפני שנתיים ספר שבו הן ממליצות על "חזרה לאל"ף-בי"ת": כללים נוקשים והוראה מסורתית נוקשה. החשיבה הזאת היתה בלתי-פרודוקטיבית אז, בדיוק כפי שהיא היום.

    וילף אינה שואלת את עצמה – כנראה – מדוע התלמידים מתנהגים באופן בוטה, גס ואלים לפעמים, ועולָה מדבריה תחושה אילו הם "רעים מנעוריהם". מסקנתה מכך ברורה: יש להדביר בקשיחות ונחישות את הרוע הטמון בהם. די פשוט ונוח לדבר במונחים פופוליסטיים כאלה אל ציבור המורים, שמתמודד בקשיים מרובים עם תלאות היום-יום בבית-הספר, ולהסיטו פעם נוספת מהבנת המהויות החינוכיות שדורשות שינוי. לא התלמידים שלנו רעים אלא השיטה החינוכית שבתוכה הם כלואים. היא לא מעניינת, לא רלוונטית לצרכיהם, ולרובם אין בה חלק מעבר להיותם "צייתנים מורדים". הם מקבלים אותה כנתון שאינו בר-שינוי, אבל עושים הכל בכדי להכשילה.

    המערכת שלנו, בשל היותה אנכרוניסטית ולא מתאימה, גוררת את התלמידים, וגם את מוריהם, להתנהגויות בלתי-נאותות בעליל. כל אלה שחיים אותה מדי יום הם קרבנות של חוסר רלוונטיות קיצונית, שיוצרת לחצים קשים ועימותים. הדברים המוצגים כאן הולכים ונעשים ברורים ליותר-ויותר אנשים, חלקם מן המערכת החינוכית ואחרים שמחוצה לה. אבל לא לח"כית וילף, שביטול זכויות התלמיד ו"חזרה ליסודות" הם שירה היחיד. לא מבט קדימה, לא ניתוח עכשווי של המציאות ולא שום תובנה מעניינת של תהליכים.

    ישנה כאן אילוזיה ילדותית, שאם רק נלחץ קצת יותר – בית-הספר יסתדר. באותו אופן, אם ההורים ילחצו קצת יותר, תשתקם סמכותם. הבלים. נכון שיש חוסר איזון בין זכויות התלמיד לבין חובותיו, אבל לשם כך לא צריך לבטל את החוק; צריך לעדכנו ולהשלימו, ובעיקר צריך לנסחו כך, שיתאים לשני המינים.

    חבל לי שרעיונות ה"סדר" הביסמארקיים עולים דווקא מחברת כנסת של העבודה. מפלגה זו היתה צריכה להציג משהו מנומק ומתקדם הרבה יותר, ולא לשלוח ח"כית חדשה שתחפש פתרונות מתחת לפנס.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/10 07:50:

      מתוך הדברים שלי אני ממליץ על

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1460041

      ועל

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1397794

       

                                                               אברמלה.

       

        11/4/10 14:16:

      צטט: חינוך אחר 2010-04-10 08:58:00

      אני סבור, שהיום יש כבר תשובות קונסטרוקטיביות מוכחות לכל שאלה הנוגעת ל"חינוך של המאה ה-21". אני מוכן לחזור ולהציגן, אע"פ שפרסמתי אותן בבלוג שלי יותר מפעם אחת.

      אברמלה.

      אשמח מאד אם תעביר לנו לינק להצעה כזו, כדי לראות את האור בקצה המנהרה.

       

        10/4/10 15:23:

      אברלמה,

      לצערי לא הצצתי בהיסטוריה (מחלה של "מצטרפים"). אשמח להיכנס בעובי הקורה בכל נושא.

       

      נרי

        10/4/10 08:58:

      אני סבור, שהיום יש כבר תשובות קונסטרוקטיביות מוכחות לכל שאלה הנוגעת ל"חינוך של המאה ה-21". אני מוכן לחזור ולהציגן, אע"פ שפרסמתי אותן בבלוג שלי יותר מפעם אחת.

      אברמלה.

        9/4/10 10:25:

      צטט: neri 2010-04-06 09:50:24

      נראה לי שכולנו מזהים שיש בעיה עמוקה בחינוך, המצב הזה לא קיים רק בישראל הוא מאפיין תופעה עולמית של תחושת כישלון.

       

      נראה שהחרדה לעתיד החינוך קיימת ואני לא בטוח שכרגע משרד החינוך או הכנסת המחוקקת משרתים את הצורך בשינוי אבל גם הביקורת לא תמיד מקדמת. הייתי מעוניין למצוא דיונים קונסטרוקטיביים מבחינת איך אפשר לפתח יכולות ארגוניות לחנך ומהן הדרכים ליצור תנאים לחינוך ראוי עבור הדורות הבאים.

       

      בשביל דיונים כאלה צריך לבנות מסגרת של מושגים וערכים שיאפשרו לזהות מתוך החוכמה המשותפת שלנו את האלמנטים החסרים, ואני חושב שגם לחברי כנסת יכולה להיות תרומה אבל התמונה של "חינוך במאה ה21" עדיןן עמומה ומבולבלת. 

      המילה הכי חשובה (כמו נקודת ארכימדס החסרה שיכולה להזיז אפילו את העולם) היא

      "קונסטרוקטיבית".

      דיונים רעיוניים כבר גלשו על גדותיהם, וככל שרבו הדיונים הרעיוניים כך שקעה מערכת החינוך יותר.

      מדוע?

      משום שאיש לא דיבר על ביצוע, על הגשמה של רעיון. וברגע שדיברו על הגשמה, עשו את כל השגיאות האפשריות.

      לכל המצאה צריך את המהנדס הנכון למימושה.

       

        9/4/10 09:29:

       

      http://news.bbc.co.uk/2/hi/programmes/world_news_america/8601207.stm?ls 

        6/4/10 09:50:

      נראה לי שכולנו מזהים שיש בעיה עמוקה בחינוך, המצב הזה לא קיים רק בישראל הוא מאפיין תופעה עולמית של תחושת כישלון.

       

      נראה שהחרדה לעתיד החינוך קיימת ואני לא בטוח שכרגע משרד החינוך או הכנסת המחוקקת משרתים את הצורך בשינוי אבל גם הביקורת לא תמיד מקדמת. הייתי מעוניין למצוא דיונים קונסטרוקטיביים מבחינת איך אפשר לפתח יכולות ארגוניות לחנך ומהן הדרכים ליצור תנאים לחינוך ראוי עבור הדורות הבאים.

       

      בשביל דיונים כאלה צריך לבנות מסגרת של מושגים וערכים שיאפשרו לזהות מתוך החוכמה המשותפת שלנו את האלמנטים החסרים, ואני חושב שגם לחברי כנסת יכולה להיות תרומה אבל התמונה של "חינוך במאה ה21" עדיןן עמומה ומבולבלת. 

       

       

        5/4/10 08:29:

      חנה שלום.

      הדברים שאת כותבת הם שורש העניין. מערכת החינוך אינה מתאימה עוד לתקופה ולצרכים, ולא עוד פעולות דיכוי כלפי התלמידים ישפרו את המצב. רק תנועה ציבורית שתבין את מהות השינויים ואת הצרכים של מערכת מעודכנת, יכולה להערכתי לשנות.

      חג שמח, אברמלה.

        4/4/10 01:50:


      מעורר דאגה עמוקה

       

        3/4/10 23:44:


      לצערי עדיין לא הגענו למהות החינוך

       

      נסיוני בחינוך עשיר חוויתי בעבר מפגשים חיוביים ומפרים עם תלמידים והוריהם, זאת כאשר לימדתי בבית ספר שעדיין לא היה בבעלות משרד החינוך. כיום אני מלמדת בבית ספר בבעלות משרד החינוך ואני חווה: ציונים שעמום תכניות חדשות כל שנה.  הלמידה נותרה בין 4 כתלים משמימים שתלויים עליהם פלקטים וססמאות- כך רוצים המפקחים כך רוצים המנהלים (לרצות את המפקחים). למנהל אין כמעט אמירה משל עצמו , המנהל עושה דברו של המשרד ומתווך בין המורים, עליהם מוטלת חובת העשייה המשמימה.

      מה הפלא שיש בעיות משמעת?

      אני לא מצליחה למצוא סיבה מוצדקת לכל כך הרבה שעות לימוד. לכל כך הרבה שעות בהן יושב ילד מול לוח (ומי שחושב שהלוח החכם הוא זה שיציל את מדינת ישראל ממקומה הנחות בהישגים טועה) בוהה במורה ומייחל להפסקה.

      היכן שעורי המלאכה? היכן שיעורי כלכלת בית? היכן שעורי חקלאות? כאשר הללו היו במערכת היו פחות הפרעות משמעת, האדם וגם הילד מחפשים משמעות לפעולותיהם וחייהם הענישה אינה המשמעות, ביטול זכויות אינו מתן משמעות.

        1/4/10 13:53:


      אם כבר מדברים על מתלהמים - כדאי לקרוא את החוק.

      חוק זכויות התלמיד (ראה http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Zchuyot/ChukimVeamanot/Chukim/Tikun_Chok_Zchuyot_Talmid2004.htm

      וקישור משם לנוסח מתוקן) מכיל סעיפים כגון : איסור אפליה של תלמידים, אי ענישתם על מעשים או מחדלים של הוריהם, הסדרת נהלים לסילוק תלמיד לצמיתות מבית ספר, שלילת ענישה גופנית או משפילה וכו'.

      מה לזה ולהתדרדרות מערכת החינוך ?

      למורים יש כוח עצום על תלמידיהם: יש להם קהל "שבוי", האנוס על פי חוק להקשיב להם במשך 45 - 60 דקות, מחוייב לנהלי משמעת נוקשים למדי, הם יכולים להפעיל נגד התלמידים מערכת של ענישה וסנקציות, חלקם הגדול גם מפעיל סרקזם וציניות - ולתלמידים לא מגיעה שום זכות ? מדוע ?

      יש בלבול בין הרוב המוחלט של התלמידים והמורים, המקיימים ביניהם קשרים פוריים ומועילים, תוך כבוד הדדי ורווחים לשני הצדדים, לבין מספר מקרים בשנה, העושים כותרות, של התנהגות חריגה שכלפיה יש לפעול בתקיפות, בנחישות ובהוגנות. מי שמתחיל בשלילת זכויותיהם של התלמידים יגיע לעריפת ראשים בככר לגנבי רכב. גם גניבת רכבים מרגיזה - אבל לא צריך להסחף.

      הצעת החוק המדוברת מכילה סכנה גדולה הרבה יותר - הורים שיכולים להרשות לעצמם כלכלית ממילא לא יסכימו שילדיהם ילמדו במערכת שאינה מכבדת את זכויותיהם, ובתי הספר הפרטיים, בהם ההורים קובעים ע"י ארנקם את זכויות התלמיד ולא המחוקק, יפרחו, ומערכת החינוך הציבורית תמשיך להתרסק.

      ראו הוזהרתם !!

        31/3/10 18:42:

      לצערי לא מכיר לפרטיה את הצעתה של חכית וילף.

      לדעתי יש כאן השפעה של תסכול משתק מפני הרגשה של חוסר שליטה לא כל כך בגלל המשמעת שלעצמה אלא מפני שאין שום תוכנית מלאה ומובחנת שעשויה לפתור את בעית החינוך בכללותו.

      יחד עם זאת השינוי הזה (שאינני מכיר אותו) מצביע על דבר אחד שהצותים החינוכיים לא הבינו, לדעתי.

      החמרת כללי המשמעת לא תביא לתוצאה המקוה אם היא לא תלוה בכלים מאזנים שיביאו להפחתת התיסכול של התלמידים.

      לדעתי הצבת שתי מסגרות טיפול בתלמידים זו לצד זו: משמעתית בעלת סמכויות ומסגרת טיפולית ומנהלית שיעילה בהפחתת תיסכולים לא תבוא הישועה.

      על פי נסיוני: שקיפות, עקביות (הכי חשוב: עקביות) ואמון בסיס עשויים להביא לידי קיום שתי המסגרות הללו.

      בעידן הזה, שבו כל דאלים גבר, קשה מאוד לראות מלמעלה את חוסר התוחלת באגרסיביות לתיקון המצב.

       

      כיום אחרי קריסה רבת שנים, מתעוררים מיני בעלי דיעה מחוץ לעניינים כדי להאיר את החושך, בלי להבין שהמציאות שונה, מאוד שונה.

       הטענה העולה היא בעיקרה אם רק יחזירו את אתמול הכל יהיה תקין ובסדר.

       

      גם ההצעה הזו של וילף היא עוד הצעה כזו.

       

      חבל שלא רואים שהמציאות השתנתה ומערכת החינוך פחות ופחות רלוונטית.

      מיכאל 

        31/3/10 12:30:

       

      הפוסט שלך מתלהם לחינם.

      ברגע שלא הוגדרו גבולות חובות התלמידים והושם דגש על זכויותיהם בלבד - הדרדור במערכת החינוך מחליק במהירות במדרון מטה.

       

      אל תנסה להיות פופוליסטי. תפעיל חשיבה בטרם הלימה.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין