באו מחשבות טורדניות ועשו לי כאב ראש. ישנתי המון שעות וכשקמתי שמעתי עדיין את הטרטור ההולך והמתרחק של פלחת הצלחת או איך שקוראים למיגרנה כיום. הלכתי לשיעור פילאטיס. לשכב על הגב ולפתוח את הרגלים זאת לא עבודה פיזית קשה עבורי, כלומר, סוף סוף מצאתי התעמלות כלבבי. רגלי נרתמו לחבלים שירדו ממנוף שיש לו משקולות בקצה, והתעמקתי בלפשק ולהצליב אותן לסירוגין.

"עכשיו עשרים מעגלים כלפי חוץ ועשרים מעגלים כלפי פנים," הורתה המדריכה שעברה בין המתעמלים.

"ומה לעשות עם המוח?" שאלתי בלי קול וחיפשתי תשובה בתקרה.

אפשרויות:

לסדר את המדינות בארצות הברית לפי אלף-בית. אלבמה, אריזונה, ארקנסו, אלסקה... למצוא באיזה אותיות אין מדינות, למשל B, E, J... לחפש איזה מדינה שכחתי בסריקה גיאוגרפית בשורות ישרות, וויומינג... להוסיף גם את המחוזות בקנדה, ססקצ'ואן וקולומביה הבריטית ואונטריו וקוויבק ומניטובה. בכל מדינה, למצוא עיר אחת. בילינגס מונטנה. אומהה נברסקה... באוהיו יש הרבה ערים מוכרות. קליבלנד, קולומבוס, דייטון. מדינות כפולות הן וירג'יניה, דקוטה, קרוליינה. בכמה מדינות מהן הייתי? שתים עשרה. וואלה.

מהרוקי מורקמי למדתי לספור שירים של הביטלס מהזיכרון. גם זה כיף. זה מעסיק את המוח לכמה זמן.

לפעמים אני ממציאה חמשירים, כמו:

היה היה איש בטובגו

שסבל כל חייו מלומבגו

הוא למד להקפיץ

בעזרת נעל שפיץ

כל דבר שבדרך פגע בו

הראש הזה לא נח.