בגרות ניבטת מפנייך.  

שקטה מתמיד,

ידייך העדינות שהכירו את גופי לא השתנו.

את אמא לשני ילדים קטנים.

בטוחה שבחרת להם אבא אוהב,

ישנה איתו כל לילה והלב מתכווץ.

היו ימים שנהגתי אני להירדם בין זרועותיך.

נזכרתי בהם כשחיבקת,

זה היה אותו חיבוק מגן, אוהב, חושק.

לא יכולת לרמות, או להתחקות אחריו.

השחר הפציע, נאלצנו להיפרד,

אותו המגע, אותם הריחות ואותן הדמעות.

דמעות אהבה, כאב, געגוע, או פשוט ההבנה שהרכבת כבר מזמן עברה בתחנה.