החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1591 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
0
בעיני שלי /יעל פריאל
בעיני שלי / יעל פריאל
הידיים שלך הללו - החשופות
שדיברו אלי כבר אז, חפונות - פרוסות בחמלתן הנרכנת.
מיטיבות לגולל בפני את כל מה
שליבך ופיך מתאווה לספר לי
כבר מזה ימים הרבה.
לעתים אנו משתוקקים לומר משהו, אבל המילים ממאנות לצאת מן הפה החוצה, להגיח אל חלל העולם. לא קל לנו לחשוף רגשות ובכלל קשה לרבים מאיתנו להיות כנים, נטולי פוזות ומסכות, להיות פשוט אנו עצמנו. ממש סוג של התערטלות, שאנו כה חוששים שתחשוף את אי - מושלמותנו או חולשותינו בפני כל. למעשה זהו גם אחד המכשולים המובהקים בחשש של אנשים מפני אינטימיות, מפני היכולת להיות בקשר זוגי משמעותי, בו אנו באמת מאפשרים לעצמנו להיות עצמנו על שלל גוונינו, ורגשותינו המוצנעים או הנראים לנו, כמשהו שאין לנפנף בו. קחו לדוגמא רגש קנאה. כמה קשה לנו להודות בפני עצמנו ובעיקר לחשוף את העובדה, שגם אנו כאחד האדם, מגלים שגם לנו יש ממנה ולא משנה ממש מהי הסיבה. קחו למשל רגשות שצצים לעיתים, באשר לאנשים שאנו חשים שפגעו בנו או עשו עוול ליקירנו ובסתר ליבנו, אנו מגלים כי אנו מייחלים שיקרה להם משהו רע, שפשוט יענשו, כי הרוויחו זאת "ביושר". ועם הבושה על הרגשות הללו ה"לא יפים" שוכחים לעתים בדרך, שבאשר אנו אנשים אנו אנושיים ולפיכך גם בלתי - מושלמים. היום יותר קל לי לראות בתוכי את הקנאה, שהיא חלק ממני ומתלקחת (לפחות כיום, הלאה ייתכן ותצוץ במקומות אחרים ) בעיקר בענייני אהבה - מקנאה לגבר שאני אוהבת, כשאני אוהבת :). היום גם אין לי קושי לחשוף את הרגשות הקשים שחשתי כלפי הגננת של בתי, שפגעה בבבת עיני ללא ידיעתי ומעלה באמון הבסיסי שלי, כשהפקדתי אותה בידיה למשמורת. כן בהחלט זכור לי עד היום כיצד בלבי, ביקשתי לפרסם ברבים את התנהגותה חסרת האחריות, כך שישולם לה. אבל אחד הדברים הקשים לי ביותר, היה פשוט לדבר בגלוי ובכנות על רגשותי. תמיד הייתי המקשיבה. זו שמגיעים אליה תמיד, עוד כחיילת זורקים במשרד שלה את התיק ופשוט שופכים את הלב. ואני תמיד מקשיבה. תמיד נכונה, תמיד יודעת, כאילו אצלי הכל חלק וזורם ללא מהמורות. וכך גם עם חברות. המקשיבה המייעצת, אבל איפה אני הייתי שם, אולי רק ה' יודע. היטב זכורה לי אמירתה של מי שנחשבה אז (לפני שנים ) כחברתי הטובה ביותר ולמעשה עד היום : " יעל. אני לא מכירה אותך. לפעמים אני חושבת מה יעל חושבת על עצמה. האם יעל חושבת על עצמה שהיא חכמה, האם היא מרגישה יפה ... מה ... ?!" האמירה הזו נחקקה אצלי היטב אז, ושנים של מסע שבמהלכו ניסיתי להביא גם את עצמי לידי ביטוי בקשר. לחשוף, לדבר בגילוי לב על רגשותי, לא לפחד לבטא רגשות אנושיים שהם טבעיים לכולנו שמא שמא יראו, שגם אני חשופה. שגם אני לפעמים חלשה, שגם לי יש משברים, שגם בי רגשות מהלכים וחיים. הרבה שנים לקח לי להבין, שבבית של אם ניצולת שואה, לא היה לי ממש ממי ללמוד לדבר על רגשות. במקום בו נלחמים על הישרדות גופא, באפס תנאים, דיבור גליו על רגשות היה עלול לפורר את הכוחות. והיום כשאני מקשיבה על מנת לתעד את קורותייה של אמי ושל משפחתי, שנספתה כולה למעט סבתי, אני שומעת את אמי שבה ותוהה בכאב, מדוע, כשכבר היו בארץ וניתן היה - לפחות מבחינת התנאים החיצוניים - לדבר על הדברים שהיו. לשאול את אמה (סבתי )ולברר כמה שיותר פרטים על בני המשפחה, המשיכה עם אותה השתיקה, עד שלא היה לה יותר את מי לשאול. וכמה סמלי בעיני, שבפסח הזה אני למדתי לשאול את אמי ובכך דובבתי אותה לשאול, ממש כפי שכתוב בהגדה "את פתח לו, שנאמר... " בכל מקרה היום הודות ללימודי (הנחיית קבוצות ואימון ) , סדנאות שונות בהן לקחתי חלק ועוררו את מודעתי ובעיקר כמה חברות טובות בדרך ובן זוג אוהב, שהיה נכון ומסוגל להקשיב - למדתי גם אני לשאול, גם אני לדבר. ואם אשוב לשיר בראשית הפוסט, הרי שלעיתים כשקשה לנו לדבר באות המחוות או שפת הגוף ומדברות בעדנו, בשפה שאם רק נהיה רגישים לה נוכל לקרא בה עולם ומלואו. ולעיתים ממש כפי שכיוונתי בשיר זה, יכול אדם להרבות בדברים ויהיו ישירים ככל שיהיו ועדיין ניוותר בלתי - מסוגלים להקשיב למילים. ואז לעיתים היכן שהמילים אינן מדברות, יכולים דווקא המעשים או כמו בשיר שפת הגוף - הפנים, הידיים... לחשוף בפנינו עולם שלם. לומר לנו את כל מה, שהתקשנו להבין במלים. החרות שלי כיום להיות חשופה וגלויה ובכך למעשה להיות מסוגלת לקשר משמעותי בין אם מדובר בחברות ובאנשים בכלל ובין אם בזוגיות - היא מסע שלא נגמר. תמיד יארבו לי בפינה הריצוי המוכר לי כל כך, בצורך להיות טובה תמיד, נחמדה תמיד, גם כשזה ממש לא לעניין ואתם באותה החבילה גם הצורך להראות תמיד חזקה, זו שהסופה חולפת על פנייה בלי להותיר סימן... אבל היום אני יכולה לחייך אליהם ולומר להם לכל אותם ההרגלים המוכרים, ודפוסי החשיבה הנפסדים - אתם כבר פסה - אתם, כבר ממש לא תופסים. פנו בבקשה מקום, תנו לי לחיות, לבטא, לשורר ולטעום.
מאחלת לי ולכם להיות ערים לחרות החמקמקה הזו שלנו, בכל יום ויום מחדש, כמו גםלצערי לחרותם של הסובבים אותנו אנשים וחיות, שלא אחת חרותם נתונה בידינו לשבט או לחסד, לרחמים ולאהבה.
שלכם אני
לצערי, ולא בפעם הראשונה השורות של הפוסטים שמעלה בקפה שבות ונקטעות (ניסיתי לשנות פונט אך ללא הועיל ), הצעות לפתרון, תתקבלנה בברכה :) יעל. |
. 
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יעל חברתי
השיר מקסים ומדהים
גם הפוסט מדהים
מקנא בך על יכולת הפתיחות שהבאת לכולם
מאחל לך המשכיות ופריון בשיריך וכתבייך
תודה לך
007
היי נשמה שלי.
לכתוב על זה היום, לדבר על זה בכלל
היום כבר יותר קל לי. לעשות את זה...
הבחירות, ההגעה לאן שבאמת מתאים לנו מבחינה
ריגשית, זה עדיין נראה לי כמו להעפיל לאוורסט,
מקווה. מתפללת, שגם זה יגיע.
תודה ליריתו"ש, אוהבת אותך :).
יעל, כוכב מאוחר על פוסט מלא אנושיות, שמדבר גם על מה שלא קל לדבר עליו.
(בזמנו, כשפורסם, הייתי ערב נסיעה לחו"ל ולא הגעתי אליו, רק עכשיו ...)
מוטב כי תהיה למידה מאוחרת מאשר לעולם לא, שנגיע לאן שמתאים לנו רגשית,
ליכולויות התקשורת שלנו, ליחסי האנוש הנכונים יותר.
קל זה בטח לא, גם לכתוב על זה וגם לעשות את זה...
תודה.
היי מיקי,
תודה לך על תגובתך, שימחת אותי
שכך מרגיש וחושב :) !
היי יעל
הפוסט מדהים ביופיו ומיוחד מאוד
מאוד ריגש אותי
תודה לך
היי אמיר,
כל כך נעים לשמוע. הרי באופן תיאורטי
ובעיקר מעשי, יכול אדם אחר שקרא את הדברים הללו,
לתהות "מה זה הקשקוש הזה ?! " או "למה זה כתוב כ"כ גרוע ?!"
יכולה להבטיח לך שקיימים גם לא מעט דברים, שאיני בטוחה בהם
לגבי או בכלל ואחרים שכן. ואחד הדברים שמרגישה לגבייהם בטחון כיום
הוא שחשיפה מסוג זה (שלא הייתי מעלה אותה על דעתי לפני עשור פלוס מינוס),
כבר ממש אינה קשה לי ומורגשת לי מאוד טבעית.
ועוד דבר שדי מרגישה בטוח לגביו, הוא שאין בחשיפה הזו כשלעצמה משהו,
שגורם לי להרגיש פגיעה :) למרות שפגיעות תמיד היתה ותישאר גם ללא
קשר לחשיפה, והיום גם איתה מרגישה בנוח, באשר היא חלק ממני ומהיותי
אדם בעל רגשות.
ופרט לכך יכול נראה לי כך, להוסיף לכינוי שלך
"כוונות" את המלה - טובות וללא כל מרכאות :) !
להשתמע, יעל.
בון בון יקרה שלי,
מי כמוך, המרגישה ורגישה לכאבם של החיים
על ארבע, באשר נשמה וחיים בהם, מסוגלת
להקשיב, להבין, לראות גם ומעבר לנאמר
וכל התכונות הללו שלך, היקרות כל כך,
מוצאות תמיד את ביטוין בפוסטים המרגשים
והחשובים שלך, באשר הם מעוררים את מודעותם
של אלה ההולכים על שתיים, לכל מי שנשמה באפו
אך שפתו לביטוי רגשות, כאב, אומללות, הוקרת תודה
חום ואהבה אין סופית, שונה משלנו.
והסיפור היפה שהבאת כאן, הוא רק
עוד ביטוי המשקף את מי שאת - אשה יפה
וחברה יקרה לי.
אוהבת אותך, אני.
נעים לשמוע :) !
תודה על השיתוף.
כל כך מקסים.
רק אדם שבטוח בעצמו מסוגל להיות חושפני וגלוי.
כשאתה מגלה את רגשותיך אתה כמו פורם חומות מעליך ונשאר פגיע.
ואם אתה בא לקשר, מכל סוג, בלי פחד - יש לך ולקשר סיכוי אמיתי להתקיים.
מגן מגן, אלו העיניים שלך שכך
רואה אותי. היופי הפנימי והאיכויות
הייחודיות לך, העושות אותך
כל כך מי שאתה - מגן .
בהערכה ובחום למי שאתה.
כן. מסתבר שהדרך אל האושר
עוברת קודם כל בדרך פנימה והחוצה
אל עצמנו, כפי שאנו. נטו.
תודה לך מיכאל על התגובה הזו
מחבקת אותה ומאמצת ללבי :) !
נוני, בדיוק כך.
ליווה אותי המשפט הזה הרבה זמן,
כמו כוכב הצפון, סימן לי נתיב שגיששתי
אחריו ביודעין ושלא, זמן רב...
גם אני גם אני.
חיבוק .
אשכר, זו את שרואה אותי כך
בעינייך ... וזה ממש ממש נעים.
מתכרבלת בתגובתך,
ונשארת לכמה רגעים
... תודהתודה פינקסון שמגיע תמיד,
די נדיר ... :) !
סופ"ש מקסים וברכות לסרט הצעיר.
אכן, בכל כך הרבה אופנים ודרכים...
פנים שונות לה לחרותנו האישית,
ופוגשת אותנו כמעט על כל צעד ושעל
ועם כל בחירה, שאנו עושים
ועם כל פגישה בחוסר בחירה
...
זו את תמיד
וכשיש כזו קרינה של אבקת פיות
שאת נושאת תמיד באמתחתך,
קרוב ללבך, הכוכבים שלך נוצצים
כפי שרק מעטים יכולים :) !
אוהבת אני.
מרגלית אלו לא רק המילים שלך
המפרגנות בחום, אלא גם הדרך בה
את מגישה אותן, ההופכת אותן לנובעות
מן הלב, מוגשות ברכות שכזאת.
נעים לי להתכרבל ביניהן...
חיבוק ותודה וחיוך מילדה,
שקיבלה מחמאה נעימה.
*
הבאת לי דמעות לעיניים, מרגש.
כדאי לדעת להוציא, לדבר, אבל כיון שתמיד יש בכך איזשהו סוג של קושי, מי יותר ומי פחות - וגם לפני שאת עצמך יודעת שאת מרגישה כך, שפת הגוף אומרת זאת מבלי שהרגשת.
שפת הגוף, מימיקה של הפנים, העיניים - כולם מדברים וצועקים אלייך כל הזמן, אני יודעת למדתי ורואה
כדי לדבר לא חייבים קול, ולא חייבים לדבר באותה שפה....מספיק להרגיש, להסתכל בעיניים, להביט.
הקשבתי חברה, שמעתי, וכל אשר נותר לי זה לחבק ושמוח שהתחלת להוציא. ואפשר להוציא בהרבה דרכים...בדיבור, בכתיבה, בשירה, ריקוד, אמנות...העיקר לא להשאיר בפנים...:-)
הנה עבורך במיוחד סיפור קטן טרי, גם על "דיבור בעיניים"...זה פשוט עשה לי צביטה בלב, וקרה ממש לפני כשעה ומשהו, אז זה יוצא לי כאן, אצלך....Y
היום בבוקר החלטתי שאני "חוטאת" בבורקס פיצה קטן וטעים....קניתי ויצאתי עם שניים כאלה בשקית.
ביציאה מהמאפיה על המדרכה ישבה חסרת בית מקבצת נדבות.
כל כך מיואשת היתה כל הישיבה שלה האדישה הזו. כבר לא מתביישת אפילו, עם הראש עייף והמבט למטה.
אין למה לחכות.
חזרתי אחורה לא יכולתי. המבט היה למטה עדיין.
לאט לאט היא ראתה זוג רגליים עומדת מולה הרימה מבט, הושטתי לה את אחד מבורקס החמים תוך שאני מראה לה שאני אוכלת את השני.
היא הרימה מבט, לא דיברה, וראיתי בעיניים שלה שהיא שואלת אותי? את רצינית? לי את נותנת?
ממש ראיתי אותה מדברת בלי קול, היא לא הושיטה יד אפילו, פשוט לא האמינה.
חייכתי והושטתי לה אותו.
לקחה.
אכלנו שתינו, הלכתי.
מוקדש לך חברה, עם חיבוק :-)
עוצמתיות המילים האלה
שדיברו אלי כבר אז,
חפונות - פרוסות בחמלתן
הנרכנת. כבשת אותי עם הדימוי הזה*
היי מיסטר אכן אישי
שמחה שגם מרגש :) !
ושלא תטעה, לקח לי הרבה
זמן להגיע לשם, וזה אף פעם לא נגמר
ומאוד חמקמק, תמיד על המשמר
במודעות, שלא יברח... ולפעמים
זה גם בורח, אבל היום כבר שמה לב
לכך ומשיבה את הסוסים לאורווה :).
חג שמח שיהיה, יעל.
כמה נעים לי לראות אותך כאן !!!
התגעגעתי !
חג שמח שמח במיוחד.
אוהבת אני.
טקילה יקרה, שמחה שבאת :) !
אוהבת את פוליקר ואת השיר הזה
ואותך ואת הכתיבה שלך ו...
שכחתי משהו ??
אה כן, לקרוא לך שתגיעי לראות את ההמשך
חג שמח כל הזמן,
וזה יפה איך שהקשבת לי כאן
אצלי, וכל כך חשוב היה לי שתביני,
כי אם לא את, אז מי ?!
ופתאום הרגשתי מחדש,
כמו יעל המורה לספרות
געגוע נעים (בעיקר כשיש
תלמידים קשובים ומעוניינים:))
תודה, בהחלט נעים
שיהיה לנו תמיד חג בלב,
היי זהבית,
מאוד שמחה שקראת ונגע בך -
אחרת מה הטעם, היה יכול
להישאר לעד חבוק במחברת.
תודה ושיהיה לנו שמח בלב
עם חג וגם בלעדיו.
אביה האחת שלי, שתמיד
מגיעה לכאן, ראשונה לפני כולם
לא נזקקת לקישור ולא לכל הזמנה
פשוט כי אוהבת, פשוט כי רוצה.
ומביאה איתך תמיד מלוא הסל
הקשבה ופירגון מחבק תמיד
תמיד ומכל הלב.
ואיך כתבת באחד מן הציטוטים
היפים שהבאת (בשינוי קל :)) :
אתה מעוניין בחברים ? אם כן,
הייה חבר.
תודה לך חברת אמת יקרה
ואהובה שלי.
איתך תמיד לאורך המסע,
יעל שלך.
יעל חברה שלי
בקוראי את מילותייך החזקות בכנותם
רציתי לצעוק לך ....כן את יפה! מאוד
ויופייך צובע את שורותייך בתבונה ובהכרה עצמית
מצטרף לאיחולייך
"מאחלת לי ולכם להיות ערים לחרות החמקמקה הזו שלנו,
בכל יום ויום מחדש,
כמו גם לחרותם של הסובבים אותנו אנשים וחיות, שלא אחת
חרותם נתונה בידינו לשבט או לחסד, לרחמים ולאהבה. "
יעל, פוסט חכם ומלא טעם כתבת.
אהבתי מאד.
כשאדם מאמץ לו גישה שעליה את ממליצה בחום, הרבה יותר קל לו
לחיות ולתקשר, ובכך מתקצרת דרכו אל האושר.
חג שמח !
יעלצ'וק - מקסים כתבת גם בהמשך.
אגב - אני רואה שזה היה משפט מכונן:-)))
נשיקות, חברתי/ אחותי היקרה מאוד מאוד-
אוהבתותך!
יעלי הנפלאה
המילים שלך כל כך עדינות ומרגשות ונוגעות ומעלות דמעות בעיני , הכנות והאמת והיופי שלך יוצאות מכל מילה ומשפט , והאושר והשמחה שלך לצד העצב שהיה , נפלא לשמוע אותם .
אוהבת אותך מאד
אשכר
חג שמח
יעל , יקרה שלי,
מזדהה עם השיר וגם עם תוכנו של הפוסט,
הרי הכי קשה לאדם תמיד לחשוף את חולשתנ:)
ואולי כאן מגיע התבגרות האדם, במודעות... שמותר לו,
מותר לו לעיתים להיות חלש וגם לא מושלם וזה בסך הכול אנושי מאוד.
אני מצדיעה על האומץ שלך לפרוס את התובנות וגם את ליבך בפני הקוראים, ואני בטוחה שרובם אם לא כולם מזדהים עם החלקים ואף יותר.
מסתבר שהאדם כאורגניזם שלם מבקש להטמיע אך גם להוציא, להוציא את מה שנאגר ומה שלא נאמר, לכן אנשים פונים אל המילים, אל הצבעים ולפעמים גם אל הצלילים, ביטוי הרגש הוא הצורך האלמנטרי וחסימתו יוצרת אישיות נרגנית ולא מאושרת עם הזמן.
חירות מילה קטנה אך יש בתוכה המון המון משמעויות, הלואי שנדע לקחת חלק ממנו אל חיינו וכבר אמרתי שחג פסח הוא חג סמלי ביותר לאדם, זה האקט האוניברסלי של היציאה אל החופש והוא יכול להתרחש בכל כך הרבה דרכים.
נשיקות יקרה שלי וחיבוקים ופוסט אינטימי בהחלט ויפהפה.
חג שמח
יעלי היפה
קראתי כשהיה רק השיר - ואהבתי מאד
קראתי עתה - משהוספת את המילים
ואהבתי עוד יותר
וכשאשוב לככבך -
אוהב הכי הכי
תודה לך יקרה
וחג שמח
יעל
הבטחת שיהיה מעניין
הפוסט הרבה מעבר לכך
הוא החל בשיר היפה הזה
הידיים שלך הללו -
החשופות
שדיברו אלי כבר אז,
חפונות - פרוסות בחמלתן
הנרכנת.
מיטיבות לגולל בפני
את כל מה
שליבך ופיך
מתאווה לספר לי
כבר מזה ימים
הרבה
והמשיך ונגע בכל נקודות החיים
מי שהיינו ומי שנהיה אם רק ניתן לחרות שבנו דרור להיות מי שנרצה , אם רק נעצור לרגע ונקשיב לעצמנו
לליבנו , לאנשים שאנו אוהבים .
כמי שהיא בתו של ניצול שואה הזדהתי עם תחושותייך , עם הרצון לגעת בשתיקות , לשאול , ולדעת
לא לתת לחיים לעבור מבלי לגשר גם על הפער הכואב הזה .
מאחלת לך יקירתי את החרות היפה הזו שבך , שתמשיך לפרוש כנף ולגות את כל המרחביים האינסופיים בחיים .
חיבוק חם
וחג שמח
בברכה
מרגלית
אישי ומרגש,
הלוואי על כולנו להיות מסוגלים.
שבוע טוב וחג שמייח!
*
"החרות שלי כיום להיות חשופה וגלויה.."
כמה נכון ,
אהבתי
חג שמח יקירה
השיר שלך לקח אותי לשירו של יהודה פוליקר
יש דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן
הטובות מכולן
עמוקים מן הים הסודות
שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין
לא אבין לעולם.
לא בכל הדרכים
שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי
וודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה
כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר
דבר שאבד.
חלומות שחלמתי
והם מקיצים בי עדיין
שבריהם בעיני
נשטפים מפני בדימעה
ולילות ייסורים לא ספורים
שהטבעתי ביין
כאובד בדרכי
בדרכי הרעה.
אך בכל הדרכים מעולם
לא אבדה לי דרכינו
וגם אם לפעמים
סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב
טוב עד גדותינו
והיה לנו רע
ואהבתי אותך לא פחות.
יקירתי
כתבת מקסים!
חג שמח
אצלי זה ריחות וצלילים, פחות מראות.
אבל זה יפה איך שמשהו לא ורבאלי "מדבר" אלינו
הרבה יותר טוב מאשר דיבור
יש דברים שהלב מתאווה לספר
היטב לכתוב וריגשת
יעלי היפה
ואותן ידיים חשופות
שדיברו אז -
היום הן חפונות ופרוסות בחמלתן
תודה לשירך
נטולת כוכביא
אצטרך לשוב לאחר שאגיע
חג שמח
----------
הַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ הַלָּלוּ -
הַחֲשׂוּפוֹת
שֶׁדִּבְּרוּ אֵלַי כְּבָר אָז,
חָפוּנוֹת - פְּרוּסוֹת בְּחֶמְלָתַן
הַנִרְכֶּנֶת.
מֵיטִיבוֹת לְגוֹלֵל בְּפָנַי
אֶת כֹּל מָה
שֶׁלִּבְּךָ וּפִיךָ
מִתְּאַוֵה לְסַפֵּר לִי
כְּבָר מִזֶּה יַמִים
הַרְבֵּה.