| שואלים אותי איך היה בהופעה. כמי שהיה בזירת הפשע,ב-28.03.10 בהיכל התרבות, אני חושב ששני הצדדים נסחפו. בשני הצדדים הכוונה,למשל, לטוקבקיסט בשם "רועי" מהכתבה בוויינט של מרב יודלביץ שקבע שזו הייתה ההופעה הגרועה שראה בימי חייו,למרות שהוא רואה עצמו מעריץ שלה. מהצד השני של הסקלה יש את הביקורת המתלהבת של יוסי חרסונסקי : http://www.yosmusic.com/article.asp?id=6617 ככל שאני יכול להסביר לעצמי, באתי להופעה שלה יותר עבור מה שנקרא בצרפתית rendre hommage ליוצרת-מבצעת אירופית שאני עוקב אחריה,בעליות ובירידות, מאז 2003. לארה פביאן,למרות הכשלונות המסחריים שלה בכניסה לשוק האנגלוסקסי,היא לדעת רבים וטובים אחת הגדולות בתחום הפופ. אני אוהב את שיריה,אוהב אותה ואוהב כנראה גם איך שהיא ניראית. אז הספיק לי שמתוך 16 השירים שהיא ביצעה אהבתי רק חצי מהם,שהם מלהיטיה הגדולים. בשביל 159 ש"ח ששילמתי וישבתי בסוף בעמדה מצויינת ביציע,כיוון שהיה חצי ריק,אין לי מה להתלונן. הביקורת שלי עם זאת היא על החצי השני. מה היא הייתה צריכה את הקאברים האלה של הדיוות? אני לא יודע מה קודם למה. או שרוב הקאברים לא מוכרים או שבעלות הקאברים האלה,שחלקן מזמן עלה לישיבה של מעלה,לא מוכרות בכלל לקהל הישראלי . לטעמי,כמעריץ ישראלי שלה,לא הגיוני לעשות hommage ל"דיוות", כשמי שעושה להן את זה היא בעיני לא פחות "דיווה" מהן,אם לא יותר. מה היה כל כך נחוץ לבצע שיר של דלידה או של איטלקיה אחת, מילה או שמינה, כשיש לך במלאי את love by grace או pas sans toi או parce que tu part שמתאימים מאוד לליווי של פסנתר שהיה על הבמה? או אז אני בטוח שיוסי חרסונסקי לא היה יכול לשאול אם יש רופא באולם. ניידת טיפול נמרץ הייתה מוזעקת להיכל התרבות כדי לטפל באדם שהתמוטט,כנראה מהתרגשות. אבל בסה"כ היה כיף וברור שארוץ להופעה הבאה שלה בישראל. |