מחלות השיניים הן במימדי מגיפה. למרות זאת רואים אותן כבעיה מקומית לא משמעותית הניתנת לפתרון ע"י רופאי השיניים, וזאת טעות. שיני האדם אמורות להיות חזקות ויציבות באופן טבעי. אין היגיון בטענה שהן מראש נבנו להיות חלשות, מחוררות, מתפוררות ומתנדנדות. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו גולגולות אדם בנות אלפי שנים כששינייהן שלמות, לא ניכרו בהן סימנים של רקבון או התפוררות, והשיכבה המצפה את השן, האמאייל, עבה וחזקה הרבה יותר מאלה של האדם המודרני. כלומר, לא רק שהן היו חזקות ובריאות לפני אלפי שנים, הן היו מספיק חזקות כדי לשרוד אלפי שנים לאחר מות האדם. עובדות אלה מחזקות את הטענה ההגיונית שהשיניים החולות של האדם המודרני אינן טעות של הטבע. זה פשוט לא מחוייב המציאות.
קרוב ל – 100% מהאוכלוסיה בעולם המודרני סובלת ממחלות שיניים. התופעה מתחילה כבר בילדות ברוב המקרים. שיניים מחוררות הנמצאות בשלבי צמיחה ראשוניים אינן תופעה נדירה. ביקור אצל רופא השיניים הוא חלק מובן מאליו באורח החיים שלנו, ולא רק אצל המבוגרים. כאמור, הרבה ילדים נולדים וגדלים עם שיניים חולות. ד"ר הרברט שלטון מכנה את האוכלוסיה המודרנית בשם "נכי שיניים".
שיניים מחוררות שנרקבות כבר בגיל הילדות אי אפשר להציל ע"י צחצוחן במברשת. ישנה כאן בעיה בסיסית הרבה יותר עמוקה מחוסר ניקיון חיצוני של השיניים. הנזקים בשיניים ומחלות החניכיים הולכים ומתרבים למרות המודעות להיגיינת הפה, לצחצוח השיניים, לשימוש במשחות שיניים מתוחכמות ולביקורים התכופים אצל רופאי השיניים. עם כל הכבוד לרופאי השיניים, הביקור אצלם אחת למספר חודשים לביקורת, לא מונע את מחלות השיניים והחניכיים. לכל היותר זה מאפשר לגלות את הנזקים ההולכים ומתרבים בשלב מוקדם יותר.
לטעון ששיניים נקיות אינן מתקלקלות זה מגוחך. המציאות מראה לנו שהאמונה במברשת השיניים ובמשחות תוצרת המעבדה הכימית צריכה להעלם. זאת שטחיות ואיוולת לראות במברשת השיניים את הפתרון לבעיות השיניים.
עד היום לא מצאתי בעל חיים אחד בטבע שמשתמש במברשת שיניים כדי לצחצח את שיניו. בוודאי שלא מצאתי משחות שיניים אצל בעלי החיים בטבע. וראו איזה נס – מחלות שיניים כמעט ואינן קיימות בטבע. זה ממש נדיר למצוא בעל חיים בטבע הסובל ממחלת שיניים או מחלת חניכיים. זה לא נדיר למצוא בעל חיים המגודל ע"י האדם וניזון במזון לא טבעי שהאדם נותן לו, שכן סובל מבעיות שיניים בדיוק כמו האדם.
האם מחלות השיניים הן תוצאה של פעולת חיידקים על השן? האם תסיסה ורקבון מזונות בחלל הפה הוא זה שפוגע בשיניים?
אם לחיידקים הייתה היכולת להרוס את השיניים, לא היו לנו שיניים, שהרי הם נמצאים בפה כל הזמן.
סוכר וחומצות של פירות לא פוגעים באמאייל המצפה את השן. בניסוי שנעשה נמצא ששיניים תקינות שהושרו בתמצית סוכר וחומצות של פרי לא ניזוקו גם לאחר מספר חודשים. לעומת זאת, סוכר לבן המוחדר לגוף באמצעות אכילתו, כן יזיק לשיניים. לסוכר כזה יש נטיה ברורה לגזול סידן בכמות גדולה ממאגריו בגוף בשל תגובתו החומצית החזקה. הסידן הבסיסי משמש את הגוף כדי לסתור את החומציות הגבוהה של הסוכר.
למשקה הקולה, בניגוד למזונות אחרים, יש יכולת להמיס את השן מבחוץ ואפילו במהירות. ולא רק את השן הוא ממיס, אלא גם את הרירית הפנימית של מערכת העיכול, מה שגורם בה לדלקות וכיבים. בוודאי שתגובתו החומצית הגבוהה של המשקה הזה גורמת לאובדן סידן וברזל מהמאגרים בגוף.
השן (וגם העצמות) מאבדת את הסידן המרכיב אותה כאשר אנו אוכלים סוכר לבן. זה לא יקרה כאשר סוכר זה או כל סוכר אחר יישהו בחלל הפה ויבואו איתה במגע. בניסויים שנעשו ע"י חוקרים שונים לא נוצר רקבון שיניים ע"י חיידקים שמייצרים חומצות. ד"ר HOWE, חוקר אנגלי נודע, טען שזה בלתי אפשרי לגרום נזק לשיניים באמצעות חיידקים והתססת מזונות בפה אם התזונה טובה.
חשוב להבין שתהליך צמיחת השיניים, עיצובן ובנייתן מתחיל אצל העובר בהיותו ברחם אימו. ניתן להבחין בתהליך הזה כבר בשבועות הראשונים של ההריון. גם השיניים הזמניות וגם הקבועות מקבלות את הבסיס שלהן בזמן זה. מכאן שישנה חשיבות רבה לתזונת האם על הבריאות העתידית של שיני העובר, וכן ישנה השפעה ישירה או עקיפה לתרופות שצורכת או לטיפולים שעוברת, ולמעשה כל חומר שהיא מחדירה לגופה עלול להשפיע בנושא המדובר.
לתזונת התינוק שנולד ישנה השפעה על מבנה ובריאות שיניו. ד"ר שלטון טוען: "השנים לפני הלידה ולפני בית הספר הן שנות הזהב למניעת רקבון השן". אם לא דואגים לשיני הילדים לפני שהן צומחות, סביר שהן תהיינה פגומות וקצרות חיים לאור העובדה שהתזונה המודרנית היא גרועה ודלה. וכפי שהוכח, לא מברשת השיניים ולא משחות השיניים ימנעו את תהליך הרס השיניים. התזונה האידאלית לתינוק הינה חלב אם. מחקרים שנעשו בארה"ב הוכיחו בבירור שככל שהתינוק יונק יותר זמן, כך שיניו תהיינה בריאות יותר. הנקה עד גיל הגמילה חשובה ביותר לעיניין זה כמו גם לבריאותו הכללית של התינוק. הסתפקות בשבועות או חודשים ספורים של הנקה אינה טובה לתינוק. יש להאריך בהנקה הרבה מעבר לזאת, וזה בהחלט אפשרי אם רוצים.
תחליפי החלב המסחריים הינם חיקוי עלוב לחלב האם. השימוש בהם מבטיח צמיחת שיניים פגומות כבר בגיל מאד צעיר של התינוק.
לאמהות יש נטיה לאבד שיניים, או לפחות לסבול קשות ממחלות שיניים בתקופת ההריון ולאחריו, במיוחד אם הן מניקות. זה לא קורה אצל בעלי חיים. מחקרים מהעבר הרחוק הראו שהתופעה לא הייתה ידועה גם אצל נשים משבטים "פרימיטיביים."
הטבע דואג לעובר ולתינוק היונק יותר מאשר לאימו. אם ישנם מחסורים תזונתיים, העובר או התינוק הם שיזכו לקבל את כל צרכיהם, וזה יבוא ע"ח האם שבגופה יווצרו מחסורים. מאחר והתזונה המודרנית היא גרועה, אין זה נדיר לראות את האמהות מגיעות בקלות למחסורים תזונתיים ולמחלות שיניים כתוצאה מכך.
כל שן היא ריקמה מפותחת ומשוכללת. השן היא עצם והיא מהווה חלק ממערכת העצמות של הגוף. ככזאת היא מקבלת את מזונה ישירות מהדם, בדיוק כמו שכל יתר העצמות מקבלות את יסודות המזון החיוניות להן. אין חוקים אחרים לשיניים. הן מתקיימות תחת אותם חוקים ודרישות תזונתיות של כל חלקי הגוף.
הנזק בשיניים נגרם מבפנים. הן מאבדות את המינרלים המרכיבים אותן כתוצאה מתזונה גרועה. הרקבון נוצר כתוצאה מזיהום פנימי הנוצר בהם. זיהום זה מגיע לשן דרך מחזור הדם, ומקורו בראש ובראשונה בחומרי פסולת ורעל מהתזונה הלא מתאימה. קורה שחיה בטבע שוברת שן בנסיבות שונות. אבל מאחר ומזונה הוא טבעי וטוב, ודמה נקי עקב כך, לא נוצר רקבון בשן השבורה. החורים נוצרים בחלק הפנימי של השן. כאשר האמאייל נשבר בתום התהליך הזה, אז ניתן לראותם מבחוץ. רופא השיניים שיסתום את החור לא ימנע בכך את המשך התהליך ההרסני הזה.
כאן המקום להדגיש שמחסור בסידן, שהוא במימדים של מגיפה אצל האדם המודרני, הוא מהגורמים העיקריים להחלשות השיניים, אך חשוב להבין שמחסור בסידן לא נוצר רק ממחסורו בתפריט. הוא קשור גם למחסור ביסודות מזון המטמיעים אותו בגוף ולצריכת מזונות המגיבים חומצית בגוף (בשרים, דגים, מוצרי חלב, סוכר, חומץ, קפה, תה ירוק, קקאו, קולה, דגנים לבנים ועוד). גם מחסור במגע עם קרני השמש, תרופות שונות, הפרעות ומחלות בדרכי עיכול וגורמים נוספים, קשורים להיווצרות הבעיה.
שמירת בריאות השן ומניעת תהליכי רקבון קשורה גם להפעלתה. שימוש נכון בשן משפרים את הזנתה. מזונות רכים לא דורשים הפעלת הלסתות והשיניים. אכילת דייסות, מרקים, תבשילים למינייהם וכד', מעבר לזאת שהם דלים תזונתית, אינם דורשים כל מאמץ ממערכת הלעיסה. זה גורם להאצת תהליכי רקבון בשן, וכאמור, פוגע בהזנתה. אכילת מזונות כאלה משאירה את הפה והשיניים מלוכלכים. מזון טבעי צמחוני (פירות וירקות, אגוזים וכד') דורש לעיסה משמעותית וממושכת. הסיבים הטבעיים שבמזונות אלה דורשים לעיסה ממושכת ואימוץ השיניים והלסתות. זהו תירגול נכון של השיניים שגורם להזרמת דם מרובה למערכת, להזנה טובה כתוצאה מכך, ומכאן גם לחיזוקם וניקיונם הפנימי. הפעלת שיניים בדרך זו גורמת גם לניקיונן החיצוני.
הפתרון לבעיות השיניים אינו שונה מפתרון בעיות רפואיות אחרות. אין להפריד את השיניים מהגוף ולומר שמחלותייהן הינן מקומיות ואינן קשורות כלל לבריאות הכללית של הגוף. הגוף כולו מהווה יחידה אחת. אותו דם שמוזרם לכל חלקי הגוף, מוזרם גם לשיניים. מחסור תזונתי כזה או אחר מתבטא בכל הגוף וגם בשיניים באותה המידה. השן היא עצם מאד קטנה, ואולי זאת הסיבה שכל מחסור מתבטא בה באופן בולט ומורגש. גם מערכת העצבים שבה מאותתת לנו במהירות ובברור על הליקויים בה. כאבי השיניים הינם חריפים בדרך כלל. מכאן שמחלות השיניים מצביעות על אי בריאות כללית בגוף כולו.
רק טיפול כוללני בגוף ימנע את הבעיות האלה. תזונה ראויה המגיבה בסיסית ולא חומצית, ושאינה מכילה חומרי פסולת ורעל היא הפתרון גם לבעיות השיניים. רק תזונה צמחונית אורגנית נכונה עונה לדרישות האלה.
תזונה מקובלת המורכבת ממזונות מעובדים, מחוממים, מזוקקים, הדלים בוויטמינים ומינרלים, אך עשירה בכמות גדולה מידי של חלבונים (בעיקר אלה מהחי שנרקבים במערכת העיכול האנושית) ובפחמימות ריקות (לחם ודברי מאפה, דגנים לבנים וכד') – מייצרת זיהום ופסולת בדם, וכמו שכינה זאת ד"ר בירכר באנר – "דם מקולקל". דם זה מגיע גם לשיניים, ולכן הן נפגעות, כמו שנפגעים גם איברים אחרים. שן, הניזונה מדם כזה, מאבדת את חוזקה ועמידותה.
לאי בריאות השיניים ישנה השפעה על כל הגוף. שן רקובה למשל, עלולה ליצור הרעלה שתתפשט בגוף באמצעות מחזור הדם. זה עלול להיות מסוכן. אין איבר שהוא חסין בפני בעיה כזאת. שיניים פגומות וכואבות מונעות לעיסה ראויה של המזון. מזון שלא נלעס כראוי אינו מספק לגוף את יסודות המזון שבו. חלקים ממנו בוודאי ירקבו או יתססו במערכת העיכול ויגרמו לנזקים.
כותב ד"ר בירכר באנר: "שום אומנות של ריפוי שיניים ושום טוהר מצפון של רופאי השיניים אינם יכולים למנוע את רעלת הפה. זאת ניתנת למניעה רק ע"י מניעת רקב השיניים, וזו דורשת הבראה יסודית של תזונת העם".
|