אז עברנו את המשבר הקודם, במוצ"ש של אותו השבוע, הוא חזר לחיים. דיברנו, הבהרתי לו שזה לא לעניין מה שהוא עשה, הוא הבהיר לי שהוא עדיין רוצה להמשיך להפגש. אחלה, סלחתי, והמשכנו. ונפגשנו. וכיף לי איתו.

בחג ישבתי אצלו עם החברים שלו, ולא ממש אהבתי אותם. ילדים בני 24 שמשחקים בסמים. זה נראה היה לי מאוד לא לעניין. אולי אני שמרנית בנושא הזה. הוא בכל אופן לא מעשן איתם. אבל כל העיסוק הזה הגעיל אותי. ושהם מנצלים את זה שיש דירה לחבר בשביל להכין באנג או לגלגל ג'וינט, נראה לי מאוד חסר התחשבות, וילדותי. אבל אולי זו רק אני. אולי אני מתחסדת?

ועכשיו, כמעט חודש עבר מאז שהתחלנו לצאת ביחד. ודי לגיטימי שאני מפתחת פה רגשות. ודי לגיטימי שאני לא רוצה להפגע. אבל לדבר עם בחור על דברים כאלה זה ממש לא פשוט. ניסיתי קצת לרמוז על זה, אבל הוא נלחץ אז עזבתי.

אני לחוצה מלהפגע, והוא לחוץ מלדבר על זה. אז מה עושים? ממשיכים לזרום? אבל אם הצד השני לא מפתח רגשות... זה לא בזבוז זמן? נראה שכן כיף לו איתי, ונראה שהוא תמיד מבין, ובסקס הוא לא לוחץ עלי, והוא מחבק באהבה. באהבה? איך אפשר לדעת?

אני מרגישה כאילו אני חדשה בכל עניין המערכות יחסים. עברו כמעט שנתיים מאז שנפרדתי מהאקס שלי ומאז היו בעיקר סטוצים או דייטים קצרים. שכחתי איך זה עובד?