כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    טרדישן

    22 תגובות   יום שבת, 3/4/10, 10:01

     

    יש דברים שלא משתנים במהלך השנים.

    שאתה יכול לסמוך עלהתרחשותם כמעט כמו שאתה יכול לסמוך על השמש שתזרח או על הבוס שלך שלא יבין למה את חייבת חופש.

    אז נכון, האימרה הידועה מתייחסת למיסים ומוות, אבל תאמינו לי שיש עוד מספר דברים בטוחים בחיים.

     

     

    כמו שגם אם תבטיחי לעצמך להקדים את קניית הפאקינג מתנות לחג - אפילו שאת לא קונה השנה מתנות לחג, אבל מה לעשות שכל ימי ההולדת המשפחתיים התרכזו בסוף מרץ- תמצאי את עצמך בדקה התשעים בלי נשימה, תוהה אם אהוב ליבך בן התשע עשרה כבר בעניין של חולצות מכופתרות ואם גולף יהיה בסדר השנה למרות שבדרך כלל את יודעת שהוא בעניין של מותגים אבל חיסכון ויו קנואו ותווי קניה וכל מיני שיקולים ארציים מאוד שמעייפים אותך בדרך כלל ומעוררים כאב ראש ובכל זאת את מנסה להיות בוגרת, קצת, ושקולה ומחושבת וכל מיני מילים כאלה של אנשים גדולים שבדרך כלל לא נדבקות אליך אפילו עם דבק היפוקסי.

     

     

     

    דברים בטוחים כאלה כמו זה שאמא שלך תיכנס להתקף אמוק היסטרי לקראת ליל הסדר, לא משנה כמה שנים היא כבר המארחת המוצלחת, לא משנה כמה אנשים נהיה השנה (כולו עשרה וכולם משפחה קרובה), לא משנה כמה מאכלים יוכנו על ידי אחרים כדי להקל על העומס. ובכל זאת, כשתגיעי בשש וחצי כדי לעזור לה לערוך את השולחן ולסיים התארגנויות אחרונות (וגם אז את יודעת שהיא נרגנת ורוטנת, בצורה מופנמת ופאסיבית, כמובן, שגורמת לך להילחץ ולהחמיץ, על שלא הגעת מוקדם יותר, אף פעם זה לא מוקדם מספיק) תמצאי אותה מכינה תוספת של קניידלעך, כן, כופתאות הבז' הדוחות האלה, שמעולם לא הבנת את קסמן מלכתחילה תשתלטנה על המטבח - כי אמא שלך, גם אם היא מארחת כבר למעלה מעשרים שנה, אין לה הערכה של כמויות והיא חוזרת ואומרת את זה, לפעמים זה נשמע כאילו היא מתגאה בכמויות הבלתי אפשריות של אוכל שהיא מכינה ונלחצת ומלחיצה ואת יודעת שלפחות עד סוף ספירת העומר אפשר יהיה ליידות קניידלעך על העוברים והשבים ועדיין תשאר תחמושת במקרר.

     

     

     

    ואז היא תעשה הכל לאט, כאילו להכעיס, למרות שתבקשי ממנה, כמה פעמים, בהתחלה יפה ואז פחות ואז בעצבים מתונים שתיכנס כבר להתקלח כי את מתה להתקלח ולהרגיש את החג ולהיות מוכנה כשמגיעה המשפחה ולא הג'יפה המזיעה עם הטרנינג, ששוטפת כלים, אבל היא תצא לסיגריה - פתאום יהיה לה כל הזמן שבעולם, ולהכין אוכל לכלבות, למרות שאמרת לה שאת תארגני את זה ושתיכנס כבר להתקלח קיבינימאט ולמה את תמיד עצבנית וחדה ואי אפשר להיות קצת יותר נעימים וסבלנים ועגולים ורכים בחג. כמו קניידלעך.

     

     

     

    כמו הדינמיקה של הסדר שאת יודעת בעל פה וכמעט כל שנה זה גורם לך להיות מתוחה וחסרת סבלנות כי כמה פעמים יש לך כוח לעבור את אותו סדר, עם אותן בדיחות, ואותן מריבות ובן - זומא, בן זו-מה? נורא מצחיק, והיא שעמדה, לנו ולאבותינו, הלוואי אמן, כן יהי רצון, והדיון על החרוסת, כן, סבתוש, הדגים יצאו מעולים, לא חסר קצת סוכר? לי לא, לי בטוח שלא, טוב את אוהבת את שלך מפולפלים, זאת לא דוגמה, לא, באמת, השנה הדגים יצאו בדיוק, ממש מעולים, יופי, כי כבר חששתי, אתם יודעים שאני אף פעם לא טועמת רק ככה, לפי העין, כן אנחנו יודעים.

     

     

     

    ואמא שלך שקופצת כל פעם שמישהו מבקש משהו, שלוש דקות היא לא יושבת ברציפות וזה מחרפן אותך ומשעשע את כל השאר שכבר צוחקים עליה, ויאשין קופץ ומגן על השער בגופו! שוער אגדי, יאשין, כולו לב, אמא שלך שמה אותו בכיס הקטן, וכל אלה שמזלזלים בה על הסלפלסנס הזה שלה בכל זאת לא מטריחים את עצמם לקום אלא רק שואלים, נשארה חזרת? איפה יש קולה? והיא קופצת, כאילו שהם לא יודעים שזה הטריגר, כאילו שהם לא מכירים את הבית הזה בעל פה, תבדקו במקרר, זונות!

     

     

    אבל היא כבר קמה ואת מרגישה שההחלטה שלך להיות חיובית וחביבה ורגועה ובוגרת בחג הזה עומדת לפקוע ואת ככה, אבל ככה קרובה לעוף על דוד שלך - שאת חולה עליו, אבל שבשנים האחרונות מתנהג בסוציומטיות לא אופיינית ומרגיזה וגרוע מזה, מרגיל את הילדים שלו לאגואיזם שעושה לך בחילה ואת מתה על הילדים האלה ולא יכולה לסבול את המחשבה שהם יהפכו לחלק מדור האייץ' אנד פאקינג אם, הנבוב, הציני, חסר הערכים, כן, ערכים, בא לך לכתוב את המילה הזאת גם אם צריך לאבק את המקלדת כשאת מתקתקת אותה כי מי משתמש במילים כאלה, ישנות, כמו ערכים או סולידריות, הצחקת! אבל את תמיד היית כזאת, לא לגמרי מותאמת, לא ממש, לא עד הסוף, לזמן, ולתקופה, ככה זה עם אנשים כמוך שמתים על אודרי וקת'רין ומוסיקה של פעם, וחושבים שקדמה זה אחלה רק לא תמיד, ולא בהכרח ושיש דברים ששווה לשמור גם אם הם ישנים, במיוחד אם הם ישנים.

     

     

     

    והביקור של אחותך שאת מתה עליה אבל כמו תמיד משהו בקצב שלה שהוא בערך פי חמש מהקצב שלך, ואת קצת מקנאה בה כי היא מספיקה בשעה מה שאת לא עושה ביממה וקצת מתעייפת מעצם זה שהיא מתארת מה היא מתכוונת לעשות ביומיים, כן, את מתה לישון כשאת שומעת את התיאורים, והלבטים, ותעזרי לי שנייה, בואי נחשב, אז מחר בבוקר יש לנו שלוש שעת ביחד ואז אני נפגשת עם שי, והטלפונים שעפים מימין לשמאל תוך כדי שאת נוהגת, כי נגמרו השלוש שעות שלכן, ואת כבר מפסיקה לעקוב ופתאום הכל מתחיל להעיק והתנועה והלחץ הזה מחלחל לך והתעזרי לי שנייה וההתלבטות ואת מתה כבר לשנייה שהיא תצא מהאוטו שלך ותשאיר אותך לחמש דקות, רק לחמש דקות, עם המחשבות של עצמך ועם השקט והקצב האיטי שלך שבעצם לא מספיק כלום וזה לא פלא כי כשלא מתכננים לו"ז כמו שהיא עושה ואולי זה מה שאת צריכה מישהו שיסדר לך את הזמן שאת סתם מורחת ועד עכשיו כבר היית מספיקה לכתוב את הספר שאת לא מעיזה לספר לאף אחד עליו כי בפנים את לא ממש מאמינה שזה יקרה, נו, באמת, עם כוח הרצון שלך או ליתר דיוק העדרו ועכשיו את יודעת שזה סתם הקול השלילי בראש שלך, המרפה וזה לא אומר כלום ובכל זאת אומר משהו אז את עונה לו שזה יקרה וחושבת על זה שיש גם דברים שהשתנו השנה.

     

     

     

    כי לשם שינוי לא עפת על אף אחד בחג הזה, והיית סימפטית וצחקת המון אפילו שסבתא שלך פרפרה אותך למצוא את משקפי הקריאה שלה ואחר כך לא הרכיבה אותן וזה גרם לך להתקפי צחוק במהלך הסדר שאף אחד לא הבין אבל הצחיקו את כולם ולא היה לך חשק להסביר כי זה היה שלך וגם לא רצית להעליב אותה, את סבתא שלך, אפילו לא במקרה, כי הפעם החלטת שכל הדינמיקה הזאת, והבדיחות שחוזרות על עצמן, והלחץ, והמשפחתיות, הם בעצם בסדר, בַּסדר, כי הם באים ביחד עם החמימות הזאת המוכרת והמשפחתית ושהאלטרנטיבה לזה היא לא משהו בכלל ושאין מושלם ואלוהים יודע שגם לא את, במיוחד לא את, ולמרות זאת אוהבים אותך ואת אוהבת והשנה החג הזה נפלא ויש חופש ובכלל תחושה משכרת של אביב, וחופש, ובגדים שמתקלפים וריח של אפשרויות חדשות והזדמנויות שאת מתכוונת לתפוס חזק בשתי ידיים וחברים שאת אוהבת עד דמעות בעיניים, עד שאת לא מבינה למה את מתחילה לבכות פתאום כי כל כך טוב והטוב הזה קצת מפחיד אותך כי מה פתאום ולמה מגיע ומתי זה יפסיק אבל את מוכנה להתמכר ולוותר על השאלות וסתם להיות.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/10 23:41:

      צירוף מקרים לא טוב... גם להיות במחזור וגם בליל הסדר.

       

      בכיתי בקטע על הקניידלך....

      ומכל הספור היפהפה שלך שגולל כאן דינמיקה שכיחה וידועה-  של מסורת ידועה

      הכי אהבתי את החזרה לנקודת ההתחלה שבהכרה שלך: ומכיוון שהיא חלק חשוב בעיני - בפוסט אני מצטטת

      הפעם החלטת שכל הדינמיקה הזאת, והבדיחות שחוזרות על עצמן, והלחץ, והמשפחתיות, הם בעצם בסדר, בַּסדר, כי הם באים ביחד עם החמימות הזאת המוכרת והמשפחתית ושהאלטרנטיבה לזה היא לא משהו בכלל ושאין מושלם ואלוהים יודע שגם לא את, במיוחד לא את, ולמרות זאת אוהבים אותך ואת אוהבת והשנה החג הזה נפלא ויש חופש ובכלל תחושה משכרת של אביב, וחופש, ובגדים שמתקלפים וריח של אפשרויות חדשות והזדמנויות שאת מתכוונת לתפוס חזק בשתי ידיים וחברים שאת אוהבת עד דמעות בעיניים, עד שאת לא מבינה למה את מתחילה לבכות פתאום כי כל כך טוב והטוב הזה קצת מפחיד אותך כי מה פתאום ולמה מגיע ומתי זה יפסיק אבל את מוכנה להתמכר ולוותר על השאלות וסתם להיות

      ומה בשנה הבאה?? אולי הפתעות, כי הפתעות לא מודיעות על בואן

       

        5/4/10 22:40:

      צטט: נסיכת הנילוש :-) 2010-04-03 17:51:12

      צטט: פסיכית על 2010-04-03 17:38:19

      לי את מותאמת בול.

       

      גם לי! אפילו שהמינונים קטנים..

      כמה קסם פורץ ממך, את מודעת לזה בכלל??

      חג שמח מותק!!

       

       

      זה מרגיש די מטופש להחזיר את המחמאה, אבל אני מכירה איזה בחור,

      די שפוי, בדר"כ, שמתעקש שאת פיה,

      כך שכשמדובר באבקת קסמים, גם לך יש מנה גדושה משל עצמך, גולדי!

      }{

       

        5/4/10 22:37:

      צטט: פסיכית על 2010-04-03 17:38:19

      לי את מותאמת בול.

      לפעמים מצליח לי. וכל השאר קיטשי מדי בשביל הקפה, אבל את יודעת לבד.

       

        5/4/10 22:31:

      צטט: rangil 2010-04-03 16:59:27

      1. אני מת על קניידלעך, מוכן לאכול את זה גם בארוחות שהן לא פסח. עם הסבתא שעוד נותרה לי - יוצא שאני אוכל את זה גם בארוחות שהן לא פסח.
      2. אותה סבתא היא זו שכשכולם כבר התחילו לאכול, היא עדיין עומדת ליד השולחן ושואלת אם טעים, ומעדכנת שיש בשר, אה ויש גם חמוצים, ופירה (אה באמת? מזל שאת פה כי חוש הראייה שלי כנראה היה מפספס את כל זה, ראבאק זה מולי פה על השולחן) ולמה אתה לא אוכל גם בשר (אני אשמח אבל יש לי רק פה אחד סבתא, אני לא יכול הכול בבת אחת) ואת כל זה היא עושה בעמידה וזה נורא כיף לאכול כשמישהו עומד לך ליד הראש, ואז אני סופר עד עשר כדי לנסות להרגיע את העצבים ופולט בצורה הכי רגועה שאני מצליח: סבתא, שבי בבקשה.

      דווקא בליל הסדר, כשהיא לא מארחת, היא הרבה יותר נסבלת.

      3. הקטע על הדינמיקה עם אחותך, מרגש במיוחד. יצא לי להחליף איתה מילה או שתיים. מקסימה.

      1. עובדת היותך מטורף איננה חדשה לי ולא גורמת לי לאהוב אותך פחות. אז קניידלעך? שיהיה.

      2. חחח... לגמרי! סקירת המלאי של השולחן היא אחת מהדינמיקות הקבועות של הסדר, ושל כל ארוחה משפחתית אחרת, כשחושבים על זה. וגם הקטעים שבהם מתרכזים באדם ספציפי אחד, בדרך כלל גבר או הצמחונית הסמלית בחבורה (השאר, הרי, יסתדרו לבד...) ובודקים את הצלחת שלהם לפרטי פרטים. מה, לא כיף?

      3. מסכימה :)

       

        5/4/10 13:39:

      פוסט חזק!

       

      תחליפי את הקניידלך בקציצות פראסה

      (הידועה בכינויה- כרישה)

      וזו כמעט המשפחה שלי.

       

      אני זוכרת שתמיד חשבתי,

      למה הלחץ הזה בכל חג?

      ולמה אי אפשר רק לחגוג?

      זה חג, לא?

       

      ואז גיליתי,

      שכמעט בכל המשפחות

      קיים הקטע הזה.

      נחמה? אני לא יודעת.

      אבל סוג של עובדה.

       

      שיהיו לנו חגים שמחים.

       

       

        5/4/10 11:51:

      מאמי, את כותבת כל-כך, כל-כך טוב.

      תכתבי כבר את הפאקינג ספר, שיהיה מה להביא למתנות לסדר הבא.

      או הבא-הבא, כי בשנה הבאה אני שולחת את הילדים לאקס ומדלגת.

      יה, רייט...

        5/4/10 11:29:

      היה לך חג שמייח, נכון?

      :) 

        5/4/10 07:16:


      חשבתי שרק אצלנו זה ככה...

      מה שאין אצלנו, אבל, זה את העיניים המתבוננות החודרות שלך, לתעד הכל כל כך חזק!

      לאחר כמעט שבוע של הא לחמא עניא, הגענו למסקנה שמופלטה זה סוג של חויה מתקנת לקניידלעך.

       

        5/4/10 01:36:


      זה המקום לציין שמרק עוף עם קניידלעך הוא

      במסגרת רבים מידידיי הטובים ועודנו עוד. 

      גפילטע שימורים של מנישביץ היה הפינוק האישי שלי

      עד גיל 7 בערך והופסק בשל תופעות הלוואי המנטליות

      שהחלו ללוות אותי בעקבותיו ומסרבות להתפנות עד עצם

      היום הזה.

       

       

      נשבע לך שאם לא היית קיימת הייתי ממציא אותך.

        4/4/10 03:43:

      מותק

      כמה רחוק ככה נשמע קרוב.

      נראה שלכולנו יש משפחות כל כך שונות

      אבל בסופו של דבר

      כולנו אותו דבר...

      מזדהה מאוד עם אחותך

      ועם הצורך של האורח לרגע להספיק הכל ואת כולם

      ולא לפספס אף אחד.

      ולהכניס כמה שיותר זמן עם האחות

      ואפילו אם זה רק לשבת לידה ולדבר בטלפון עם על העולם ואשתו,

      ועדיין להעיף מבט

      ולראות זו אחותי האהובה יושבת לידי

      ומעניקה לי מזמנה ורכבה.

      תאמיני

      כאחות לאחות- היא מאוד מעריכה את זה

      ואוהבת אותך הכי בעולם!!

        4/4/10 01:45:

       

      אני רוצה להגיד פה משהו נורא קלישאי, ולהתכוון אליו בשיא המקוריות, ואני מרשה לעצמי כי נראה שאת הבנת את זה מצוין בעצמך:

       

      שאלה יהיו הצרות שלך.

       

      (מתה על הכתיבה והראיה שלך).

       

       

       

       

        3/4/10 22:12:

      למזלי נולדתי לתוך משפחה נטולת מניירות. אפשר לאכול בלי להגיד "טעים" ו"מי הכין?". אפשר גם בכלל לא לבוא. אפשר גם לאלץ את כולם לשמוע את כל ההגדה כי ככה אלוהים ציווה את משה.

       

      בכל אופן, ככל שכמות האנשים מצומצמת, ככה נשמע לי שיותר טוב לך. אז תשמחי בכך שהייתם עשרה ותו לא. 

        3/4/10 22:04:


      הטוב הזה

      הוא מגיע לך

      הוא מגיע לכולם

      אבל במקרה הזה מגיע לך!!!

        3/4/10 21:39:

      משפחה זו המסורת הכי קשה והכי בלתי ניתנת לשינוי, פשוט מתבגרים ומשלימים, לא ככה?

      לא מכירה אותך אבל נשמע שאת נשמה :)

       

        3/4/10 19:42:


      זה כל כך טוב...........

      שאני בורחת בכל הזדמנות שאפשר :))

      אחלה תיאור !!

        3/4/10 18:50:

      אוי, אמה B, כמה הזדהיתי עם הטקסט הנפלא הזה שלך.

      לחייך, יקירתי! מרימה לך אפילו 8 קושיות (פיג'לינג, אמרנו?)

       

       

        3/4/10 18:12:
      יופי.

      צטט: פסיכית על 2010-04-03 17:38:19

      לי את מותאמת בול.

       

      גם לי! אפילו שהמינונים קטנים..

      כמה קסם פורץ ממך, את מודעת לזה בכלל??

      חג שמח מותק!!

       

       

        3/4/10 17:38:
      לי את מותאמת בול.
        3/4/10 16:59:

      1. אני מת על קניידלעך, מוכן לאכול את זה גם בארוחות שהן לא פסח. עם הסבתא שעוד נותרה לי - יוצא שאני אוכל את זה גם בארוחות שהן לא פסח.
      2. אותה סבתא היא זו שכשכולם כבר התחילו לאכול, היא עדיין עומדת ליד השולחן ושואלת אם טעים, ומעדכנת שיש בשר, אה ויש גם חמוצים, ופירה (אה באמת? מזל שאת פה כי חוש הראייה שלי כנראה היה מפספס את כל זה, ראבאק זה מולי פה על השולחן) ולמה אתה לא אוכל גם בשר (אני אשמח אבל יש לי רק פה אחד סבתא, אני לא יכול הכול בבת אחת) ואת כל זה היא עושה בעמידה וזה נורא כיף לאכול כשמישהו עומד לך ליד הראש, ואז אני סופר עד עשר כדי לנסות להרגיע את העצבים ופולט בצורה הכי רגועה שאני מצליח: סבתא, שבי בבקשה.

      דווקא בליל הסדר, כשהיא לא מארחת, היא הרבה יותר נסבלת.

      3. הקטע על הדינמיקה עם אחותך, מרגש במיוחד. יצא לי להחליף איתה מילה או שתיים. מקסימה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין