סקר הרגשות

לצפייה במסך מלא

סקר הרגשות

‎10

תכנים אישיים

17 תגובות יום שישי , 2/4/10, 11:36

כל פעם שאין לי על מה לכתוב

חוזרת לנושא המוביל במידה מסויימת

את חיי, תחושותי, רגשותיי:

מעניין אותי מה כל אחד היה מרגיש כלפי רוצח אחיו

סתם לשם בדיקה, האם אני נורמלית.......

(אני פשוט לא מרגישה כלום)

ולעיונכם - למי שעוד לא ביקר או צפה

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=688255&pid=48&typeid=1

ולמי שלא קרא:

http://www.ima-adama.co.il/authors/authors_galia_viret0_travel.htm

דרך אגב:

אחרי כמה ימים שהפוסט הזה מצוי כאן

אני מוצאת עצמי חושבת עליו

וכועסת, רוגזת, מתגעגעת

מאוכזבת ממערכת המשפט

וחרדה ומפחדת

מאחר ושני רוצחים

חיים בתוכנו חופשי

דרג את התוכן:

תגובות (17)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

אוריאל חרש

5/3/11 14:58:

באופן אקראי חיפשתי בגוגל ספר סיבה לרצח ונתקלו עייני בכתובים הבאים מזור אולי לא יתנו אבל חוכמה לדעתי כן http://www.amit.org.il/parasha/S1.htm

A l m a

21/7/10 19:30:

אני כל כך מצטערת.
כן, אני.
על זה שאני לא עושה שינוי
ומצרפת אליי אדם נוסף ועוד אחד
עד שנהיה קבוצה ענקית
של אנשים שאכפת להם
והם יוצרים שינוי.

לא רק מתלוננים.

מור גיל

4/4/10 21:00:

עוצמת הרגשות והחרדה לא תמיד מאפשרת להכנס לדמות של החוויה.

איזה תפקיד קשה, איזה תסריט בלתי נסבל.

pozit

4/4/10 16:05:

איך הייתי חשה לו חלילה רצחו לי אח??.

לא היה ודאי מנוח לנפשי ,עד שלא הייתי מגלה מי החלאת אדם

שרצח! הייתי חונקת אותו בידיי בשמחה........הכאב לא יכול להרפות

עד שהצדק יצא וינצח!

ליבי לך אירית*

רויטל ברזילי

3/4/10 19:29:

גליה יקרה

כל-כך כואב. רואים את ההורים והלב מתכווץ.

קשה לי לדמיין בכלל מה מרגישים

קרוב לודאי שגם הגוף שלי היה מגן עלי באיזו כהות חושים. כמו זו שתארת.

נראה לי שרק מי שעבר דבר דומה יוכל לתת לך תשובה שבאמת תדבר אלייך כי מי שלא עבר יכול רק לדמיין לעצמו את הכאב הזה.

אתך בלבי

* . *

3/4/10 14:16:

עצם זה שהפוסט הזה קיים

מעיד על רגש שלך כלפי האשם/ים.

זה שיש לך צורך שאחרים יגידו מה הייו מרגישים

אם היינו חווים את אותו הדבר - זה מעיד על רגש.

כמו בכל תהלי התמודדות עם אובדן,

יש בהתחלה את שלב ההדחקה

כדי למנוע התמוטטות עד שיש יכולת להתחיל להעכל,

אחר כך יופיע כעס והאשמה כלפי הנפטר או כלפי האשמים לכך,

ואפילו כעס עצמי, שינאה והאשמה עצמית,

וכן הלאה עד שמגיעים להשלמה במידה כלשהי.

במקרה שלך ישנו גם ההליך המשפטי שעוד לא פתור וברור,

לכן עוד אין אפשרות לסגור איכשהו מעגל.

לא להרגיש כלום או להרגיש שינאה, צורך לנקום, או שהאשם יקבל את עונשו

הם רגשות שהם 2 צדדים של אותו המטבע.

אחד בקיצוניות אחת, והשני בקיצוניות השניה.

להרגיש שינאה לאורך זמן זהוי הרגשה מתישה גם נפשית וגם פיזית,

לכן התת מודע שם מסך באיזשהו שלב,

וזה נדמה שלא מרגישים כלום, שריק.

את אותו ריק מרגישים גם בשלב ההדחקה

וגם כשמשלימים וסוגרים מעגל.

להגיד לך מה הייתי מרגישה במקומם,

זה כמו שאני אשאל אותך מה היית מרגישה במקום האדם הזה

http://www.youtube.com/watch?v=OSRj7JqURjc

כל דבר שתתארי לעצמך,

זה במרחק שנות אור מבאמת לחיות את זה כל יום,

ולהתמודד עם זה כל יום,

כמו שאת צריכה להתמודד עם אובדן האישי שלך.

וכמו שנאמר גם בקליפ,

אין טעם וזה לא רלוונטי להשוות נסיבות,

להשוות רגשות ודרכי התמודדות,

כי כולנו שונים ואין דרך אחת נכונה להתמודד עם דבר שכזה,

ואין דבר כזה שרגש אחד נכון ואחר לא נכון להרגיש אותו,

אלא ישנה רק הדרך שלך שנכונה עבורך.

חנה ענת

3/4/10 08:27:

זה שאת לא מרגישה כלום

עדיף מאשר להרגיש כלפיו

שנאה או רצון לנקמה

השנאה תכלה את כוחותייך

והרצון לנקמה ירעיל את

ימייך זה לא יקל על הכאב

אלא פשוט יעצים אתו

אז כשלא רוצים לשנוא ולכעוס

אבל גם אי אפשר להבין או

לסלוח אז פשוט לא מרגישים כלום

זאת הדרך שלנו להגן על עצמנו

אז זאת לא אטימות רגשית

זאת פשוט עוד דרך ולפעמים

זאת הדרך הטובה והנכונה לנו

שבת מבורכת שתהיה לך

ענת

טומבוי

3/4/10 02:25:

צטט: שוליהירש 2010-04-02 22:37:03

נראה לי נפגשנו לראשונה רק הבוקר.

ונראה לי כתבתי על משהו אצלך בלי להתפלסף. לא זוכר על מה זה היה.

לא עבר זמן וכעת זה.

נו פה אי אפשר שלא להתפלסף,

את כותבת שאת לא מרגישה כלום, נראה לי גם אני לא הייתי מרגיש כלום אבל נראה לי שלא הייתי מתעניין במה אחרים מרגישים או היו מרגישים אלא יותר בלמה אני עצמי לא מרגיש. במקרה שלי זה די ברור לי כי אני סוג של נכה ריגשית, ככה שזה לא נחשב.

אם את לא נכה ריגשית אולי עדין לא עיבדת את המקרה עד הסוף.

מצד שני אולי כל העיניין פה הוא לא עיניין ריגשי. נכון שנהוג ליחס לרגש חשיבות רבה אבל בתכלאס הרגש הוא לא באמת הדבר החשוב ביותר. טוב נו אני קצת מסתבך פה לא ?

לא מסתבך... אנשים אמרו לי אחרי שקראו את הספר "מסע בעקבות הכאב"

שהתאכזבו מזה שלא חשפתי יותר רגש/הרגשה... אז חשבתי שאולי

גם לי יש נכות בקטע הזה... מצד שני נראה לי שזה סוג

של הגנה על הנפש והגוף... אחרת קשה להתקיים בעולם הזה

שמסתבר שהוא לא כולו עשוי אהבה

Avitel

2/4/10 22:42:

אי שקט ניצחי, פחד ורצון לנקמה.

תהיות לעצם המעשה ואיך אפשר לחיות אחרי שלקחת חיים של אחר.

ולך,

ח י ב ו ק :)

שוליהירש

2/4/10 22:37:

נראה לי נפגשנו לראשונה רק הבוקר.

ונראה לי כתבתי על משהו אצלך בלי להתפלסף. לא זוכר על מה זה היה.

לא עבר זמן וכעת זה.

נו פה אי אפשר שלא להתפלסף,

את כותבת שאת לא מרגישה כלום, נראה לי גם אני לא הייתי מרגיש כלום אבל נראה לי שלא הייתי מתעניין במה אחרים מרגישים או היו מרגישים אלא יותר בלמה אני עצמי לא מרגיש. במקרה שלי זה די ברור לי כי אני סוג של נכה ריגשית, ככה שזה לא נחשב.

אם את לא נכה ריגשית אולי עדין לא עיבדת את המקרה עד הסוף.

מצד שני אולי כל העיניין פה הוא לא עיניין ריגשי. נכון שנהוג ליחס לרגש חשיבות רבה אבל בתכלאס הרגש הוא לא באמת הדבר החשוב ביותר. טוב נו אני קצת מסתבך פה לא ?

איריס ♥♥

2/4/10 16:44:

צטט: טומבוי 2010-04-02 16:26:29

לא הבנתם אותי כנראה...

אני באמת מודה על ההשתתפות בצער והניחומים

אבל בדברים שלי היתה שאלה אמיתית

תנסו להיכנס לסיטואציה ולשתף בהרגשתכם....

פירוט רגשות אמיתי

(את לא קלה איתנו היום גליה...)

אני מניחה שזה קשור לשלב שבו נמצאים, וכמה זמן עבר.

סביר להניח שכעס גדול, תחושת חוסר צדק ורצון להרגיע את כל אלה בדרך של צדק משפטי.