אז תוך כדי שיחה עם חבר טוב עלתה השאלה הנדושה שכבר טחנו מכל הכיוונים- האם קיימת ידידות אפלטונית בין גבר לאישה?

אני זוכרת שפעם, אני הראשונה שתמיד הייתה ישר קופצת בהתגוננות ואומרת שברור שכן, וממהרת לפרוש את כל רשימת הידידים הזאת שלי שהיא אפלטונית לחלוטין ומדגישה כמה שכל שם ברשימה הוא רק דוגמה חייה וקיימת לכך שזה אפשרי.

היום, כעבור כמה שנים למרבה האירוניה, כמעט עם כל אחד מהם הייתה איזושהי אינטראקציה. עם רובם הייתה בעבר נשיקה/סקס/מתח מיני כלשהו ועם אלו שלא הייתה, מתישהו התעוררה לפחות פעם אחת המחשבה על כך. או מחשבה מינית, או רגש כלשהו. אבל תמיד התעורר משהו. ואם לא, אז אנחנו כנראה לא ידידים כל כך הרבה זמן. ולכאן מגיעה המסקנה החותכת האישית שלי בנושא הזה- לא קיימת ידידות תמימה/אפלטונית בין גבר לאישה. לא קיים. לא היה ולא נברא וגם לא תהיה ולא תיברא. אולי בעוד כמה שנים כשיהיו מכוניות מעופפות ומכונות זמן, אז גם את זה ימציאו. עד אז, תשכחו מזה. 

ואני רואה את זה בעיקר בתקופה האחרונה- כשמשעמם לי ואני כבר בשלב שאני מחפשת זוגיות, פתאום כל ידיד מתחיל להיראות לי פוטנציאלי לקשר. או כשאני בתקופת יובש או סתם חרמנית, הראשונים שאני נופלת עליהם הם ידידים שלי. 

עכשיו, לא למהר לתקוף אותי. אני לא אומרת שבין כל 2 ידידים תמיד יקרה משהו, חלילה. ברור לי שיש אנשים שיותר טובים בלא לעשות שטויות ממני בעולם הזה. ואפילו אני, שממש טובה בלעשות שטויות, לא נגעתי בכל בחור שאני מכירה. אבל, זה לא אומר שלא תהיה קיימת המחשבה לפחות אצל צד אחד. מאוד יכול להיות שתעבור המחשבה בראש אפילו לשנייה, אבל היא לא באמת תתממש מכל מיני סיבות מגוונות כגון:

לאחד הצדדים יש בן/בת זוג, פחד מדחייה, מבוכה, הססנות, אגו, רצון לא להרוס את הידידות וכו'

ברור שיש אינספור סיבות למה לא ולכן זה לא תמיד קורה בפועל. אני גם לא אומרת שזה בהכרח מיני, זה גם יכול להיות יותר חזק כמו רגש או התאהבות.

אבל המחשבה הבסיסית, הסימן שאלה הזה, אפילו המחשבה הכי קטנה תמיד תצוץ אצל אחד הצדדים לפחות. אני אפילו טוענת יותר מזה.

יש ידידויות מאוד חזקות ומאוד טובות, שהתחילו ונוצרו עקב איזושהי משיכה בסיסית התחלתית. או לחילופין, אולי הכימיה הטובה בין 2 הצדדים והמשיכה שמתחת לפני השטח היא זו שמתחזקת את הקשר וגורמת לו להיות כייפי כל כך. 

בעולם מושלם, הדבר הזה חיובי ואכן ידידות שכזו יכולה להסתיים בהתאהבות ובזוגיות נפלאה.

בעולם קצת פחות מושלם, זה נגמר באיזה סקס שיכור, התחרמנות באיזה מסיבה, או סתם בכלום. אני גם לא באה לטעון שמגע מיני בין ידידים בהכרח הורס כי אם הקשר מספיק חזק ומספיק קרובים, אז החברות לא תיהרס על איזו שטות במסיבה. אבל בהרבה מקרים לצערי זה הורס או פוגע בידידות או מאכזב את אחד הצדדים.

אבל עכשיו, בתקופה כזאת בחיים שאני באמת מחפשת זוגיות- האם כדאי או שווה להסתכל על ידידים כפוטנציאל? הרי מי אמר שהם יהיו בני זוג פחות טובים מאיזה דביל שלקח את הטלפון שלי באיזה פאב? להיפך, הגיוני שהם יהיו יותר טובים בשבילי כי כבר קיים שם משהו. מצד שני, הסיכויים שזה יצליח קטנים והסיכון יותר גדול.

אז..זה כאילו תחום שפסול לי מראש? או שזה מגיע ממקום של פשרה או נוחיות להסתכל רק על מה שקרוב? או שבאמת זה מקור טוב לחפש בו זוגיות בריאה..?

 סופש מהנה לכולם