הירח המלא התגלה בכל הדרו. בתחילה היה צהוב עמוק וקרוב מאד. כשעלה למרכז השמים, האיר את רצועת החוף באור חיוור, לבן-כחולי מוזר. קול יללת זאב נשמע במרחק, נוגה ומצמרר.

היא עמדה על הצוק מעל קו המים והביטה אל המדורות שברצועת החוף. רוח חמימה, ארומתית של תחילת האביב ליטפה את זרועותיה החשופות והניפה את שערה הארוך לאחור.

עיקצוצים של אנרגיה מתפרצת עברו לאורך עמוד שידרתה, והיא כיווננה את עצמה לתדר העדין של הטבע. האויר נמלא בריח פרחי אביב ומדורות. התרגשות אחזה בה. חולת ירח.

היא ירדה אל עבר המדורה המרכזית, שם תופפו ורקדו גברים ונשים באקסטאזה מופלאה, ושרו שירי הלל לאלה.

שערו השחור הבריק לאורה של האש המרצדת. הוא הביט בה בעיני האינדיגו שלו והושיט אליה יד עטורת צמיד בצורת נחש. היא אחזה בכף ידו הגדולה, ויחד התאחדו בחיבוק אינסופי חוצה דורות וגילגולים רבים.

היא היתה הברק והרעם

וכל הכוכבים.

היא היתה עננה

בשמים סוערים.

היא פה והיא שם

ואתמול והיום.

היא נהר והיא ים

ונמצאת בכל מקום.