
התעוררתי בבוקר ליום רגיל ביותר ,לא דיברנו כבר כמה ימים אבל גם זה כבר קרה
לא הרגשתי כל צורך להתקשר ולברר מה שלומך... יש גם ימים כאלה...
בדיעבד אם הייתי יודעת ששיחת טלפון קטנה תוכל להציל ממוות...הייתי מתקשרת קודם. היום אחרי יותר מ-3 שנים עדיין קשה לי לעכל. למרות שלא תמיד ידענו להרעיף אהבה,
כ"כ הייתי רוצה להרגיש את החיבוק שלך שוב, לשמוע את הקול המנחם,
אבל זה לא קורה... הלכת ממני לעולם אחר... השארת אותי להתמודד לבד. אני לא כ"כ בטוחה שעד היום אני יודעת... אומרים שהזמן עושה את שלו ומרפא הכל, אבל איך
ירפא אובדן כזה??? אני לא חושבת שניסיתי לדבר איתך כל הזמן הזה אבל תמיד הרגשתי אותך איתי ,ידעתי
שמישהו שומר עליי... ממש הרגשתי את זה ,וזה הרי מה שהבטחת לי בחלום קצת אחרי שהלכת אמא... אני מתגעגעת |
מ.ג. 2010
בתגובה על
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני נאלצת לחלוק עלייך...
לא חושבת שהכאב באובדן אדם קרוב (אמא שלי במקרה הזה)
אובד אי פעם
אולי דוהה במקצת,
אבל לא נראה לי שאובד
או
יאבד
הכאב יאבד וישארו רק הזכרונות הטובים!
כפרות עלייך... אם אתה נחנקת מה אני אגיד???
שוב העיניים אדומות אבל כמו שאמרת מסיבות טובות!!!
כייף לי לדעת...
נשמה שלי ... נחנקתי !!
ישנם זכרונות אשר אינם ניזונים מכאב .. כי אם מהחיוך והאהבה ..
אל לך לחשוש ילדה... אמך לעולם תהיה צרובה בדמותך המקסימה ..
הייתי ועודני איתך !!
שלך .
תודה
עצוב ונוגע, מאחל לך לאבד את הכאב בלי לאבד את הזיכרון...
וגמר חתימה טובה