כותרות TheMarker >
    ';

    שימושיות בחיי היוםיום

    \"שימושיות (usability) היא מידת הקלות בה ניתן להשתמש במוצר מסוים. לרוב מדובר במוצרים טכנולוגיים בעלי ממשק משתמש\" (וויקיפדיה).
    בכדי להכיר ולהבין את עקרונות השימושיות, נבחן כיצד (אם בכלל) הם מיושמים בסביבתינו המיידית.
    (אוי. פתיח משעמם ולא שימושי)

    נגיד שאתם רוצים לקנות מנייה

    11 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 21:50

    בבלוג של אמיר דותן יש פוסט חדש, מרתק כרגיל.

    מאחר ואמיר התחיל לעבוד בחברה בריטית שמפתחת מוצרים לשוק הפיננסי, הוא כותב על אחת מהחברות המובילות בתחום הזה, Bloomberg. הוא מתייחס לנקודה מעניינת; חברת בלומברג מייצרת תוכנה מובילה לניהול מידע פיננסי. הממשק של התוכנה הזו הוא על הגבול של מה שאנחנו, אנשי הממשק, היינו מגדירים "קטסטרופה". ובכל זאת, החברה מסרבת לשפר את הממשק, ואף טוענת שהמורכבות שלו פועלת לטובתה בכך שהיא גורמת למשתמשים להרגיש טוב יותר עם עצמם על שהצליחו להשתמש בתוכנה.

     

    האם הם צודקים בהנחה שלהם? זו שאלה שנוגעת באחד הנושאים היותר מעניינים ופחות מבוססים בכל התחום של חוויית משתמש- מוטיבציית משתמש.

    מאחר וזה נושא אהוב עלי, כתבתי עליו כבר בעבר. סלחו לי אם אעשה פה קצת קידום עצמי חסר בושה...

    כאן כתבתי על מוטיבציית משתמש באופן כללי ועל היכולת שלה לגרום למשתמשים להתגבר על קשיים בממשק. (בחרתי כדוגמה פעולות מהתחום הפיננסי, לא ממש במקרה :)

     

    כאן כתבתי על הצורך בהנאה בשימוש ולא רק בקלות שימוש וציינתי שהתגברות על קושי היא חלק ממה שגורם לנו הנאה.

     

    אם לסכם בקצרה את הנאמר בשני הפוסטים:

    1. שמישות של ממשק איננה רק אבסולוטית, היא תלויה במשתנים רבים אצל המשתמשים.
    2. אחד המשתנים המשפיעים ביותר הוא מוטיבציית המשתמש. מוטיבציה גבוהה תגרום למשתמש להתגבר על קשיים ואפילו ליהנות מהם.
    3. מוטיבציה היא עניין מורכב וקשה למדידה, אבל ניתן להעריך את המוטיבציה של קהל היעד של מערכת מסוימת אם נפרק אותה לגורמים ונמדוד לפחות את חלקם.
    4. הנאה משימוש במוצר מגבירה את המוטיבציה לעשות בו שימוש חוזר.
    5. התגברות על קושי היא אחד הגורמים להנאה.

     

    בוא ננתח קצת את מוטיבציית המשתמש בתוכנה של בלומברג.

    את הטענה שלהם אפשר בעצם לחלק לשלוש טענות משנה:

    1. אנשים מעדיפים את הממשק המסובך כי זה גורם להם להרגיש הנאה כתוצאה מהתגברות על קשיים.
    2. אנשים מעדיפים את הממשק המסובך כי זה גורם להם גאווה על כך שהם מצליחים לתפעל אותו.
    3. אנשים מעדיפים את הממשק המסובך כי זה גורם להם להרגשת שייכות וגאוות יחידה.

     

    סעיפים 1 ו-2 הם פנימיים-אישיים. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שסעיף 1 מתייחס יותר לשלב הלמידה וסעיף 2 מתייחס לשלב העבודה השוטפת. קשה מאוד למדוד את קיומן של המוטיבציות האלה (ללא שימוש ב- fMRI). דרך אפשרית אחת היא לתת למשתמשים חדשים, שיודעים הרבה על שוק ההון אבל מעולם לא למדו להשתמש בתוכנה כלשהיא או אפילו שמעו על אחת כזאת, לנסות מספר תוכנות ולבדוק לא רק מי מהן אפקטיבית יותר אלא גם את מידת ההנאה ושביעות הרצון עליה ידווחו המשתמשים. אבל איפה נמצא קבוצה מספיק גדולה של משתמשים כאלה?

     

    הסעיף השלישי הוא חברתי. אם "כולם" (כל מי שעוסק בתחום) משתמשים בבלומברג, אני ארצה להיות חלק מהחוויה הזו, ואז העובדה שזו תוכנה מסובכת ללמידה ולתפעול בהחלט יכולה להוסיף לתחושת השייכות והגאווה. אבל כדאי לשים לב שהמוטיבציה הראשונית פה היא השייכות. לא מעט ניסויים חברתיים הראו שאנשים מפתחים תחושת שייכות וגאוות יחידה כמעט מכלום. מספיק לחלק אותם לשתי קבוצות, לתת להם שתיים שלוש משימות תחרותיות, אפילו טיפשיות...

    תחושת ההתגברות על הקושי מוסיפה לחוויית השייכות. דוגמה לא רעה לכך היא הכומתה הצבאית, ש"נרכשת" במאמץ רב (מסע כומתה). ככל שהמאמץ גדול יותר, כך אמורה תחושת השייכות להתחזק. אבל את התחושה הבסיסית אפשר ליצור גם אם סתם נחלק לאנשים כובעים בצבעים שונים.

     

    סעיף שלוש גם יכול להחליף כיוון בפתאומיות. אם חברת Super Derivatives (לצורך הדוגמה) תצא בקמפיין מוצלח ותצליח לשכנע אחוזים ניכרים מקהל היעד שבלומברג היא תוכנה מיושנת ושבזכות הממשק המתקדם יותר של SD המשתמשים עושים פחות טעויות ומבצעים יותר פעולות בפחות זמן, משתמשי בלומברג עשויים למצוא את עצמם פתאום בקבוצה הלא נכונה, כששטיח המגניבות נמשך להם מתחת לרגליים (בערך כמו שקרה לאנשים שהשתמשו ב- Windows Mobile אחרי שה iPhone הראשון יצא).

     

    אני לא יודע על סמך מה טוענים אנשי בלומברג שהממשק המסובך שלהם הוא יתרון. אני לא בטוח שהם טרחו לשאול את המשתמשים לדעתם, וגם לא בטוח שלו היו שואלים היו מקבלים תשובה אמינה. אפשר לדמיין עוד כמה סיבות שבגללן התוכנה של בלומברג מצליחה יותר מהמתחרות:

    1. יתרון הראשוניות (היא ותיקה יותר מהמתחרות)
    2. יתרון המונופול (כולם משתמשים בה ולכן כולם מניחים שהיא הכי טובה, עובדה- כולם משתמשים בה...)
    3. הטיית הבעלות (אנשים וארגונים השקיעו משאבים רבים בהכנסת המערכת לפעולה וכדי להצדיק זאת הם מספרים לעצמם שזו המערכת הטובה ביותר).
    4. שיווק ו/או מיתוג מוצלחים.
    5. יתרון טכנולוגי (לדוגמה, היא מסוגלת לעבד יותר נתונים במהירות גדולה יותר מהמתחרות)
    6. יתרון עסקי (לדוגמה, יש לה יותר הסכמים עם מקורות תוכן)

     

    כדאי לשים לב שסעיפים 5 ו- 6 הם היחידים שנותנים ערך אמיתי למשתמש. שאר הסעיפים נותנים "ערך נתפס" (perceived value). הערך הנתפס יכול להגביר את מוטיבציית המשתמש כך שהוא יתגבר בקלות רבה יותר על קשיים גדולים יותר. למעשה, הערך הנתפס יכול לגרום למשתמש לחשוב שלתוכנה יש גם את יתרונות 5 ו-6 על אף שבפועל אין לה אותם (כמו שהוכח בניסוי של מנועי החיפוש).

     

    ננוח לרגע מפיננסים ונדבר על... כלכלה. בווידאו הזה, מהאתר החביב עלי TED, מדבר דניאל פינק על מוטיבציה של עובדים ועל הפער בין מה שידוע לחוקרים (פסיכולוגים וכלכלנים) לבין מה שעושות חברות מסחריות. בקצרה: כאשר מבקשים מאנשים לבצע מטלות מורכבות, הדורשות יכולת יצירתית לפתרון בעיות, עדיף לא לנסות לגרום להם מוטיבציה באמצעות גורמים חיצוניים (תגמול חומרי) אלא לתת למוטיבציה הפנימית שלהם לפעול (תחושת הישג, שייכות ועוד).

    הסרטון שווה צפייה וגם דיון נפרד. ברובו הוא לא קשור ישירות למה שכתבתי כאן, אבל שלוש מילים שהוא משתמש בהן להגדרה של מרכיבי המוטיבציה הפנימית התחברו לי היטב גם לתחום של מוטיבציית המשתמש:

    Autonomy

    Mastery

    Purpose

    בפרשנות מעט שונה מזו שהוא נותן למילים האלה, אני חותם על שלושתן כמרכיבים של ממשק שיוצר מוטיבציה גבוהה לשימוש חוזר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/10 23:20:

      היי אורן,

       

      חזרתי להגיב קצת באיחור (פסח..איסטר מרוב חופשים לא ברור לי איך אני חוזרת אחר כך ללמוד...ולשוטט באינטרנט בשקט).

      עניין הנשים-גברים קצת יצא מפרופורציה בעיני - כי הרי בסופו של דבר כולם רוצים ממשקים פשוטים (כתבו על זה שיר פעם, לא? קריצה)

      ובכל זאת - הזדהיתי עם עיקרון הטווסיות שהעלית.

      אולי לנשים יש פחות עכבות לבטא בקול רם את התסכול מהממשקים (כמו ממכונות כביסה ועוד דברים) בעוד שהציפיה מגברים היא שהם ידעו לתפעל כל ממשק טכנולוגי, ואם לא...

      אצלנו בבית, למרות שעות המחשב והאינטרנט הרבות שלי בהשוואה לבעלי, הוא זה שמגיע לסדר את השאוזניות שלא עובדות. פשוט אין לי סבלנות לזה, נראה לי שלו - אין ממש ברירה (אחרת מי יעשה את זה?).

      חג שמח, ושעון קיץ (אצלנו התחלף היום לחורף...) נעים.

      אורית. 

        3/4/10 10:50:

      פוסט מעניין.

       

      חלק מהעניין הוא אכן היכולת לשרוף כ 1000+ דולר לחודש על טרמינל אישי שהוא מאד מובחן (שני מסכים הרבה לפני שריבוי מסכים היה נפוץ), וסביר להניח שהסטטוס הזה ישמר.

       

      אבל.

       

      אני לא בטוח שאפשר לקפוץ ולהניח שהUI פה הוא באמת בעייתי. אנחנו רואים רשימה ענקית של מספרים, אבל הברוקר או הסוחר רואה בדיוק את המספר שמעניין אותו בדיוק באותו מקום, וזה המספר היחיד שהוא רוצה לראות באותו זמן. אני לא בטוח שהחלפה לUI דינאמי יותר, מרובה גרפים היא דוגמה ל UI טוב יותר עבור המשימה הזו.

       

      (ובוא לא נשכח שכיום להרבה מהשימושים האחרים של בלומברג [אלו שהם לא כ"כ realtime], יש תחליפים  מודרניים. אולי בלומברג כבר לא משמש כתחנת האינפורמציה האולטימאטיבית אלא רק לנתונים בזמן אמת לשימוש בזמן אמת. לא יודע).

       

      בסוף הפוסט של אמיר דותן, הוא מנסה לטעון, בעזרת הדוגמה של המערכה בין ה CLI ל GUI, ששוב יש כאן מאבק (אבוד מראש) של שמרנות, קבעון (ולא מעט מניעים גילדאיים --- מלשון גילדה של ימי הביניים) כנגד הקידמה. לדעתי, זו בדיוק הדוגמה שמראה מדוע יש סיכוי שהUI ה"מזעזע" הזה ישרוד.

       

      במקרים רבים במעבר לGUI, המשתמש איבד הרבה מאד מהפונקציונאליות שהייתה בCLI (לו היה טורח ללמוד אותה) ובתמורה קיבל יתרונות אחרים, אבל לא זהים. במקרה של בלומברג לסוחרים השאלה היא מאד פשוטה - האם סוחר שצריך לקבל מידע בזמן אמת מוכן לותר על הUI האינטואיטיבי ביותר (מספר ירוק/אדם בפונט ברוחב קבוע על רקע שחור במקום קבוע על המסך) בתמורה לתופינים גרפיים אחרים (ובכלל זה רקע לבן גם גרפים דינאמיים)?

       

      מצד אחד, אני לא מכיר הרבה תחומים שבהם קל למדוד עד כמה הUI החדש גורם נזק (או משפר). מצד שני, אני מתקשה להאמין שמישהו מהתעשייה הזו יטרח לעשות בדיקה כזו כשהוא מסכן כסף אמיתי.

        2/4/10 00:15:

      אוי, עושה רושם שהצלחתי להסתבך פה בכמה מישורים במקביל.

      ראשית כדאי שאבהיר שלאמיר אין כל קשר לחברת בלומברג ושהפוסט שלו על "ממשק מסובך כסמל סטטוס" מתייחס לרעיון במידה רבה של סקפטיות מהולה בסקרנות.

      הגישה הבסיסית שלו, שגם אני כמובן שותף לה, היא שבדרך כלל עדיף ליצור ממשק פשוט שלוקח את המשתמש(ת) בצורה הנוחה ביותר מנקודה א' לנקודה ב'. סיבוכיות מכוונת בממשק היא לא המלצה שהייתי ממליץ לכל "פציינט", אלא משהו שהייתי שוקל במקרים מיוחדים.

      דוגמה נפוצה לסיבוכיות מכוונת היא משחקי מחשב. יש כמובן סוגים רבים של משחקים, ברמות קושי ומורכבות שונות, אבל היוצרים של משחקי המחשב היוקרתיים ביותר מנסים תמיד לכוון אל נקודת האיזון החמקמקה שבין משחק קל מידי, שישעמם ולא יהווה אתגר, לבין משחק קשה מדי, שיתסכל ויבריח משתמשים. ההנאה שבמשחק מורכבת גם מההנאה שבהתגברות על קושי.

       

      לעניין הנשים מול גברים, חשבתי על זה אחרי מה שאורית כתבה ונדמה לי שהצלחתי למצוא כמה דוגמאות ל"ממשקים" שנחשבים לנשיים ושיצא לי לקרוא או לשמוע נשים שמשוויצות ביכולת שלהן לתפעל אותם ויורדות על גברים על כך שהם מתקשים בכך:

      1. מכונת כביסה

      2. אפיליידי

      3. נעלי עקב

      כדי שלא אסתבך עוד יותר, כדאי שאבהיר שאני לא תומך בשום דרך ברעיון שהפעלת מכונת כביסה זה תפקיד לנשים בלבד. באשר לאפיליידי ונעלי עקב, אני כלל לא בטוח שמישהו אמור לתפעל את הדברים האלה.

      ואגב, למכונות כביסה רבות יש ממשק לא אינטואיטיבי, שמורכב ממספרים וסמלים ומצפה מהמשתמש(ת) לזכור בעל פה את משמעותם.

       

      אחרי שחשבתי על נעלי עקב ואפיליידי חשבתי שכל העניין הזה בעצם מתקשר גם ל"עיקרון ההכבדה". יכול להיות שבלומברג היא סוג של זנב טווס של כלכלנים. משהו שאומר "תראו, אני גם עושה חישובים מסובכים וקומבינות במהירות הבזק, גם מרוויח מליונים וגם עושה את כל זה על ממשק מחורבן, אני כנראה חתיכת המצאה!"

       

      אז המסקנה היא שבלומברג = נעלי עקב. את רואה, ואת אמרת שלבחורות שטחיות כמוך אין עניין בזה :)

       

      אה, ותודה. כרגיל :L

        1/4/10 21:44:
      אה, כן - כתבת מרתק כרגיל :-)
        1/4/10 21:43:

      בתור בחורה בלתי-הישגית, לא-תחרותית, ואף שטחית, אני לא יכולה ליהנות ולו לרגע מתוכנה שגורמת לי להתאמץ יותר מהמינימום הנדרש, וגם על המינימום הזה אני מעדיפה לוותר.

      תמסור לחבר שלך אמיר, שיש לי חיים, ואני לא צריכה שתוכנות מחשב מסורבלות יגזלו לי אותם. תוכנת מחשב מסורבלת זה קוץ בתחת, לא סמל סטטוס!

      אני רק רוצה את הדרך הקצרה, היעילה והטיפשה להגיע ממטרה א' לתוצאה ב'.

       

        1/4/10 19:25:

      תודה עינת,

      את צודקת מאוד לגבי היתרונות של ממשקים קיימים/מוכרים, אבל אני התכוונתי יותר ליתרון הראשוניות כמרכיב בהצלחה המסחרית של התוכנה. כלומר, במעמד הקנייה, כאשר הלקוח מתלבט מה לקנות, הוא יאמר לעצמו "אני אקנה את זה כי זה ותיק יותר, שמעתי את השם כבר, זה בטח יותר טוב..."

      זה מרכיב בלתי רציונאלי בהחלטה, והוא לא מתבסס על היכרות קודמת עם הממשק.

      בדוגמה של בלומברג, מדובר בתוכנה שמשמשת ארגונים גדולים. ניתן להניח שחלק ניכר ממי שיעבוד על התוכנה יפגוש בה בפעם הראשונה (וכך גם כל עובד חדש בחברה). כך שיתרון הראשוניות שהתכוונתי אליו הוא יותר יתרון במובן של "תפיסת מותג" ופחות יתרון של ממשק מוכר.

      לרכישת תוכנה כזו נלוות בדרך כלל עלויות נוספות עם שמות כמו "הטמעה" "הדרכה" ו"תמיכה" שאפשר גם לתרגם אותם ל"דרכים עקיפות לכפר על עבודת הממשק הקלוקלת שעשינו, וגם לגבות ממך את התשלום על כך". לפעמים ליצרני התוכנה אין אינטרס להקטין את זמני ההדרכה והתמיכה מאחר והם גובים תשלום נוסף עליהם. אבל גם אם יצרן מסויים היה מצליח להוכיח ללקוח שהתוכנה שלו תוזיל משמעותית את תהליכי ההטמעה, תקצר את זמני ההדרכה ותקטין את מספר הטעויות, הוא עדיין היה צריך להתמודד עם מחסום הראשוניות. הלקוח יושב, מקשיב בסבלנות, וברקע המוח שלו אומר "אבל כולם קנו את בלומברג, אז היא בטח יותר טובה.."

       

      בסופו של דבר אני נוטה להסכים אתך (ועם נילסן :) שלחברה כמו בלומברג עדיף לעשות שיפורים קטנים והדרגתיים מאשר שינוי מהפכני.  אבל היא צריכה לקחת בחשבון שזה הופך אותה פגיעה יותר למתחרות שעלולות להציג ממשק מהפכני ופשוט הרבה יותר. הרבה חברות גדולות מצויות בדילמה הזו. אם נחזור לדוגמת הסמארטפונים נראה שמיקרוסופט ופאלם, שפעם אחזו בנתחי שוק לא רעים, נאלצו לזרוק את מערכות ההפעלה הישנות שלהן לפח (עם כל האפליקציות שכבר פותחו עבורן) ולהתחיל מאפס בגלל אפל.

      דוגמה הפוכה עם מייקרוסופט היא ממשק ה ribbon שהם הוסיפו באופיס 2007, ושזכה למחאה רמה. לדעתי, מבחינת שמישות נטו, זה דווקא היה שיפור, אבל עצם השינוי בתוכנות שכל כך הרבה אנשים התרגלו לעבוד אתן היה פגיעה במשתמשים.

       

      אולי בלומברג צריכים דווקא כן לעצב את הממשק המהפכני ולהציע אותו במקביל לממשק הישן ולא במקומו. לקוחות חדשים יוכלו לבחור את החדש או את הישן. לקוחות קיימים ימשיכו עם הישן אבל החברה תוכל לבדוק את היעילות של שני הממשקים ובהדרגה להכניס שיפורים בישן על סמך משוב מהחדש.

       

      המוטיבציה של משתמשים בקפה מזכירה לי תמיד את הסיפור דירה להשכיר ("השכנים מוצאים חן בעיניי").

        1/4/10 18:33:

      פוסט מאוד מאוד מעניין.

      התוספת שלך לגבי הז'רגון לדעתי גם הולכת בכיוון הזה - תחושה של גאוות יחידה ושל קבוצה סגורה שחולקת סוד.

       

      רק תוספת קטנה - יתרון הראשוניות דווקא כן נותן ערך למשתמש לדעתי כיוון שהמשתמשים כבר יודעים לעבוד עם התוכנה. גם תוכנות פשוטות בהרבה דורשות זמן למידה. זה זמן שאתה לא צריך "לבזבז" אם אתה ממשיך לעבוד עם הממשק הגרוע שאתה כבר מכיר. למעשה, ג'ייקוב נילסן כתב פעם מאמר שבו הוא טוען שמבחני שימושיות לממשקים שמשתמשים בהם הרבה (כמו בלומברג) צריכים להיות שונים ממבחנים לממשקים שרוב המשתמשים פוגשים בפעם הראשונה (אתר חברה).

      ההמלצה שלו - לא לעשות שינויים משמעותיים בממשק שהמשתמשים כבר עובדים איתו זמן רב ומסתדרים איתו. אם רוצים שינויים, אז לאט ובזהירות.

       

      ולגבי הקפה - מוטיבציית משתמש לגמרי!

        1/4/10 11:08:

      תודה צ'אט,

      למה התכוונת ב"מחייב חשיבה..."? נשמע מעניין דווקא. אם יהיה לך זמן/חשק, אשמח אם תפרט.

       

      כשכתבתי את הפוסט עלו בדעתי דוגמאות נוספות שבהן קושי ומורכבות משמשים לבידול ויצירת גאוות יחידה.

      מקצועות "אליטיסטיים" רבים, שמחייבים לימודים ארוכים ומסובכים, פיתחו להם בנוסף גם ז'רגון מיקצועי מסובך, שזר לא יבין אותו. אני חושב שהז'רגון משמש בחלקו גם כמקור לגאווה ולבידול. כלכלנים משתמשים בז'רגון כזה. גם עורכי דין. יתכן שכתב היד הבלתי קריא בעליל של רופאים הוא עוד דרך ליצור קושי שרק מעטים ונבחרים יכולים לעמוד בו (אם כי אני בספק אם הרופאים בעצמם מצליחים לקרוא את מה שכתבו).

        1/4/10 01:56:

      פוסט מעניין (כתמיד) שמחייב חשיבה אפילו אצל אנשים מדיסציפלינות אחרות, כמוני.

                                         

      תודה ומועדים לשמחה.

        1/4/10 00:45:

      הי אורית,

      לגבי בלומברג, לא בדקתי את זה אבל אני מניח שבסיס המשתמשים שלהם הוא אכן גברי ברובו, אבל אני ממש לא חושב שזו תוצאה של המורכבות של התוכנה :)

      (כמה ברוקריות את מכירה?)

      אם זה לא היה ברור מהפוסט, אני בכלל לא בטוח שהחבר'ה של בלומברג צודקים ושהמשתמשים שלהם אכן כל כך אוהבים את כל המורכבות הזו. מצד שני אני באופן כללי חושב שיש בהחלט מקום להכניס מורכבות ואתגר לממשקים, באופן מודע ומבוקר, גם כדי להגביר את ההנאה שבשימוש בהם.

      לגבי ההבדל בין גברים ונשים, יתכן שיש משהו בדבריך על כך שסוג כזה של קושי יגרום לגאווה אצל גברים ואולי לתסכול אצל נשים, אבל ממש לא הייתי ממהר לוותר על הרעיון שאתגר והתגברות על קושי הם גורמים מוטיבציוניים חשובים גם אצל נשים ואפילו בתחום תפעול ממשקים.

      בואי נתחיל מלהסכים על כך בהקשרים רחבים יותר, בעולם הלא וירטואלי. ניקח את שלושת הגורמים של דניאל פינק למוטיבציה פנימית בעבודה: אוטונומיה, מסוגלות, תכליתיות. אני מכיר לא מעט נשים שיפרחו במקום עבודה שיאפשר להן את שלושתם וינבלו היכן שלא יקבלו אותם. זה כולל גם את תחושת ה"מסוגלות", שנובעת לא פעם מהתגברות על קושי ומאתגר אינטלקטואלי (או רגשי).

      אני אפילו מעז לנחש, מהיכרותי הדלה אתך, שאת מסוג האנשים שיעדיפו מקום עבודה כזה. אני טועה?

       אם כך, מדוע שנשים יחפשו אתגר בתחומים רבים אבל ימנעו ממנו דווקא בתחום תפעול ממשקים?

      הסבר אפשרי אחד הוא שממשקים הם גבריים מטבעם. הם קשורים בתפעול כלים ובכישורים טכניים שנחשבים לצד החזק יותר של גברים. מבלי להכנס יותר מדי לעומק מלחמת המינים, אני חושב שזה יהיה הסבר חלקי מאוד.

      הסבר אפשרי אחר הוא שהממשקים מפותחים על ידי גברים ולכן מותאמים יותר לגברים. למרות שאין לי נתונים ברורים כרגע, על פניו זה לא נראה לי נכון. בתחום הטכנולוגיה ככלל אומנם יש רוב גברי ברור, אבל בתחום עיצוב הממשקים לדעתי הפער קטן הרבה יותר. יש הרבה מאוד מעצבות גרפיות, למשל, ולהן יש השפעה רבה (לפעמים רבה מדי) עם התוצר הסופי. יש גם לא מעט מומחיות בנושאי שימושיות, חוויית משתמש, נגישות ועוד. אולי לא בארץ אבל זאת המגמה בעולם. עדות עקיפה לכך מצאתי בסקר השכר של ארגון השימושיות העולמי, שמצא שאין הבדל משמעותי בין השכר של נשים וגברים בתחום.

       

       הניחוש החצי מושכל שלי הוא שההבדל בין גברים ונשים לא יהיה בעצם העובדה שממשק מאתגר ייצור מוטיבציה אלא בסוג המוצר שהממשק משרת. אם התכלית של המוצר מספיקה כדי ליצור מוטיבציה התחלתית, נשים עשויות בהחלט להתגבר על קשיים רבים בממשק ואולי אף להנות מהם ולחוש גאווה על ההישג.

      במילים אחרות, ממשקים של מוצרים "נשיים" יצרו מוטיבציה אצל נשים, גם אם הם קצת מורכבים.

      דוגמה אחת שעולה בדעתי היא אתר שבקרוב אתחיל לעבוד עליו. הוא נקרא Kita City והוא מעין רשת חברתית/עולם וירטואלי לנערות וילדות בלבד (הוא נוצר עבור חברת Kotex). כשהסתכלתי עליו לראשונה מצאתי לא מעט "בורות" של שימושיות. באופן כללי זה אתר לא מאוד אינטואיטיבי. ולמרות זאת, נתוני השימוש מדברים בעד עצמם. באתר יש עשרות אלפי משתמשות פעילות.

      רוצה דוגמה אחרת? שמעת על אתר שנקרא "קפה דה מרקר"? יש לו ממשק מעצבן למדי, מלא בורות ומהמורות, ובכל זאת יש בו לפחות חמישים אחוז נשים...

      אני לא בטוח ששתי הדוגמאות האלה הן הדוגמאות הכי טובות מכיוון שאני לא בטוח שהן אכן מוכיחות שההתגברות על הקשיים כשלעצמה יצרה הנאה או גאווה בקרב הנשים, אבל אני די בטוח שהן מוכיחות שאם המוטיבציה הראשונית קיימת, המשתמשים (והמשתמשות) יתגברו על לא מעט קשיי שימושיות.

      יתכן שניתן להכליל ולהגיד שנשים ימצאו יותר תכלית בכלים שמטרתם העיקרית היא תקשורת? (זה דווקא נשמע לי קשור לתחום המחקר שלך).

       

      בכל אופן, את כל זה צריך לסייג ולומר שהמטרה הראשונית, עבור רוב המוצרים, היא ליצור ממשק פשוט ואינטואיטיבי, גם עבור גברים וגם עבור נשים. אבל במקרים מסויימים אפשר לשקול להוסיף קצת Spice לתבשיל. כמו שכתבתי כבר בעבר, ממשק פשוט לא חייב להיות ממשק פשטני.

        31/3/10 23:04:

      סליחה על השוביניסטיות וההכללה, אבל בעיני שלושת הטענות של בלומברג לשימוש בתוכנה, אפילו לא מעלות בדל של חיוך על פניי. ואם כבר מישהו יכול להזדהות עימם - הייתי נוטה לחשוב שהוא גבר. אני מתעבת ממשקים ותוכנות כאלה.

       

      ואפרופו העדפות אישיות - אז בוא נגיד שבמקרה הטוב יש כאן רק התעלמות מוחלטת מההעדפות המין הנשי (שבעיני הן להעדיף משהו פרקטי, ברור ומהיר על פני מורכבות שמטרתה ניפוח החזה), מה שמבדיל עוד יותר את משתמשי התוכנה (אפשר לבדוק - כמה גברים כמה נשים?) ואולי מצדיק את טענות גאוות היחידה שהעלו קודם, וחבל...

       

      מצד שני, אין מצב שאני אגיע לעיסוק בתחום, ולא רק בגלל התוכנה הזאת...מזל.

       

      חג שמח :-)

       

      אורית. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אורן@SO
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין