כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    0

    אימוץ מברזיל

    3 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 21:57

    • המסמך הזה נכתב לפני כ - 10 שנים לליאור היום ליאור בחור צעיר שמחפש את שורשיו . ואנחנו כהוריו תומכים ועומדים מאחוריו  
      אלא שמסתבר שבברזיל הבירוקרטיה הרבה יותר מסובכת ממה שאנחנו יכולים לדמיין. ועדין אין לנו קצה חוט.  
      אני מקווה בשביל ליאור שיגיע היום ונפשו הסוערת תרגע והוא יצליח לסגור מעגל

    • לליאור שלי
      היינו בדרך לירושלים לטיפול נוסף , 11 שנים של טיפולים, חיים לפי הוראות . בדרך הארוכה נפלט המשפט :"די מספיק עם הטיפולים" ואני בתדהמה מסתכלת עליו, לא מאמינה שהוא מרים ידיים והמבט בעיניו הספיק לי כדי להבין . הוא סובב את המכונית ועשינו את הדרך חזרה הביתה בשתיקה. כל הדרך המחשבות התרוצצו, השיחות על האימוץ היו קודם לכן, שנינו ידענו שאנחנו הולכים לדרך הזאת.
      לא ידענו בדיוק איך ? מה? מה עושים? למי פונים? רק ידענו שאנחנו לא יכולים לפנות לשירות למען הילד כי אנחנו כבר מבוגרים מדי ואין לנו את הזמן לחכות, ובכלל לא רצינו לחכות , רצינו עכשיו והרגע לאחוז את הילד או הילדה. התחלנו לחפש אנשים שאימצו, התחלנו לשאול שאלות ובין לבין התווכחנו בין או בת, איך נקרא לו או לה. רק לשם הידיעה, היה לנו עסק ועבדנו בו ביחד, יום אחד בעלי אומר:" אני נוסע" ולא מיידע לאן, חוזר בערב ואומר:"תתלבשי אנחנו נוסעים", שאלתי לאן והתשובה הייתה:" את תראי". נסענו נכנסנו למלון ובשולחן צדדי ישבה אישה די מלאה, ולצידה זוג חברים שלנו ועוד אישה לא מוכרת, בפתח המלון בעלי אומר לי אנחנו הולכים להביא את הבן או הבת שלנו. תארו לכם את פיק הברכיים שאחז בי, לא יכולתי להוציא מילה מהפה , האישה הלא מוכרת הייתה המתרגמת ביננו לבין המתווכת ( מי שזוכר את ארלט אילו ) היו לנו מעט שאלות ,אני לא הייתי מוכנה לפגישה ממש בהלם והשאלות שלי התמקדו בכמה זמן יקח התהליך ואיך יהיה התהליך, היא הבטיחה שהתהליך יהיה קצר בלי התחייבות ללוח זמנים ואני רק רציתי לדעת האם זה יהיה כמו מס´ חודשי הריון רגיל או אולי במקרה אני אלד אותו לפני הזמן. כמובן שכמו בהריון לא היו לה תשובות. משם נסענו לעורך דין שהיה קר וענייני ואצלי כל הקרביים התערבבו והלב דפק בחוזקה, הוא ביקש שם לילד , מישהו יכול להבין את המשמעות , אני נותנת שם לילד/ה שלנו, יצאנו מהחדר הסתכלנו אחד על השני ואני אמרתי , ליאור בעלי רק הניד בראשו, זהו בחרנו יש לנו שם לילד/ה שלנו הרגשתי שהילד מתחיל להתפתח בתוכי.
      עבר חודש ועוד חודש ההריון גדל מדי פעם קיבלנו טלפון שההריון עדין לא הגיע לסיומו.
      בתאריך 1.9.85 הגיע הטלפון המיוחל , זה היה יום שבו הילדים מתחילים ללמוד אצלנו בעסק זה יום חלש כי הוא מבוסס ברובו על ילדים, ישבנו ביחד ודיברנו , ופתאום הטלפון מצלצל , עוד התווכחנו מי יענה (חשבנו שזה אחד הספקים ) הוא קם לענות ואני שמתי לב שהוא מחוויר נעמדתי על ידו הוא חיבק ואמר לי יש לנו בן.
      יששששששששששששששששששש. הוא יגיע ב -7.9.85 בשעה 02.00 לארץ מברזיל.
      אני שהייתי אחרי כל כך הרבה אכזבות ביקשתי כי לא נספר עד ליום שליאור יגיע לארץ.
      רק לשם הידיעה, אנחנו לא נסענו לברזיל, ההסדר היה שהילד יגיע עם מלווה.
      הימים עברו כנצח והגיע התאריך כמובן שסידרנו לליאור את החדר קנינו לו וקישטנו לו את החדר וצבענו לו ושמנו שטיח ואת החדר נעלנו על מפתח כל פעם שיצאנו משם בכדי שאף אחד לא יוכל לראות.
      יום לפני שליאור הגיע הודענו למשפחה הקרובה יש לנו ילד וקוראים לו ליאור לא אייגע אותכם בשמחה ובברכות שהורעפו עלינו.
      הגיע התאריך ואנחנו צריכים לסע לשדה התעופה ולקבל את ליאור , קיבלנו את מס´ הטיסה צלצלנו כל חמש דקות לשדה תעופה לוודא שהטיסה מגיעה בזמן, בחצות צלצלנו שוב והתקליט עונה כי הטיסה מגיעה סופית בשעה 02.00 אני רציתי לסע מיד לשדה אלא שבעלי אמר חכי יש זמן אנחנו גרים די קרוב לשדה התעופה , הכנתי לליאור בקבוק אוכל לקחתי שמיכה לעטוף אותו וחצי שעה לאחר מכן אנו מקבלים טלפון מהעורך דין כי ליאור לא יצא מברזיל יש בעיה בניירת ההלם מוחלט , הנא האכזבה הראשונה הגיעה, העצב היה גדול לא דיברנו רק התחבקנו וניסינו להתעודד אחד מהשני כך עבר הלילה כשאנחנו מחכים כבר לבוקר בכדי שנוכל לעשותבירורים נוספים, מכל הבירורים שערכנו בימים שלאחר מכן לא הצלחנו לקבל תשובות ויותר מכך ניסינו לסדר לעצמנו טיסה לשם והובהר לנו שאם אנחנו מגיעים לא נוכל לחזור אלא לאחר שלושה חודשים, סיכמנו שעם ליאור לא יוצא מברזיל תוך יומיים אנחנו נוסעים לשם.
      למחרת קיבלנו טלפון שליאור עלה על המטוס והוא בדרך לארץ אלא שיש נחיתת ביניים בפורטוגל, שוב האדרנלין עבד שעות נוספות שוב עלה חיוך על הפנים הנה עוד כמה שעות והילד ליאור שלנו מגיע הבייתה, כן, ליאור מגיע הביתה.
      קיבלנו שוב את שעת הטיסה שהייתה אמורה להגיע לארץ ב - 15.9.85 בשעה 02.00 ושוב הטלפונים לשדה התעופה ושוב התקליט עונה לא סופי שעה 02.00 ובחצות התקליט האדיש עונה כי הטיסה בוטלה, מה בוטלה אני שואלת את התקליט כאילו מחכה לתשובה, מחכה שהתקליט יענה לי ושוב היאוש הוא גדול והמחשבות כאילו לא מספיק מה שעברנו 11 שנים גם עכשיו מישהו כאילו מתנקם בנו עוברות לי בראש ואני הולכת לחדר השינה לבד לא רוצה אף אחד והעצב הוא כל כך רב וההתפרקות קרובה. בעלי ממשיך לצלצל לכל העולם מה קורה למה בוטלה הטיסה והתשובה שהוא קיבל לבסוף הייתה כי יש שביתה בשדה האווירי של צרפת והמטוס אינו יכול לטוס לארץ וזה המסלול היחידי דרכו הוא חייב לטוס, טוב הוא שואל ומתי תיגמר השביתה ועל כך כמובן אין תשובות.
      עובר יום ושוב אותו סיוט יש שביתה אולי היא בוטלה לא היא לא בוטלה מגייסים את כל החברים שיבררו אצל חברים בצרפת מה הם יודעים, מפעילים כל קשר אפשרי וכמובן שכל זמן שהשביתה נמשכת ליאור לא יכול להגיע הבייתה.
      השביתה למעשה הסתיימה ב -19.9.85 ובלילה כאשר חזרנו הביתה אחרי עוד יום מאכזב הטיסה נדחתה למחרת עקב עומס בשדה התעופה ראינו על הדלת שלט גדול שהחברים הכינו ועליו כתוב " ברוך הבא ליאור " וכשנכנסנו הבייתה הבית היה מוצף בפרחים התמונה הזו לעולם לא תשכח מליבי וליאור לא איתנו עדין כאן הגיע רגע השבירה הגדול לאחר ההמתנה הכל כך ארוכה שלא הייתי בטוחה מתי היא תסתיים , עליתי לחדר של ליאור ושם התפרקתי.
      למחרת הטיסה אושרה סופית והנא אנחנו בדרך לשדה התעופה , חיוך על השפתיים התרגשות עצומה סך הכל 20 דקות נסיעה משום מה נראתה כשעתיים, הגענו, הנה מתחילים האנשים מהטיסה לצאת , ישנה רק טיסה אחת , אנחנו כבר לא מסוגלים לחכות , הבאנו איתנו חברה שהיא דיילת: רוצי חמודה תורידי אותו מהמטוס ותביאי אותו אלינו , השעה 02.30 מתחיל להיות שקט, חשוך בחוץ ואנחנו עדין מחכים , החברה הדיילת לא יוצאת עם ליאור, האנשים שהיו בטיסה כולם יצאו, ואנחנו עומדים ומחכים , החיוך לאט לאט נמחק , החשש מתחיל להתגנב, הי מה קורה כאן, ואין את מי לשאול, הדלתות סגורות ואנחנו בחוץ, כך עמדנו עוד כשעה, פתאום יוצא בחור ושואל מי ההורים לרגע הסתכלנו לצדדים , חיפשנו אם ישנם עוד אנשים לא קלטנו שאלינו הוא מדבר הוא אמר הורים , ואז נפל האסימון הי זה אנחנו איפה הילד איפה ליאור מה קרה והוא לא מדבר רק אומר בואו איתי, אנחנו נכנסים לשדה זוכרים איך נראה שדה התעופה אולם גדול בדרך כלל הומה אנשים המיזוג עובד הלילה לא היו אנשים שם ואנחנו הולכים לאורך האולם שומעים כל פסיעה כמו בסרטים רואים את הסל קל , לא סיפרתי אך עם ליאור הגיעו עוד 2 ילדים כך שהיו שם על הספסל 3 סלי קל, מי הוא ליאור איפה החברה שלנו רציתי לגשת לספסל והוא המלווה לא מרשה, הגענו לחדר ושם ישבו קצין משטרה העורך דין שטיפל בנושא והמתווכת שלנו ארלט, הקצין מזמין אותנו לשבת, שאלתי מה קורה והוא אומר כאן יש סחר בילדים הילדים האלה לא נשארים בארץ בטיסה הראשונה שתהיה אני שולח אותם מכאן, שקט דממה בחדר אף אחד לא מגיב לקח כמה שניות עד שהתאוששתי ואמרתי לעורך דין תגיד משהו איזה סחר על מה הוא מדבר ולא עלאה אתכם בדברים אחרי שעתיים כאשר בשלב מסוים אמרתי לאותו קצין אני משאירה לך את בעלי אם תרצה תעצור אותו לליאור שלי יש דרכון עם שמו אתה לא יכול להוציא אותו הוא בני החברה שלנו שהייתה שם או אחת הדיילות קיבלה ממני את בקבוק האוכל והשמיכה שהבאתי לך ליאורי היא ניגשה אליך כך שידעתי מי אתה ליאור , קמתי ויצאתי מהחדר לקחתי אותך ליאורי ויצאתי משדה התעופה, בחוץ חיכו לי הגיסות שלי הלכנו לאוטו חיכינו לראות מה יהיו ההתפתחויות , בעלי הגיע לאחר כשעה חתם על מסמכים כי יגיע למחרת ב 10 בבוקר למשרד הפנים בירושלים, קיבלת אישור להכנס לארץ ל 3 ימים, אני יושבת באוטו פוחדת להחזיק אותך שמא אני מכאיבה לך הגיסה מטפלת בך, אתה ישן , ילד מקסים שלא שומע את כל המהומה מסביבו, רק לומר לך ליאורי להחזיק אותך מילא את ליבי, הסתכלתי עליך וידעתי שאתה שלי וידעתי שלא יהיה כוח בעולם שיקח אותך ממני , הבטחתי לך באותה שעה ארוכה של ציפייה כי אתה תהיה המיוחד שלי הבטחתי לך מיליון הבטחות רק שתשאר איתנו אפילו התפללתי דבר שאני לא יודעת לעשות , כן דיברתי אליו תתפלא דיברתי וביקשתי ממנו שאחרי כל כך הרבה שנים שיתחשב קצת ויתן לי להרגיש את האהבה שלי אליך ללא פחד.
      הנסיעה הביתה לא עברה ללא תקלות, בדרך הלך לנו מנוע, נתקענו , השעה כבר חמש וחצי בבוקר, בסופו של דבר הגענו הבייתה והבית היה מלא מלא אנשים כולם מחבקים כולם צוחקים והדבר שהכי הכי אני לא אשכח הם אלה סבא וסבתא שלך
      הם נכנסו לחדר שלך עמדנו שם כולם סביבך , סבתא לקחה אותך החזיקה בך ונישקה אותך אחר כך סבא וכולם עם דמעות בעיניים, כן סבא וסבתא אהבו אותך מהרגע הראשון ואתה יודע שלאורך השנים היית הנכד המועדף שלהם, ידעת להעניק להם ידעת להיות איתם והם החזירו לך בהמון המון אהבה, ליבי כואב שהם אינם איתנו היום לראות אותך מתפתח ואני יודעת שהם חסרים לך .ואת המשך התהליך עד שנחלצנו וכל חקירות המשטרה אספר לך בהזדמנות אחרת.

      אמא שאוהבת אותך
    • ההמשך נמצא בפוסט אימוץ תחת חקירה

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/4/10 00:53:


      הי טובה,לילה טוב,

      אני יושבת וקוראת את מה שכתבת כאילו מדובר בסיפור מתח... ולא בסיפור אמיתי..

      הסיפור מאוד מאוד מרגש, פשוט לא יאומן, ואם לא היו חולפות להם כל כך הרבה שנים, הייתי מברכת אותך במזל טוב.

      בכל אופן מתרגשת מאוד בשבילך, כאילו זה קרה עכשיו וואו.

      שרון/אמינות

        1/4/10 00:08:

      צטט: אסתר רבקה 2010-03-31 23:25:26


      איזה קשיים איזה סיפור..תודה ששיתפת

       

       

      התוצאה נפלאה
        31/3/10 23:25:

      איזה קשיים איזה סיפור..תודה ששיתפת

      פרופיל

      אוריתי1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון