החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
הפוסט העשרים: החיים שלי במבחן. כנראה שאני נכשל.
אני באחת התקופות הקשות בחיי. גבר יחסית בודד בגיל שלושים ותשע, פרוד טרי עם ילדה אחת עושה חשבון נפש כל הזמן - האם אני בדרך לאן שהוא?
עד לפני כשנתיים הייתי כמו כולם. "במסלול המרכזי". קם מוקדם בבוקר, נוסע לעבודה, פוגש אנשים, צוחק, כועס, משתעמם, מתלהב מסיים את היום, חוזר בנסיעה הביתה, פוגש את אשתי, לפעמים רב, מתפייס משחק עם הילדה מקלח אותה, מספר לה סיפור, היא נרדמת, מדבר קצת עם אשתי סידורים אחרונים והולך לישון.
באותם הימים זה היה ניראה לי שגרתי ומשעמם ולעיתים חסר משמעות. והיום, לעיתים קרובות אני מסתכל על עצמי הקודם בקנאה וחושב - איפה טעיתי?
אני פוגש חברים שלי ושומע שיחות שלהם עם נשותיהם. שיחות פשוטות של חיי היום יום: מתי אתה חוזר? תיקנה כך וכך בדרך הביתה, אל תשכח את האירוע מחרתיים, הילדים מתגעגעים אליך, ואני מודה - אני מקנא בהם.
וזה קשה בגילי ובמצב שאליו הגעתי, כאשר אני נטול אנרגיות לחלוטין להתחיל את הכול מחדש זה לא קל.
הגעתי למצב של רגישות עצומה. אני מרוכז כל כך בעצמי ובמצב שאליו הגעתי ולכן כל אירוע לא שגרתי מוציא אותי מהאיזון לחלוטין.
לעיתים אישה כל שהיא נקרת בדרכי ומעוררת בי שוב את התקווה לחיים אחרים. כשזה קורה אני מאבד את עצמי לחלוטין. אני עושה שטויות, פוחד כל כך שלא לטעות ומתנהג כאילו אני במבחן. וכשאני במבחן, וכשהמבחן הוא מסוג המבחנים שבהם אני לבד מול הבוחן - אני מפשל. אחר כך אני מצטער כל כך כי אני הורס הכול.
כן אני כל כך מקנא באותם האנשים היציבים לכאורה, אותם האנשים שמבינים בדיוק מה הם רוצים מעצמם, אותם האנשים שלא מפרשים כל צעד בחייהם כמבחן ולכן עוברים אותו בהצלחה.
|
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי.
תודה רבה שבאת, ותודה רבה על מה שכתבת.
להתראות.
מההיכרות שלי אין דבר כזה אנשים יציבים.
כל זוג או כל אדם שנראה לך יציב כלפי חוץ הוא ההפך המוחלט ברגע שמכירים אותו יותר.
אתה לא לבד ו.... נראה שאתה בדרך הנכונה.
אמביולנטית - את תמיד מגיעה ברגע הנכון.
תודה רבה.
תודה רבה על ההזדהות, העצות, התקווה והנשיקות.
עוזר לי מאוד.
זו תקופה קשה גם בגלל הנסיבות ה"טכניות", עזבת בית ומשפחה
וזה מאוד קשה.
עשית את זה כדי להתקדם הלאה, כי האמנת שאתה יכול להיות יותר מאושר
ויותר מסופק בחיים האלה.
האמנת שחיים בינוניים הם חסרי משמעות וזה אמיץ מאוד מצידך.
אבל זה לוקח זמן וחוויות של הרבה בדידות ותהיות "למה עשיתי את זה".
כשתתאושש - תדע ובעיקר תרגיש שזה היה נכון.
שיהיה בהצלחה.
מאד מובן המקום שאתה נמצא בו.
אל תחמיר עם עצמך יתר על המידה, שמע מממני, עברתי את זה.
קח את החיים עכשיו, צעד אחר צעד, כמו תינוק שמתחיל ללמוד ללכת.
יהיה צעד אחד שלם ואולי נפילה ועוד צעד ועוד נפילה, אבל אחר כך אתה תלמד ללכת...
נשיקות
חברה שלי. אין כמוך.
תודה רבה.
ג'ומ היקר,
אני אומרת תן לעצמך לרדת, אל תתנגד לזה, עם כל הקושי שבזה.. ומשם העלייה מובטחת :-)
היה חזק כל זה עניין של זמן, מבטיחה לך.
נתי
jkshgd
תודה רבה על התגובה ועל העידוד.
הלוואי והירידה היא אכן לצורך עלייה.
תודה רבה.
חגי - קראתי את הפוסט ואכן מתאר היטב את המצב בו אני נימצא.
תודה רבה על עידוד.
זו תקופה שהזמנת. חשבון נפש, לאן הולכים מכאן?
אתה נטול כוחות, לחוץ - זה הזמן שלך לנוח. להתרכז בעצמך.
ובזוגיות הבאה תהיה כבר אחרת לגמרי. מכיר את עצמך טוב יותר, בעל נסיון תבחר את הצעדים שלך מחדש. אבל אל תלחץ להגיע לשם. זה יגיע בזמנו.
זו ירידה למטרת עלייה רק תן לעצמך את הזמן, תנשום
יש לך היום יכולת לזהות שיש מצב שבו הדרך היא פשוטה וללא מבחנים.
זהו שינוי .
יהיו לו בוודאי השלכות חיוביות בהמשך.
מצ"ב לינק לפוסט המובן מאליו. אולי הוא מרחיב מעט את הנושא עליו כתבת.