כל כך רציתי שמכבי ישובו ונוכל לעודד אותם במשחק חמישי קובע לקראת הפיינל פור. הכל היה מתאים. הקבוצה עשתה את ההתאמות המתבקשות מהמשחק הקודם. הפחד מהקהל כבר לא היה. התרגלנו לעידוד המטורף גם השחקנים. ראו את זה על פניהם. הם המכבים היו כל כך קרובים וכל כך רחוקים בעת ובעונה אחת. כאשר הקלעים הטבעיים פתאום לא קולעים אין הרבה מה לעשות. מאמש אני חש עצב לא מוסבר. כן אני אוהד! יש לי מנוי של משחקי מכבי תל אביב ואמשיך להופיע בהיכל נוקיה גם במשחקי הליגה אבל אין דרך יפה מזו להיפרד מהשחקנים עם ניצחון במשחק החמישי ולשגר אותם באהבה לפיינל פור. אני עדיין מאמין שהקבוצה היא מתאימה לשלב ארבע הגדולות. היתה לקבוצה בעיה בפספוס של המשחק הראשון. זו חכמה בדיעבד ולדבר על המשחק הראשון. אני מעוניין להתרכז בעתיד. היום אין מקום לפרק את הקבוצה ולחבר פאזל חדש. אני מאמין גדול במשחק הקבוצתי. התחום הזה עדיין מעט לא מגובש. לוקח זמן להרכיב קבוצה מנצחת. אין ספק צריך התאמות קלות והן קשורות לשחקן כוכב נוסף. אבל בהחלט לא לוותר על השחקנים שהובילו בסופו של דבר את מכבי לנצחונות גדולים ולהישגים מרשימים. היכולת של ההנהלה ושל המאמן תהיה ביכולתו להמשיך ולהאמין בשחקניו ולהביא אותם לעליית מדרגה לקבוצה מרשימה עוד יותר משהיתה השנה. 

אני יכול לומר לכם דבר אחד ברור, נהניתי ממכבי תל אביב העונה. היה כיף והיו משחקים בהחלט מרתקים. אין כמו לחוות משחק של מכבי ביורוליג בהיכל נוקיה. מי שלא מאמין שינסה את החוויה הזו. קשה לתאר אותה למעט מילים כמו אקסטזה. אז מה אומר לכם. הדיכאון לא טרמינאלי ואפשר להתאושש וזה בדיוק מה שייעשה. עם זה אין מה לומר חלק מחייו של אוהד הן גם הכשלונות ולא נוטשים קבוצה בזמנים קשים. אני מקווה ומאמין שבמכבי תל אביב יידעו לעשות את ההתאמות המתבקשות כדי להגיע אולי בעונה הבאה לפיינל פור המיוחל ואולי אף לפנטז על אליפות אירופה. זה בהחלט כיף