היינו ממתינים לבואו  כשעה ומחציתה ,  בנחלאות השכונה.

 אדם  נאור ומוערך , בעל ידע מקצועי רב דאז . 

חמור סבר היה , לקוי שמיעה ,  יליד עיראק בעל מבטא מובהק  , כשהתבטא באנגלית התמוגגנו מנחת .

 עם כניסתו למרפאה, היה מסתגר רגעים ארוכים בחדרו, לסדרו.

 הראשון בתור נכנס , דרך דלת שציריה חורקים.

  לפי התכונה  ידענו את המתרחש, החולה לא ייצא בזמן הקרוב

 לא אחת הצדיק "תפס" תנומה .

לאחר שהחולה הזדהה בשמו ומס'  זהות , הקשיב בקשב רב לתלונתו .

קבע דיאגנוזה ומתן תרופה

  תעודת מחלה -  "על פי החולה יישק דבר" !! 

 לכל זאת קדם  טקס אובססיבי , מבלבל משהו.  

  היה נוהג לשחרר גומיה מהניילון העוטף את כרטיס החולה , אשר בתוך קופסה הנמצאת במגירה נעולה, בעוד המפתח נמצא בכיסו , מבלי לזכור באיזה כיס.

חוזר חלילה, כמספר החולים, כן מספר הגיחות.

כך נהג עם  קופסת החותמת.  מהודקת  בגומיה בתוך מגירה.

פותח, טובל בקסת הדיו, מחתים, מחזירה למקומה סוגר הקופסה בגיבוי גומיה.

 גומיות  מהוהות , לא אחת פרקו עול ונקרעו, ידיו ספגו כאב .   

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" !