חופש מה עושים היום?

בהגרלה עלה הסרט הנסיכה והצפרדע.

לקחתי רק את הגדולים, שלא תבינו לא נכון,

זה לא שאני מקפחת את הקטנצ'יק.

אלא באמת שאני יודעת ומכירה אותו מספיק על מנת שאדע,

כי אין לו את הסבלנות לשבת שעה וחצי ולבהות במסך, בלי כמה קריאות ביניים של, פיפי, קקי, רוצה הביתה וכו'. . .

הלכנו לראות את הנסיכה והצפרדע, היה חביב מאד, הילדים נהנו,

חזרו הביתה מרוצים וספרו לכל מי שרק הסכים וגם כמה כאלו שלא ממש הסכימו לשמוע את סיפור הסרט, ואת החוויה הנעימה.

בשורה בה ישבנו ישבה אמא עם דוגמא מהלכת של הבן שלי, ילדה בת לא יותר משנתיים ושמונה, יושבת על הרגליים של האם כאשר רוב הסרט הן מדברות, אמא מים, אמא בא לי חטיף וכו'. או סתם כי בא לה להגיד כמה מילות ביניים בסרט.

תוסיפו לזה את העובדה שהקטנה לא כל כך מבינה את התרחשות של הסרט, וכך יוצא שהאם מסבירה לה באורח רוח את סיפור הסרט. בקיצור האימא על תקן החופרת והבת על תקן המקדחה.

אני לא מבינה למה צריך להביא אותה לקולנוע, באמת למה?

אני באמת חושבת שעוד חצי שנה היא תהיה מוכנה או כמו שאני קוראת לזה מבושלת היטב.

באמת שאין מה למהר, יש לה את כל החיים בכדי לראות סרטים בקולנוע ולהנות מהחוויה.

אני מבינה שזה בילוי חביב, ששורף בסופו של דבר משהו כמו שעתיים וחצי, אבל עדיין...

אולי, אנחנו ההורים צריכים לפעמים לשים את עצמנו בצד, אני יודעת איך זה נשמע,

אבל באמת אנחנו כל כך רוצים לספק את כל מהמאווים של הקטנטנים מבלי לעצור רגע ולחשוב.

כן אני מבינה שהילדונת המתוקה, נורא, אבל נורא רוצה לראות סרט בקולנוע,

אבל וואלה אפשר ואף רצוי להגיד לא כאשר את/ה יודעים כי זה עוד קצת מוקדם.

גם אני השארתי היום ילד בוכה בבית שרצה לבוא עמנו.

אבל הבנתי שזה יהיה עינוי לכולם, ובמקום חויה נעימה וכיפית שהייתה

כולנו היינו סובלים....גם הצופים שלצדנו...

ולכל מי ששואל, אז כן הסרט חביב ובנות מתות עליו