את הגרסה הזו של סיפור יציאת מצרים שמענו מפיו של האלוף גרשון הכהן – מפקד המכללות, שילוב יוצא דופן של איש חרב ותלמיד חכם, שכבר הקדשנו לו פוסט אחד בבלוג שלנו. אלוף הכהן עשה שימוש בסיפור הזה על מנת להמחיש מושגים בסיסיים ב"תורת הכאוס":
משה, המבקש לחולל שינוי מהותי – להוציא את בני ישראל ממצרים ולשחררם מעבדותם – אמור להתמודד עם ההתנגדות לשינוי מצידם של שני הצדדים שאין להם אינטרס בשינוי ה"סדר" הקיים: מחד גיסא פרעה והמצרים, המפיקים תועלת מכוח העבודה שבידם; מאידך גיסא עם ישראל, על הגורמים הספקנים שבו, אלא שהתרגלו למצבם ול"סיר הבשר" המצרי. קושי זה גדול לא פחות מהקושי לשכנע את פרעה. אולי אפילו גדול יותר ומשה ריאלי מאוד בסוגיה זו: "ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי... (שמות, ד' א)"
ברור לו שכל עוד נמצא ה"סדר" הקיים על כנו, סיכוייו לשכנע את שני הצדדים אפסי.
כיצד מתגברים על שני מכשולים כאלה? משה הוגה "רעיון מחולל " שאמור לעצב מחדש את העתיד. כיוון שאין סיכוי לשכנע את כל העם, המפתח לפתרון הוא הנחיה חד משמעית של פרעה לצאת. אז, גם לספקנים הגדולים ולמשתפי הפעולה לא תהיה ברירה אלא לציית.
אולם איך מביאים את פרעה לתת את ההוראה? משה נוקט אמנם באסטרטגיה של גישה עקיפה. הוא איננו מבקש את פרעה לעזוב לתמיד אלא רק לצאת לשלושה ימים להקריב זבח: "ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר וזבחה לה' אלוהינו" (שמות, ג' יח); וגם מתגבר על מכשלת היותו כבד פה בצרפו אליו את אהרן, אולם, משה מבין שאין בכך די. הדרך לשינוי מחייבת לערער את ה"סדר" הקיים, וליצור עבור פרעה ועבור בני ישראל כאחד סביבה שונה שתאפשר קבלת החלטה על שינוי. סביבה זו מכונה ב"תורת המערכות המורכבות" "סף גבול הכאוס" ודרך הניהול הזו הינה "ניהול על סף הכאוס". זו סביבה הקרובה לכאוס אולם היא עדיין מאפשרת שליטה מסוימת (למשל, בחירה בין אפשרויות), ובה "הכל פתוח" – ההזדמנויות והסיכונים כאחד.
כיצד עוברים ממצב של "סדר" לסביבה כאוטית יותר? משה מערער את הסדר הקיים בסדרת פעולות – אלוהיות או אחרות כרצונכם – שבפרשנות של ימינו היינו יכולים לכנות אותה סוג של "טרור". במצב הזה מתערער ה"סדר" ופרעה, שחושש לגלוש לכאוס מוחלט ולאבד שליטה בעמו מקבל החלטה שלא הייתה אפשרית קודם לכן, להיפטר מהצרה בבת אחת ולשגר את בני ישראל לדרכם. כך, חסך משה גם את הצורך בעבודה מפרכת של שכנוע של אותם חלקים סרבנים ומשתפי פעולה עם המצרים. פרעה פקד על כולם לצאת. זו אינה החלטה של משה ואין טעם בוויכוח.
מה למדנו מהמעשייה הזו? ראשית, ששימוש ניהולי ב"רעיון מחולל" מוצלח מעצב את פני העתיד. שנית,ששינוי איננו יכול להתבצע במצב של "סדר", ועל המבקש לשנות להעביר את ארגונו לסביבה כאוטית יותר שאנו מכנים "סף גבול הכאוס", ולנצל את הכאוס הזה להתגבר עם ההתנגדות לשינוי הקיימת בכל ארגון. נוכחנו בהזדמנויות שהסביבה הזו ("סף גבול הכאוס") מאפשרת לארגונים הזדמנויות רבות שאינן קיימות במצב של "סדר".
חג שמח. |
*
פוסט מאלף, תודה.
בחיי היום יום ובכלל, לא כולם יכולים לגבור על הפחד מהאי נודע, מהכאוס ולראות כל כך לרוחב ולעתיד את הדברים...זה לא קל.
אולי זו הזכות השמורה למנהיגים או חוזים.... :-)
יעקב היקר,
בוודאי שהצליחה, אבל,
פתרון של בעיה אחת יוצר תמיד מאה בעיות אחרות. אלה הם חיינו. לא?
רק בריאות
פיני
היי פיני.
את גרשון הכהן, הכרתי והערכתי כשהיינו שנינו מדריכים בקורסי מג"דים מקבילים, והוא היה אז אל"מ. איש באמת מיוחד ויוצא דופן.
בקשר לנושא הפוסט.
תראה, יציאת מצרים, כולל המשא והמתן המייגעים עם פרעה, מבוססת על סדרת ניסים גלויים.
נס, בהגדרתו, הוא שינוי כאוטי בעליל.
לא מדובר פה , לפי הנרטיב עצמו, בשיטה חדשה ב TQM, אלא באיום מוחלט מתמיד.
נכון הוא שגם לדעתי , עשר המכות, מטרטן לחולל כאוס במוחם של העיברים,
אבל השיטה לא הצליחה. רק יצאו, ויצרו את עגל הזהב, כלומר ניסו לחזור ל status quo ante.
חג שמח ידידי.
יעקב
עפרון ומיקי,
אני חושבת שמה שמיקי מכנה: "צעד מכוון פנימה" (שהוא הצורך והשכנוע האישי, הפנימי, הטבעי בשינוי שמבוסס על חוסר הרצון במצב הקיים) הוא תנאי מקדמי בלעדיו אין לכל התהליך. כאשר כל עבד עברי, כדבריך עפרון, היה מוכן נפשית לשינוי - יכול לבוא מנהיג וליצור שינוי לציבור שלם. נכון, תמיד יהיה מי שיתנגד - אבל הוא מתנגד לא בגלל שהוא אוהב את המצב הקיים אלא בגלל שהוא פוחד מהמצב החדש, הלא נודע. ויש הבדל בין מצב בו יש צורך להתמודד עם פחד של חלק מהציבור מאי הוודאות לבין התמודדות עם שינוי יש מאין. לדעתי, מנהיג יכול ליצור שינוי רק במצב של מוכנות בציבור לשינוי. מנהיג בעצם מספק את האומץ ליצור את השינוי ומסלק מעל הדרך לשינוי את מכשולי השינוי הנובעים מפחד.
גם ההחלטה האמיצה של בן גוריון ב-48 לא נולדה יש מאין. היא ניזונה ממוכנות פנימית ושכנוע פנימי בצורך בשינוי של לפחות חלק מהעם. בכלל, העובדה שיש אופוזיציה לכל מנהיג ולכל מהלך שיוזם מנהיג לא אומרת דבר מלבד העובדה שבכל תהליך של שינוי קיים מי שהפחד מביצוע השינוי חזק אצלו יותר.
אגב, אני לא בעד חיסול האופוזיציה. יש לה תפקיד מאד חשוב. אני בעד שכנוע. אבל זה באמת במאמר מוסגר.
שלום לכם,
אני חושב שדעתו של גרשון הכהן מעוגנת היטב בדברי חז"ל, אלא שההצלחה של התהליך הייתה חלקית ולכן נדרש עוד צעד שהיה מכוון פנימה. על פי מדרש ידוע רק עשרים אחוזים מכלל העם יצאו ממצרים. השאר נהרגו בזמן מכת חושך. כלומר, היה רעיון מחולל, היו שמונה מכות עד אז ופרעה, כמו גם חלק ניכר מעם ישראל סירבו להגיב בהתאם למצופה מהם. בגלל זה נהרגו אותם מבני ישראל שלא היו מעוניינים לצאת, ומצד שני הגיעה מכת בכורות על המצרים, על מנת שפרעה יתן את ההוראה. אגב, "חיסול האופוזיציה" התנהל בזמן מכת חושך, על מנת שהמצרים לא יצפו במחזה בהנאה.
חג שמח,
מיקי
לעו"ד אילנה דור שלום וחג שמח
הציטוט מהתגובה שלך, עורר בי שאלה שאני חולק כאן איתך:
לכן על אף החדשנות המעניינת בתפיסה שהבאת, פיני, בפוסט - אני עדין מעדיפה את מה שלימדו אותנו מילדות: הצורך בשינוי נולד באופן טבעי אצל כל עבד עברי במצרים: כל אחד מהפרטים רצה בשחרור מהעבדות וזה יצר קרקע פורייה להצלחת המנהיגות של משה. ללא הצורך בשינוי שנולד באופן טבעי או אפילו חלחל ונקלט באופן טבעי - הדברים לא היו עובדים.
עבד עברי במצרים מאד סביר שיהיה בעמדת מוכנות לשינוי כאוטי
כמו עזיבת ביתו וההמשך ידוע הוא הלך והלך.
ההישרדות הלאומית נשמרה ואילו האישית החליפה סביבה
מעבדות להליכה במדבר.
האם היה המקרה זקוק למנהיג. והתשובה לפי איזה קריטריון.
,
באותו הקשר ניקח דוגמת ההחלטה האמיצה ב-48 של היחיד
כמו משה שיכול היה לבצע זאת דוד בן גוריון כמובן
ושוב לאותה שאלה כמקודם.
.
והיבט נוסף, כיום כשמרביתנו חוגגים בורסה גואה, האם את רואה
מצב שהעם הנהנתן יסכים לשינוי, למען הבטחון החברתי של כולנו
כאומה.
בהנחה שאת ואני מסכימים שדרוש שינוי קיצוני (כאוטי) כיצד
את מתארת לעצמך שניתן לבצע זאת בתנאי שובע ?
.
בהערכה רבה על תגובתך
להשתמע
עפרון רזי
הסכנה הטמונה בשינוי/כאוס יזום וחיצוני, עליה מצביעות נאוה ומריון, מתעוררת גם במקום בו הצורך בשינוי נולד באופן טבעי, פנימי אצל אדם פרטי אלא שאז ההתנהלות באי - וודאות והאחריות לשינוי נופלת על כתפיו של האדם הפרטי (אחריות לחייו) ולא על מנהיג שאמור להיות אחראי על חיים של ציבור שלם.
לכן על אף החדשנות המעניינת בתפיסה שהבאת, פיני, בפוסט - אני עדין מעדיפה את מה שלימדו אותנו מילדות: הצורך בשינוי נולד באופן טבעי אצל כל עבד עברי במצרים: כל אחד מהפרטים רצה בשחרור מהעבדות וזה יצר קרקע פורייה להצלחת המנהיגות של משה. ללא הצורך בשינוי שנולד באופן טבעי או אפילו חלחל ונקלט באופן טבעי - הדברים לא היו עובדים.
ועוד, גם תלוי מהי המטרה: אם המטרה היתה להוציא את בני ישראל ממצרים - הכאוס החיצוני שנשען (לשיטתי) על רצון לשינוי אישי וטבעי של הפרט - הצליח והמנהיגות של משה הצליחה.
אבל אם המטרה היתה להביא את בני ישראל לכנען ולשכנע אותם להלחם בעמים שישבו בה ולכבוש אותה - בזה המנהיגות של משה לא הצליחה. לזה היה צורך בארבעים שנה במדבר (בעצם המתנה לדור חדש שלא ידע את מצרים) וגם מנהיג חדש: יהושע.
פיני היקר,
תודה על עוד פוסט מעורר השראה ומחולל מחשבה.
אני מזהה פה המחשה נהדרת שמאפשרת יישומים מגוונים בחיים העיסקיים היומיומיים.
אלי היקר,
חזרתי בכיף לפוסט שלך, ששמור אצלי מאז.
רק על הפוסט הזה אפשר להשתית קורס אקדמי על שינוי...
חג נפלא. כל אהבתי
פיני
שלומות חברים וחג שמח,
מתגובותיכם אני מבין עד כמה הדוגמה הזו שהביא האלוף טובה להמחיש את משמעות המושג "ניהול על סף הכאוס"...
עליתם נכון על הבעיה, שכשמתקרבים לכאוס יש סכנה של אבדן שליטה. כגודל ההזדמנויות הנפתחות בפניך כך גם גודל הסיכונים...
נאוה,
בפוסט שלנו על "ניהול על סף הכאוס" המשלנו את המנהל המנווט את הארגון לשם למפקד טנק העולה לעמדת תצפית, על מנת לבחון את תא השטח שלפניו ולהקדים אוייב אפשרי במטח אש. אם לא יעלה דיו, לא יראה את כל התמונה. אם יעלה יותר מידי יחטוף פגז וייפגע. האם יש מרשם מה זה לעלות "בדיוק"? מן הסתם לא.
כך גם בארגונים. עניין של חוש ניהולי, מן הסתם.
באשר לנושא המנהיגות, שימי לב שלא השתנה מאומה מאז. אולי רק היה למנהלים פחות אגו. משה ממש לא נשען על סמכותו. הוא נשען על סמכות אלוהית, ועל אהרן ששימש לו לפה... הלוואי שהמנהלים בימינו ידעו להישען בהחלטות קרטייות על כוחות עזר כמו משה...
מריון,
בבלוג שלנו הקדשנו פוסט מפורט ל"ניהול על סף הכאוס". אבל, נחזור בשמחה על הכלים שבאמצעותם יכול ארגון ילהגיע ל"סף הכאוס" באופן יזום (דמי מעין מוט היגוי של טרקטור או מטוס): הפחתת היררכיות, הפחתת נהלים ומתן חופש פעולה לאנשים, ולהיפך. ארגון יכול לחזור לרמה גבוהה יותר של סדר ע"י הגברת היררכיות, העמקת הנהלים והגבלת חופש הפעולה. דרך אחרת לבטא זאת היא באמצעות קשרי הגומלין. ככל שיש קשרי גומלין רבים יותר יהיה הארגון קרוב יותר ל"סף הכאוס" ולהיפך.
ראוי לציין כי ארגון יכול גם להיגרר לשם כתוצאת לוואי, צפויה או בלתי צפויה, של פעולה אחרת. לדוגמה, החלטת בית כלא להצטייד במערכת ההתראה אלקטרונית שתותקן במעטפת החיצונית של בית כלא ותתריע כנגד ניסיונות לחציית הגדר. בית הכלא יכול להיווכח שבמזג אויר סוער, מתריעה המערכת התראות שווא רבות, ובכל מקרה כזה, צוות בית הכלא נדרש לשלוח סוהרי בטחון לוודא את תקינות המערכת ואי קיומו של איום ממשי בגדר. אם התראות השווא הללו רבות מידי, עלול הכלא כולו להיגרר למצב הקרוב לכאוס.
ולסיום נדגיש כי רק הבאנו דוגמה מפיו של אדם חכם - אלוף גרשון הכהן...
חג שמח לכולם...
רזי ופיני
מעניין
זה מצדיק יצירת מצגי שווא ופרובוקציות כאמצעי לשינוי ("היהודים/הקומוניסטים שרפו את הרייכסטאג" - סליחה על הדג' אבל היא עלתה לי בראש )
1. התגובה של נאוה שלו לפוסט- זוכה לכוכב. נקודות חשובות שהועלו
2. תוך כדי קריאת הפוסט המעניין, עלתה לי תחושה של הסכנה של הכאוס, מבחינת אילו כלים אנו משתמשים להביא למצב של ניהול על קצה הכאוס?
בצורה שאתה מתאר זאת, הפעילויות שננקטו -10 מכות מצרים- הן מאוד אכזריות.
זה מעלה שאלה, לגבי האמצעים שעימם מכוונים לשינוי, הכשרות שלהם, והעונש נעשה תוך כדי כדי להשיג מטרה מסוימת. חשובה ככול שתהיה.
פיני יקר,
פשוט נפלא . שני הרהורים עלו בי כאשר קראתי את הפוסט:
אחד , מכיוון שהכאוס טומן בחובו גם סיכוניים כיצד נחליט איזה מידה של כאוס דרושה ( אופטימום נדרש ) כדי לחולל את השינוי ולא להגדיל את את הסיכונים שלא לצורך ?
השני , נוגע למנהיגות אשר השתנתה במשך השנים והייתה מבוססת בעבר על סמכות ( חוקית או משפחתית ) היום מנהלים או מנהיגים הרוצים לחולל שינוי אינם יכולים להשען רק על סמכותם נידרש הרבה יותר מזה.
תודה על הפוסט המרתק והמעורר מחשבה וחג שמח!
נאוה.
מעולה *.
הדבר נכון, מן הסתם גם ברמה ארגונית / מדינית, וגם לגבי שינויים פנימיים באדם. אם אדם לא חווה קרקע בוערת מתחת לרגליו, לא יטרח לשנות דבר בעצמו. (והציניקנים יאמרו - שאנשים אף פעם לא משתנים..)
פיני יקר
אם הבנתי נכון....
יש סדר....
כדי לעשות מהפך,
יש להביא לכמעט כאוס....
ואז להטיל מרות על כולם.
בארצינו הקטנטונת,
עדיין הכאוס לא מספיק קרוב???
פיני ידידי,
נהניתי לקרוא ואני ודאי אשוב לקרוא ולהרהר בזה.
הפוסט הזה הזכיר לי דיון שהעליתי מזמן בקהילת ניהול וקריירה שנושאו חדוות השינוי - לאט או בבת אחת ? עדיין לא מאוחר לעיין בו.
חג שמח !
מאמר מעולה !
מביא להרהור על סף הכאוס ומידת הפחד המוטבע בנו מיציאה ממקום של "סדר" אפילו לגבולותיו..
אריאל, חיפה
בתגובה על "סוף מחשבה במעשה תחילה" - לקח חציית ים סוף
אריאל, חיפה
בתגובה על על הדוקטרינה הצבאית
אריאל, חיפה
בתגובה על אין פתרונות קלים ואין ארוחות חינם...
אריאל, חיפה
בתגובה על כדאי ורווחי להסתופף בחצרותיהם של מקובלים
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*
פוסט מאלף, תודה.
בחיי היום יום ובכלל, לא כולם יכולים לגבור על הפחד מהאי נודע, מהכאוס ולראות כל כך לרוחב ולעתיד את הדברים...זה לא קל.
אולי זו הזכות השמורה למנהיגים או חוזים.... :-)
יעקב היקר,
בוודאי שהצליחה, אבל,
פתרון של בעיה אחת יוצר תמיד מאה בעיות אחרות. אלה הם חיינו. לא?
רק בריאות
פיני
היי פיני.
את גרשון הכהן, הכרתי והערכתי כשהיינו שנינו מדריכים בקורסי מג"דים מקבילים, והוא היה אז אל"מ. איש באמת מיוחד ויוצא דופן.
בקשר לנושא הפוסט.
תראה, יציאת מצרים, כולל המשא והמתן המייגעים עם פרעה, מבוססת על סדרת ניסים גלויים.
נס, בהגדרתו, הוא שינוי כאוטי בעליל.
לא מדובר פה , לפי הנרטיב עצמו, בשיטה חדשה ב TQM, אלא באיום מוחלט מתמיד.
נכון הוא שגם לדעתי , עשר המכות, מטרטן לחולל כאוס במוחם של העיברים,
אבל השיטה לא הצליחה. רק יצאו, ויצרו את עגל הזהב, כלומר ניסו לחזור ל status quo ante.
חג שמח ידידי.
יעקב
עפרון ומיקי,
אני חושבת שמה שמיקי מכנה: "צעד מכוון פנימה" (שהוא הצורך והשכנוע האישי, הפנימי, הטבעי בשינוי שמבוסס על חוסר הרצון במצב הקיים) הוא תנאי מקדמי בלעדיו אין לכל התהליך. כאשר כל עבד עברי, כדבריך עפרון, היה מוכן נפשית לשינוי - יכול לבוא מנהיג וליצור שינוי לציבור שלם. נכון, תמיד יהיה מי שיתנגד - אבל הוא מתנגד לא בגלל שהוא אוהב את המצב הקיים אלא בגלל שהוא פוחד מהמצב החדש, הלא נודע. ויש הבדל בין מצב בו יש צורך להתמודד עם פחד של חלק מהציבור מאי הוודאות לבין התמודדות עם שינוי יש מאין. לדעתי, מנהיג יכול ליצור שינוי רק במצב של מוכנות בציבור לשינוי. מנהיג בעצם מספק את האומץ ליצור את השינוי ומסלק מעל הדרך לשינוי את מכשולי השינוי הנובעים מפחד.
גם ההחלטה האמיצה של בן גוריון ב-48 לא נולדה יש מאין. היא ניזונה ממוכנות פנימית ושכנוע פנימי בצורך בשינוי של לפחות חלק מהעם. בכלל, העובדה שיש אופוזיציה לכל מנהיג ולכל מהלך שיוזם מנהיג לא אומרת דבר מלבד העובדה שבכל תהליך של שינוי קיים מי שהפחד מביצוע השינוי חזק אצלו יותר.
אגב, אני לא בעד חיסול האופוזיציה. יש לה תפקיד מאד חשוב. אני בעד שכנוע. אבל זה באמת במאמר מוסגר.
שלום לכם,
אני חושב שדעתו של גרשון הכהן מעוגנת היטב בדברי חז"ל, אלא שההצלחה של התהליך הייתה חלקית ולכן נדרש עוד צעד שהיה מכוון פנימה. על פי מדרש ידוע רק עשרים אחוזים מכלל העם יצאו ממצרים. השאר נהרגו בזמן מכת חושך. כלומר, היה רעיון מחולל, היו שמונה מכות עד אז ופרעה, כמו גם חלק ניכר מעם ישראל סירבו להגיב בהתאם למצופה מהם. בגלל זה נהרגו אותם מבני ישראל שלא היו מעוניינים לצאת, ומצד שני הגיעה מכת בכורות על המצרים, על מנת שפרעה יתן את ההוראה. אגב, "חיסול האופוזיציה" התנהל בזמן מכת חושך, על מנת שהמצרים לא יצפו במחזה בהנאה.
חג שמח,
מיקי
לעו"ד אילנה דור שלום וחג שמח
הציטוט מהתגובה שלך, עורר בי שאלה שאני חולק כאן איתך:
לכן על אף החדשנות המעניינת בתפיסה שהבאת, פיני, בפוסט - אני עדין מעדיפה את מה שלימדו אותנו מילדות: הצורך בשינוי נולד באופן טבעי אצל כל עבד עברי במצרים: כל אחד מהפרטים רצה בשחרור מהעבדות וזה יצר קרקע פורייה להצלחת המנהיגות של משה. ללא הצורך בשינוי שנולד באופן טבעי או אפילו חלחל ונקלט באופן טבעי - הדברים לא היו עובדים.
עבד עברי במצרים מאד סביר שיהיה בעמדת מוכנות לשינוי כאוטי
כמו עזיבת ביתו וההמשך ידוע הוא הלך והלך.
ההישרדות הלאומית נשמרה ואילו האישית החליפה סביבה
מעבדות להליכה במדבר.
האם היה המקרה זקוק למנהיג. והתשובה לפי איזה קריטריון.
,
באותו הקשר ניקח דוגמת ההחלטה האמיצה ב-48 של היחיד
כמו משה שיכול היה לבצע זאת דוד בן גוריון כמובן
ושוב לאותה שאלה כמקודם.
.
והיבט נוסף, כיום כשמרביתנו חוגגים בורסה גואה, האם את רואה
מצב שהעם הנהנתן יסכים לשינוי, למען הבטחון החברתי של כולנו
כאומה.
בהנחה שאת ואני מסכימים שדרוש שינוי קיצוני (כאוטי) כיצד
את מתארת לעצמך שניתן לבצע זאת בתנאי שובע ?
.
בהערכה רבה על תגובתך
להשתמע
עפרון רזי
הסכנה הטמונה בשינוי/כאוס יזום וחיצוני, עליה מצביעות נאוה ומריון, מתעוררת גם במקום בו הצורך בשינוי נולד באופן טבעי, פנימי אצל אדם פרטי אלא שאז ההתנהלות באי - וודאות והאחריות לשינוי נופלת על כתפיו של האדם הפרטי (אחריות לחייו) ולא על מנהיג שאמור להיות אחראי על חיים של ציבור שלם.
לכן על אף החדשנות המעניינת בתפיסה שהבאת, פיני, בפוסט - אני עדין מעדיפה את מה שלימדו אותנו מילדות: הצורך בשינוי נולד באופן טבעי אצל כל עבד עברי במצרים: כל אחד מהפרטים רצה בשחרור מהעבדות וזה יצר קרקע פורייה להצלחת המנהיגות של משה. ללא הצורך בשינוי שנולד באופן טבעי או אפילו חלחל ונקלט באופן טבעי - הדברים לא היו עובדים.
ועוד, גם תלוי מהי המטרה: אם המטרה היתה להוציא את בני ישראל ממצרים - הכאוס החיצוני שנשען (לשיטתי) על רצון לשינוי אישי וטבעי של הפרט - הצליח והמנהיגות של משה הצליחה.
אבל אם המטרה היתה להביא את בני ישראל לכנען ולשכנע אותם להלחם בעמים שישבו בה ולכבוש אותה - בזה המנהיגות של משה לא הצליחה. לזה היה צורך בארבעים שנה במדבר (בעצם המתנה לדור חדש שלא ידע את מצרים) וגם מנהיג חדש: יהושע.
פיני היקר,
תודה על עוד פוסט מעורר השראה ומחולל מחשבה.
אני מזהה פה המחשה נהדרת שמאפשרת יישומים מגוונים בחיים העיסקיים היומיומיים.
אלי היקר,
חזרתי בכיף לפוסט שלך, ששמור אצלי מאז.
רק על הפוסט הזה אפשר להשתית קורס אקדמי על שינוי...
חג נפלא. כל אהבתי
פיני
שלומות חברים וחג שמח,
מתגובותיכם אני מבין עד כמה הדוגמה הזו שהביא האלוף טובה להמחיש את משמעות המושג "ניהול על סף הכאוס"...
עליתם נכון על הבעיה, שכשמתקרבים לכאוס יש סכנה של אבדן שליטה. כגודל ההזדמנויות הנפתחות בפניך כך גם גודל הסיכונים...
נאוה,
בפוסט שלנו על "ניהול על סף הכאוס" המשלנו את המנהל המנווט את הארגון לשם למפקד טנק העולה לעמדת תצפית, על מנת לבחון את תא השטח שלפניו ולהקדים אוייב אפשרי במטח אש. אם לא יעלה דיו, לא יראה את כל התמונה. אם יעלה יותר מידי יחטוף פגז וייפגע. האם יש מרשם מה זה לעלות "בדיוק"? מן הסתם לא.
כך גם בארגונים. עניין של חוש ניהולי, מן הסתם.
באשר לנושא המנהיגות, שימי לב שלא השתנה מאומה מאז. אולי רק היה למנהלים פחות אגו. משה ממש לא נשען על סמכותו. הוא נשען על סמכות אלוהית, ועל אהרן ששימש לו לפה... הלוואי שהמנהלים בימינו ידעו להישען בהחלטות קרטייות על כוחות עזר כמו משה...
מריון,
בבלוג שלנו הקדשנו פוסט מפורט ל"ניהול על סף הכאוס". אבל, נחזור בשמחה על הכלים שבאמצעותם יכול ארגון ילהגיע ל"סף הכאוס" באופן יזום (דמי מעין מוט היגוי של טרקטור או מטוס): הפחתת היררכיות, הפחתת נהלים ומתן חופש פעולה לאנשים, ולהיפך. ארגון יכול לחזור לרמה גבוהה יותר של סדר ע"י הגברת היררכיות, העמקת הנהלים והגבלת חופש הפעולה. דרך אחרת לבטא זאת היא באמצעות קשרי הגומלין. ככל שיש קשרי גומלין רבים יותר יהיה הארגון קרוב יותר ל"סף הכאוס" ולהיפך.
ראוי לציין כי ארגון יכול גם להיגרר לשם כתוצאת לוואי, צפויה או בלתי צפויה, של פעולה אחרת. לדוגמה, החלטת בית כלא להצטייד במערכת ההתראה אלקטרונית שתותקן במעטפת החיצונית של בית כלא ותתריע כנגד ניסיונות לחציית הגדר. בית הכלא יכול להיווכח שבמזג אויר סוער, מתריעה המערכת התראות שווא רבות, ובכל מקרה כזה, צוות בית הכלא נדרש לשלוח סוהרי בטחון לוודא את תקינות המערכת ואי קיומו של איום ממשי בגדר. אם התראות השווא הללו רבות מידי, עלול הכלא כולו להיגרר למצב הקרוב לכאוס.
ולסיום נדגיש כי רק הבאנו דוגמה מפיו של אדם חכם - אלוף גרשון הכהן...
חג שמח לכולם...
רזי ופיני
מעניין
זה מצדיק יצירת מצגי שווא ופרובוקציות כאמצעי לשינוי ("היהודים/הקומוניסטים שרפו את הרייכסטאג" - סליחה על הדג' אבל היא עלתה לי בראש )
1. התגובה של נאוה שלו לפוסט- זוכה לכוכב. נקודות חשובות שהועלו
2. תוך כדי קריאת הפוסט המעניין, עלתה לי תחושה של הסכנה של הכאוס, מבחינת אילו כלים אנו משתמשים להביא למצב של ניהול על קצה הכאוס?
בצורה שאתה מתאר זאת, הפעילויות שננקטו -10 מכות מצרים- הן מאוד אכזריות.
זה מעלה שאלה, לגבי האמצעים שעימם מכוונים לשינוי, הכשרות שלהם, והעונש נעשה תוך כדי כדי להשיג מטרה מסוימת. חשובה ככול שתהיה.
פיני יקר,
פשוט נפלא . שני הרהורים עלו בי כאשר קראתי את הפוסט:
אחד , מכיוון שהכאוס טומן בחובו גם סיכוניים כיצד נחליט איזה מידה של כאוס דרושה ( אופטימום נדרש ) כדי לחולל את השינוי ולא להגדיל את את הסיכונים שלא לצורך ?
השני , נוגע למנהיגות אשר השתנתה במשך השנים והייתה מבוססת בעבר על סמכות ( חוקית או משפחתית ) היום מנהלים או מנהיגים הרוצים לחולל שינוי אינם יכולים להשען רק על סמכותם נידרש הרבה יותר מזה.
תודה על הפוסט המרתק והמעורר מחשבה וחג שמח!
נאוה.
מעולה *.
הדבר נכון, מן הסתם גם ברמה ארגונית / מדינית, וגם לגבי שינויים פנימיים באדם. אם אדם לא חווה קרקע בוערת מתחת לרגליו, לא יטרח לשנות דבר בעצמו. (והציניקנים יאמרו - שאנשים אף פעם לא משתנים..)
מענין מאד!
חג שמח
ניתוח מעניין מאוד !
פיני יקר
אם הבנתי נכון....
יש סדר....
כדי לעשות מהפך,
יש להביא לכמעט כאוס....
ואז להטיל מרות על כולם.
בארצינו הקטנטונת,
עדיין הכאוס לא מספיק קרוב???
פיני ידידי,
נהניתי לקרוא ואני ודאי אשוב לקרוא ולהרהר בזה.
הפוסט הזה הזכיר לי דיון שהעליתי מזמן בקהילת ניהול וקריירה שנושאו חדוות השינוי - לאט או בבת אחת ? עדיין לא מאוחר לעיין בו.
חג שמח !
מאמר מעולה !
מביא להרהור על סף הכאוס ומידת הפחד המוטבע בנו מיציאה ממקום של "סדר" אפילו לגבולותיו..
יש משפט נפלא שאומר
"הדרך לסדר זה דרך אי-סדר"
או נוסף
the way out is the way through
יופי של פוסט. מזדהה.
מומלץ בקטגוריה הפתוחה. :))