כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    האוזניים של אמא ואבא

    88 תגובות   יום שבת, 3/4/10, 20:48

    יואל עמד מול הדלת וצלצל בפעמון.

    הדלת לא נפתחה.

    יואל שוב צלצל, נחוש להחזיר את המפתחות, שאבדו לשכן. הוא לא הבין למה השכן לא פותח לו את הדלת.

    "אבא", קרא איתי, מושך בחולצתו של יואל.

    "חכה רגע, אתה לא רואה שאני מצלצל", אמר יואל ולא הסב פניו אל איתי.

    "אבל אבא!", איתי לא וויתר, מצביע על הדלת, "הוא שואל: מי זה?".

    יואל הביט נרגש באיתי, מבין, שהילד שימש לו אוזניים. אותו ילד, שנולד חרש כמוהו, אך זכה לשמוע בזכות שתל השבלול.

    "זה יואל", אמר יואל לעבר הדלת והפעם הדלת נפתחה לרווחה.

    -

    כבר מגיל צעיר מאד הבינו איתי ושירה, שאנו- הוריהם- לא יכולים לשמוע את קולות הסביבה.

    ילדינו נולדו חרשים ובסביבות גיל שנה עברו ניתוח, שאפשר להם לשמוע. אך כשהמכשיר אינו עליהם, כמו בזמן אמבטיה או הליכה לבריכה ולים או בזמן השינה, הם שוב חוזרים להיות חרשים.

    אולי בגלל שהם בעצמם חווים את עולם הדממה, הם הפגינו רגישות יתר אלינו ושימשו אוזניים עבורנו, גם בלי שביקשנו מהם.

    -

    "אמא, יש מישהו בדלת!", פונה אליי שירה.

    עוד בטרם ידעו לדבר, הבינו ילדינו, כי אני ויואל לא שומעים את צלצול הדלת והם נהגו להוביל אותנו אל הדלת.

    הילדים תמיד נוהגים לומר לנו, כשמצלצלים בדלת או באינטרקום. הם מגיבים יותר מהר ממערכת ההתראה. לאחר שהם מודיעים לנו על הצלצול בדלת, מתחילה המנורה להבהב, אך אנו כבר ליד הדלת...

    "אבא, יש לך הודעה!", קוראת שירה אל יואל.

    היא יודעת, שהוא אינו שומע את הצלצול של הפלאפון. היא יודעת להבחין בין הודעת SMS לסתם צלצול בפלאפון.

     "אבא, העוגה מוכנה!", מכריז איתי, כשהוא שומע את הטיימר של התנור מצלצל. הוא ערני לקולות הסביבה ושומע אפילו את הצלצול החלש של הטיימר, כשהטלויזיה פועלת ברקע.

    אותנו זה מאד מרגש, שהילדים מבינים, שאיננו שומעים את רעשי הסביבה ודואגים ליידע אותנו.

    -

    הילדים משמשים לנו אוזניים לא רק בבית אלא גם בחוץ.

    זכור לי היטב כמה התרגשתי מהפעם הראשונה שגילינו, שאיתי שימש לנו אוזניים בחוץ. הוא היה אז פעוט בן שלוש וחצי.

    "הילד הזה רוצה שתעזרו לו", אמר בני והצביע על ילד בן 6, שהיה זקוק לעזרה בהעלאת אופניו במדרגות ופנה אלינו בבקשת העזרה.

    אני ויואל לא שמענו אותו, אך איתי שמע היטב את הילד.

    הבטתי באיתי במבט גאה ויואל הלך לעזור לילד.

    -

    גם כיום איתי ושירה ממשיכים לשמש לנו אוזניים.

    יואל עמד מול המדפים העמוסים במגה.

    "אבא", איתי משך בחולצתו של אביו וחיכה שיואל יביט אליו.

    "אבא, היא ביקשה שתזיז את העגלה", הוסיף איתי, מצביע על האישה שעמדה מאחוריהם.

    יואל מיהר להזיז את העגלה והביט בבנו,

    "כל הכבוד, שאמרת לי. לא שמעתי אותה".

    -

    "אמרו כעת שיש הצגה בשעה 2 בבית המוסיקלי", אמר לי איתי, בעודנו הולכים ביער בן שמן, שם ארגנה תנובה פעילויות לילדים בחג.

    הוקסמתי מהילד שלי. הוא ידע, שאיני שומעת את הרמקולים ובאופן טבעי דאג ליידע אותי. גם התפעלתי מכך שהוא שומע ומבין מצוין.

    -

    הילדים לא רק משמשים לנו אוזניים אלא גם פה.

    אני משתדלת לא להיעזר בילדים, אך לפעמים נוצר מצב שצריכה את עזרתם ולשמחתי הם מוכנים לעזור.

    איתי ביקש שאקנה לו בובת וובקינז. הלכתי איתו לחנות צעצועים ופניתי למוכרת. לא הצלחתי להגות נכון את המילה וובקינז וראיתי, שהמוכרת מתקשה להבין אותי.

    "איתי, אתה יכול להגיד לה, שאנו מחפשים בובת וובקינז?", פניתי אל איתי, שעמד לצדי.

    "כן", אמר איתי ופנה אל המוכרת, "אני רוצה וובקינז".

    נהניתי לראות איך המוכרת מבינה את בני והיא הראתה לנו איפה הבובות.

    "תודה, איתי", לחשתי אליו וראיתי את עיניו בורקות מגאווה.

    -

    לאחרונה איתי החל לתקן את הדיבור שלנו.

    "לא ככה אומרים", אומר הילד ומבטא לאט את המילה כפי שצריך, כדי שנדע איך לבטא אותה.

    "שירה, לא אמרת נכון", אמר איתי לאחותו הקטנה, "אומרים מספריים ככה: מס- פ – ר- יים".

    הוא הגה לאט את ההברות, כדי שהיא תלמד להגות נכון.

    "עוד מעט תוכל להחליף את קלינאית התקשורת", חייכתי אליו, גאה בו.

    -

    הילדים מאד מודעים לכך, שאנו איננו שומעים אותם.

    כשהם רוצים, שנקשיב להם, הם ניגשים אלינו ודואגים שפניהם יהיו מולנו.

    "אמא לא שומעת. אין לה מכשיר, אך אמא קוראת שפתיים", יודעת שירה לספר לכל המתעניין.

    הם גם מגלים הבנה אחד לשנייה. כשמסירים מהם את המכשירים, הם יודעים, שהם אינם שומעים כעת וזקוקים לקריאת שפתיים. זה קורה בעיקר לפני השינה ובזמן הקימה בבוקר.

    "איתי, תסתכל עליי", מבקשת שירה מאחיה, כשרוצה לומר לו משהו, ויודעת שהוא אינו שומע אותה כעת.

    -

    ערב אחד הסרנו מהילדים את המכשירים ועמדנו לקחת אותם לישון.

    שירה היתה עסוקה במשחקיה ולא שמה לב שביקשנו, שיבואו לצחצח שיניים.

    איתי שם לב אלינו וניגש אל שירה.

    "שירה, הולכים לישון", אמר לה.

    אך היא היתה מרוכזת במשחק ולא שמה לב אליו.

    הוא נגע בה.

    "שירה, תסתכלי עליי", ביקש.

    אך דעתה עדיין היתה מוסחת.

    איתי לא וויתר. בעדינות רכן כלפיה כך שראתה את פניו וסימן לה ג'סטה ישנה, ששירה השתמשה בה כתינוקת. זו היתה ג'סטה שסימנה- "לישון".

    הפעם שירה שמה לב וחדלה ממשחקה.

    הבטתי באיתי מוקסמת. הוא הפגין רגישות והבנה כלפי אחותו. זה נבע מכך, שהוא יודע מה זה להיות חרש כמו אחותו וכמונו.

    אינני בטוחה, שאם הם נולדים שומעים, היו מפגינים רגישות כה רבה כלפינו.

    הם יודעים איך זה לחיות בעולם הדממה ללא שתל שבלול ולכן הם משמשים לנו בשמחה רבה אוזניים. 



    זוהי מערכת ההתראה שמסמנת לנו אם יש צלצול בדלת או בכי תינוק.

    בתמונה: בצד ימין יש את גלאי הבכי, ששמים ליד הילד. בצד שמאל יש את המנורה המהבהבת שפועלת כשיש צלצול בדלת או בכי.

    באמצע זהו הביפר שרוטט בזמן צלצול דלת או בכי.

    אך מכיוון שהילדים משמשים לנו אזניים, אין למערכת ההתראה שימוש רב.

    רק כשהם אינם בבית, אנו מסתייעים במערכת ההתראה.



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (88)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/4/10 21:41:

      צטט: ליריתוש 2010-04-09 17:42:43


      מדהים איך שילדים קולטים דברים...ולי לא נשארות מילים, לא בעברית, לא באיטלקית (רק נחתנו אחרי טיול בסיציליה, חוויות במועד אחר) ולא בשום שפה. ... שב"ש חברים יקרים שלי...

       

      ברוכה השבה.

      שמחה לראותך כאן.

      מקווה שנהנית בסיציליה ומחכה לפוסט עם החוויות :-)

       

        9/4/10 21:40:

      צטט: 7777777777777 2010-04-09 14:32:22

      *

      רגשת אותי מאוד

      תודה לילדים ותודה לך חברה יקרה

      תבורכו בבריאה.

       

      תודה גם לך.

       

        9/4/10 17:42:

      מדהים איך שילדים קולטים דברים...ולי לא נשארות מילים, לא בעברית, לא באיטלקית (רק נחתנו אחרי טיול בסיציליה, חוויות במועד אחר) ולא בשום שפה. ... שב"ש חברים יקרים שלי...
        9/4/10 14:32:

      *

      רגשת אותי מאוד

      תודה לילדים ותודה לך חברה יקרה

      תבורכו בבריאה.

        9/4/10 12:21:

      צטט: עופרלה 2010-04-08 00:28:14


      כבר לא נשארו לי מילים.

      אני מזדהה עם כל התגובות כאן לפניי,

      ולך אני אומרת שאת כותבת יפה ומרגש *

       

       

      תודה רבה לך על הפרגון.

       

        8/4/10 20:36:

      צטט: אור-ואהבה 2010-04-07 22:47:35


      הצלחת לרגש אותי כמו תמיד.

      חיבוקי.

       

       

       

       

       

       

       

       

      תודה ושתהיה לך שבת נפלאה.

       

        8/4/10 20:35:

      צטט: רוניתיל 2010-04-07 21:59:47


      מקסים ומרגש כאחד נשיקות רונה

       

      תודה על ביקורך כאן :-)

       

        8/4/10 20:09:

      צטט: איזמרגד 2010-04-06 23:10:42

      ורד יקרה,

      שוב הצלחת לרגש אותי ברמות.

      *

       

      תודה לך.

       

        8/4/10 20:08:

      צטט: mom.doc 2010-04-06 22:44:09

      נפלא. ושווה כל כך לקרוא את הפוסטים שלך!

       

       

      ההרגשה הדדית.

      גם אני אוהבת מאד לקרוא את הפוסטים שלך :-)

       

        8/4/10 00:28:


      כבר לא נשארו לי מילים.

      אני מזדהה עם כל התגובות כאן לפניי,

      ולך אני אומרת שאת כותבת יפה ומרגש *

        7/4/10 22:47:


      הצלחת לרגש אותי כמו תמיד.

      חיבוקי.

       

       

       

       

       

       

       

        7/4/10 21:59:

      מקסים ומרגש כאחד נשיקות רונה
        7/4/10 20:32:

      צטט: גליתיי 2010-04-06 22:33:09


      פוסט מקסים מרגש וסוחף..לעולם פחות מוכר ...

      רגישות מופלאה יש לילדייך

      וכפי הנראה גם חוכמה גדולה .

      איזה יופי, תהנו!

       

      שמחה לראותך כאן לראשונה.

      ושמחה עוד יותר שגילית עניין בעולמי.

      תודה רבה לך.

       

        7/4/10 20:31:

      צטט: אילת פורת 2010-04-06 20:17:42

      ורד, מאד מרגש ((:

       

      תודה :-)

       

        7/4/10 20:30:

      צטט: pozit 2010-04-06 18:03:57

      מאד מרגש ורד 

      פוזית*

       

       

      תודה לך.

       

        7/4/10 20:30:

      צטט: אסנת טרנוס 2010-04-06 11:10:28


      ורד המיוחדת והמקסימה,

      תודה על שאת מכניסה אותנו לעולם הדממה שלכם

      על האפשרות להבין בסיפורים הקטנים של החיים

      כמה אתם גדולים,ואיזו משפחה מיוחדת אתם!

       

       

      כיף לראות אותך כאן!.

      התרגשתי מאד מתגובתך המפרגנת.

      המון תודה על המחמאות!.

       

        7/4/10 20:29:

      צטט: ashorer 2010-04-06 10:14:31


      זה אחד הפוסטים שכייף לקרוא אותם

       

      בעיקר אנו השומעים שאיננו חשים את מה שאלה שלא שומעים חשים...

       

      כמה שמחה יש בילדים האלה...נהדר!

       

      ריגשת אותי במילותיך.

      תודה!.

       

        7/4/10 20:28:

      צטט: cherryn 2010-04-06 00:03:47


      ורד,

       

      אושריכם שיש לכם ילדים כל כך נבונים ורגישים.

      אושרם שהטכנולוגיה מצליחה להקל עליהם להתגבר

      על מגבלות השמיעה.

      אושרנו שאת משתפת אותנו במידע ובחויות המאלפות.

       

      שיהיה שבוע שמח.

       

      צ'רי

       

      תודה לך על תגובתך המפרגנת.

      לשמחתנו ילדינו נבונים מאד ובזכות השתל יותר קל להם לממש את הפוטנציאל הרב שלהם.

      נהנית לשתף אתכם בחוויות.

      שגם לך יהיה שבוע נהדר.

       

       

        7/4/10 20:27:

      צטט: yael39 2010-04-05 22:50:20

      אני מתרגשת מהכנות שלך ומהחשיפה שלך

      חיבוק

      יעל

       

      תודה לך. אם לא הייתי כותבת את הבלוג, לא הייתי פוגשת אתכם :-)

      חיבוק בחזרה.

       

        7/4/10 20:27:

      צטט: issar7 2010-04-05 22:38:13


      אשרייך שילדייך הם כאלה

      תודה על פוסט מרגש

      *

      שבוע טוב

      זיו

       

      אני יודעת שברת מזל שבורכתי בילדיי.

      תודה גם לך.

       

        7/4/10 20:26:

      צטט: .רות המואביה 2010-04-05 21:51:44


      כפרה על הילדים הנפלאים שלך.

      funscrape.com

       

      תודה :-)

        7/4/10 19:58:

      צטט: ביוניקס 2010-04-05 21:36:18

      היי ורד.

      כבר זמן מה אני שואלת את עצמי איך את מצליחה להבין את כל מה ילדיך אומרים לך, מאחר ואם איני טועה אינכם משתמשים בבית בשפת הסימנים, והעזר היחיד שעומד לרשותך הינו קריאת השפתיים, ואם טעות בידי, אנא תקני אותי.

      מאז עברתי את הניתוח הקוכליארי, יש ירידה בשמיעה הכוללת שלי ( ללא השתל כמובן) , וקשה לי יותר להבין מה בתי אומרת לי , כאשר איני מרכיבה את המעבד.

      בכל מקרה, משמח אותי מאד לקרוא את סיפורייך על הרגישות של ילדייך המקסימים, ואני חושבת שרק בזכות האהבה והסבלנות האינסופית שאתם מקרינים עליהם הם גדלו להיות כמו שהם.

      אני גם ארשה לעצמי להעיר שאני מאמינה שלמרות שאת חרשת מלידה, הרי שבשל האינטליגנציה שלך והסביבה בה חיית, איני מאמינה שאין סיכוי שהיית מפיקה תועלת מהשתל.

      שבוע טוב,

      יהודית

       

      אני ויואל מצליחים להבין היטב את ילדינו ע"י קריאת שפתיים. הילדים יודעים שהם צריכים לדבר מולנו ואז אנו מבינים אותם. אנו קוראים מצוין שפתיים ובגלל שאיננו מסתמכים על שמיעה, קריאת השפתיים הפכה לאמצעי התקשורת היחיד שלנו. לשמחתנו בורכנו ביכולת קריאת שפתיים מעולה. שמתי לב שלקויי שמיעה יותר מתקשים בהבנה מאשר אני ויואל שחרשים לחלוטין. כי לקויי שמיעה מסתמכים חלקית גם על השמיעה ובגלל שהשמיעה אינה מצוינת הם מפספסים דברים.

      מותר לך להביע את דעתך בנוגע לשתל. כבר ניהלנו על כך בעבר דיון. השאלה מה הציפיות מהשתל. בעיניי אם איני יכולה להבין דיבור מהשתל, איני רואה טעם בשתל. אינני מחפשת לשמוע צלילים חדשים אלא דיבור, אך מניסיון חרשים מלידה בלי זכרון שמיעתי ובלי שהפיקו בעבר תועלת משתל לא הצליחו להבין דיבור משמיעה בלבד משתל. אינני מדברת על לקויי שמיעה, שהפיקו תועלת כלשהי ממכשירי שמיעה, אצלם זה אחרת. זה לא קשור לאינטליגנציה אלא לשרידי שמיעה שנוצלו בעבר ואצלי שרידי השמיעה אפסיים.

      שיהיה לך שבוע נפלא.

        7/4/10 19:51:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-05 21:21:27


      המדע והרפואה כל כך משתכללים בעידן הזה, הרגשתי מזוהה כל כך עם הפוסט הזה. שירה ואיתי באמת האוניים של שניכם, זה נס בזכות השתלים שהילדים שומעים ומדריכים אתכם*אהבתי את הרשימה

       

      נכון. מדהים איך המדע והטכנולוגיה כ"כ התקדמו בתקופה האחרונה.

      זה בדיוק מה שאני חשה כלפי הילדים שמשמשים לנו אוזניים. זה נס מדהים בעיניי. ללא השתל הם היו חרשים כמונו ולא היו יכולים אפילו להיות האוזניים שלנו.

      תודה לך.

       

        6/4/10 23:10:

      ורד יקרה,

      שוב הצלחת לרגש אותי ברמות.

      *

        6/4/10 22:44:
      נפלא. ושווה כל כך לקרוא את הפוסטים שלך!
        6/4/10 22:33:


      פוסט מקסים מרגש וסוחף..לעולם פחות מוכר ...

      רגישות מופלאה יש לילדייך

      וכפי הנראה גם חוכמה גדולה .

      איזה יופי, תהנו!

        6/4/10 20:17:
      ורד, מאד מרגש ((:
        6/4/10 18:03:

      מאד מרגש ורד 

      פוזית*

       

        6/4/10 15:13:

      צטט: שושי פולטין 2010-04-05 20:48:43


      ורד,

      הפוסט הזה מאוד מרגש,

      הרגישות וההבנה של הילדים , שיתוף הפעולה. נהדר.

      אגב, לשאלתך לגבי ילדים שומעים - הייתה לי תלמידה שומעת שהוריה חרשים

      היא שימשה להם כאוזניים ופה וכל תוכניותיה לעתיד היו מכוונים לכך שהיא תצטרף לעזור להוריה, עד כדי ביטול עצמי.

      אני לא יודעת מאיזה גיל זה התפתח, עד כמה שהבנתי מגיל מוקדם.

       

      יפה שהתלמידה עזרה להוריה.

      אך בעיניי זה עצוב שזה הגיע עד כדי ביטול עצמי.

      שמעתי על עוד הורים חרשים שנהיו תלויים לחלוטין בילדיהם השומעים וזה לא צריך להיות כך.

      לא צריך להפיל על הילדים אחריות כה כבדה.

      לא חושבת למשל שילדים שומעים צריכים לשמש פה להוריהם החרשים באופן קבוע ולקבוע עבורם דברים, כשיש כיום פתרונות רבים כמו אי מיילים, פקסים, SMS וכדומה.

      ילדים יכולים לעזור מדי פעם, אך אסור שהוריהם יהיו תלויים בהם לחלוטין. זה לא בריא ולא הוגן כלפי הילדים.

       

        6/4/10 15:06:

      צטט: אישה1 2010-04-05 20:36:31


      ורד, ההצצה אל עולמכם היא כמו תמיד מרתקת ומרגשת.

      תודה שאת פותחת לנו את הדלת...( :

       

      ואני שמחה שאתם נכנסים מבעד לדלת :-)

      תודה.

       

        6/4/10 15:05:

      צטט: סטאר* 2010-04-05 18:54:46

      המשך שבוע נפלא

        ותודה על דמעות ההתרגשות,

          שאת מעלה בי ...

       

       

      תודה על תגובתך ושיהיה לך גם המשך שבוע מקסים.

       

        6/4/10 15:00:

      צטט: הטרמילר 2010-04-05 18:39:39

      יופי של פוסט מצולם ורד.

       

      :-)

      תודה.

        6/4/10 14:59:

      צטט: okatar 2010-04-05 04:25:42

      It is very touching, what wonderful and sensitive kids

      thank you for opening your world to us, I understand so much more what my son is going through because of
      your stories

       

      איזה כיף לראות אותך כאן!.

      אני שמחה שאת נהנית ומפיקה תועלת מהפוסטים שלי.

      אני בטוחה שאתם נהנים מהתקדמותו של ילדך המקסים.

      ד"ש חם מיואל.

       

        6/4/10 11:10:


      ורד המיוחדת והמקסימה,

      תודה על שאת מכניסה אותנו לעולם הדממה שלכם

      על האפשרות להבין בסיפורים הקטנים של החיים

      כמה אתם גדולים,ואיזו משפחה מיוחדת אתם!

        6/4/10 10:14:


      זה אחד הפוסטים שכייף לקרוא אותם

       

      בעיקר אנו השומעים שאיננו חשים את מה שאלה שלא שומעים חשים...

       

      כמה שמחה יש בילדים האלה...נהדר!

        6/4/10 00:03:


      ורד,

       

      אושריכם שיש לכם ילדים כל כך נבונים ורגישים.

      אושרם שהטכנולוגיה מצליחה להקל עליהם להתגבר

      על מגבלות השמיעה.

      אושרנו שאת משתפת אותנו במידע ובחויות המאלפות.

       

      שיהיה שבוע שמח.

       

      צ'רי

        5/4/10 22:50:

      אני מתרגשת מהכנות שלך ומהחשיפה שלך

      חיבוק

      יעל

        5/4/10 22:38:


      אשרייך שילדייך הם כאלה

      תודה על פוסט מרגש

      *

      שבוע טוב

      זיו

        5/4/10 21:51:


      כפרה על הילדים הנפלאים שלך.

      funscrape.com

        5/4/10 21:36:

      היי ורד.

      כבר זמן מה אני שואלת את עצמי איך את מצליחה להבין את כל מה ילדיך אומרים לך, מאחר ואם איני טועה אינכם משתמשים בבית בשפת הסימנים, והעזר היחיד שעומד לרשותך הינו קריאת השפתיים, ואם טעות בידי, אנא תקני אותי.

      מאז עברתי את הניתוח הקוכליארי, יש ירידה בשמיעה הכוללת שלי ( ללא השתל כמובן) , וקשה לי יותר להבין מה בתי אומרת לי , כאשר איני מרכיבה את המעבד.

      בכל מקרה, משמח אותי מאד לקרוא את סיפורייך על הרגישות של ילדייך המקסימים, ואני חושבת שרק בזכות האהבה והסבלנות האינסופית שאתם מקרינים עליהם הם גדלו להיות כמו שהם.

      אני גם ארשה לעצמי להעיר שאני מאמינה שלמרות שאת חרשת מלידה, הרי שבשל האינטליגנציה שלך והסביבה בה חיית, איני מאמינה שאין סיכוי שהיית מפיקה תועלת מהשתל.

      שבוע טוב,

      יהודית


      המדע והרפואה כל כך משתכללים בעידן הזה, הרגשתי מזוהה כל כך עם הפוסט הזה. שירה ואיתי באמת האוניים של שניכם, זה נס בזכות השתלים שהילדים שומעים ומדריכים אתכם*אהבתי את הרשימה
        5/4/10 20:48:


      ורד,

      הפוסט הזה מאוד מרגש,

      הרגישות וההבנה של הילדים , שיתוף הפעולה. נהדר.

      אגב, לשאלתך לגבי ילדים שומעים - הייתה לי תלמידה שומעת שהוריה חרשים

      היא שימשה להם כאוזניים ופה וכל תוכניותיה לעתיד היו מכוונים לכך שהיא תצטרף לעזור להוריה, עד כדי ביטול עצמי.

      אני לא יודעת מאיזה גיל זה התפתח, עד כמה שהבנתי מגיל מוקדם.

        5/4/10 20:36:


      ורד, ההצצה אל עולמכם היא כמו תמיד מרתקת ומרגשת.

      תודה שאת פותחת לנו את הדלת...( :

        5/4/10 20:28:

      צטט: ~יעל~ 2010-04-05 00:17:34

      ורד

      תענוג לקרוא

      ממש עושה טוב וכייף חיוך

       

       

      ותענוג לי לקרוא את תגובתך המפרגנת.

      תודה!.

       

        5/4/10 20:28:

      צטט: *רונן* 2010-04-04 22:58:27

      מרגשת כתיבתך ורד יקרה

      כמה נפלא שיש לכם ילדים כה נבונים

      חג שמח והרבה הנאה לכל המשפחה! 

       

      לשמחתנו הילדים שלנו גורמים לנו נחת רב.

      תודה וחג שמח גם לך!.

       

        5/4/10 20:23:

      צטט: אפי! 2010-04-04 22:25:45

      זכיתם בתקשורת ששומעים רבים יכולים רק להתקנא בה...

      שבת שלום :)

       

      אנו יודעים שבורכנו. למרות החרשות שלנו יש ביננו תקשורת נפלאה.

      תודה לך והמשך שבוע נעים.

       

        5/4/10 20:22:

      צטט: *יואל* 2010-04-04 21:58:10

      אכן ממש אדיר ההתקדמות האדירה אצל איתי ושירה בחודשים האחרונים איתי כבר יודע לכתוב כמה מילים חדשות וגם לקרוא בגיל 6 וקצת כל הכבוד לו ולשירה יש התקדמות אדירה ויכולת שיחה נהדרת עם האנשים הסובבים איתה רמת הביטחון העצמי שלה עלתה והיא נהנית לדבר עם אנשים חדשים וגם לה כל הכבוד אין ספק שחברת נוקלאוס יצרנית השתלים צריך לקבל בלי מחשבה פעמיים לקבל פרס נובל על ההמצאה החשובה של המאה בתחום השמיעה

       

      כן. הילדים שלנו מדהימים אותנו כל פעם מחדש.

      מאד הופתעתי מההתקדמות שלהם במהלך החופש. פתאום גילינו שאיתי, שהוא בגן חובה, למד לבד לקרוא... וששירה בעלת בטחון רב ומתחברת בקלות לילדים זרים אפילו גדולים ממנה.

      גם אני חושבת ששתל השבלול ראוי לפרס נובל. זו המצאה מדהימה!.

      אוהבת אותך.

       

        5/4/10 20:19:

      צטט: כריסטין 2010-04-04 19:48:16

      את תמיד מרגשת אותי מחדש

      חג שמח

      כריסטין **

       

       

      תודה לך, ידידתי.

      חג שמח גם לך.

       

        5/4/10 20:19:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2010-04-04 18:42:35

      מרתק ומרגש לקרוא *

       

      תודה לך.

       

       

        5/4/10 20:19:

      צטט: רות.מ 2010-04-04 17:59:29

      אני חושבת שאיתי הוא מאנטשקיד     (השילוב של מאנטש באידיש וקיד באנגלית)

      ושאת ויואל במסירות אין קץ מגלים מאנטצ'יז

       

      חג שמח

       

      נשיקות

       

      את צודקת. איתי הוא ילד מקסים וטוב לב. הכוונות שלו תמיד טובות.

      הוא מאד דומה לאבא שלו בכך.

      תודה לך ונשיקות בחזרה.

       

       

        5/4/10 20:11:

      צטט: מ. חבר 2010-04-04 16:50:19


      אני די בטוח שהיו מפגינים את אותה רגישות

      הרי כך הם חונכו עם וללא קשר לשמיעתם.

       

      חג שמח ורד

       

       

      לא נדע בוודאות.

      אך אני חשה, שבגלל שהם נולדו חרשים ועדיין חרשים ללא המכשיר, הם יודעים איך זה להיות בעולם הדממה.

      אני מאד גאה בהם.

       

      תודה וחג שמח גם לך.

       

        5/4/10 18:54:

      המשך שבוע נפלא

        ותודה על דמעות ההתרגשות,

          שאת מעלה בי ...

       

      יופי של פוסט מצולם ורד.
        5/4/10 18:15:

      צטט: טל בר.ג 2010-04-04 10:12:33

      פשוט עלו לי דמעות עכשיו..........

      מה שכל כך כל כך כך כך גורם לי להעריך ולאהוב אתכם מכאן.

      האהבה וההבנה שלכם ואת ורד שאת מביאה לכאן את החוויות הללו תודה!

       

      טל, ריגשת אותי במילותיך!.

      שיהיה לך שבוע נפלא.

       

        5/4/10 18:15:

      צטט: יולי 157 2010-04-04 09:05:30

      מרגש מאוד ורד, הדרך בה הילדים קולטים את המצב ללא מילים, ואיך שהם נרתמים לסייע באופן כל כך טבעי.

      הרבה נחת, מגיע לכםחיוך

       

      זה אכן מרגש מאד שהילדים מבינים שאיננו שומעים ומסייעים באופן טבעי בלי שנבקש.

      הם עשו את זה כבר בגיל שנה וקצת. ועד היום הזה ממשיכים בכך.

      תודה רבה לך.

       

        5/4/10 18:13:

      צטט: mi alma 2010-04-04 08:58:14


      תודה על השיתוף יקירה *

      משפחה לתפארת!!!

       

      תודה רבה לך.

       

        5/4/10 04:25:

      It is very touching, what wonderful and sensitive kids

      thank you for opening your world to us, I understand so much more what my son is going through because of
      your stories

        5/4/10 00:17:

      ורד

      תענוג לקרוא

      ממש עושה טוב וכייף חיוך

       

        4/4/10 22:58:

      מרגשת כתיבתך ורד יקרה

      כמה נפלא שיש לכם ילדים כה נבונים

      חג שמח והרבה הנאה לכל המשפחה! 

        4/4/10 22:25:

      זכיתם בתקשורת ששומעים רבים יכולים רק להתקנא בה...

      שבת שלום :)

        4/4/10 22:20:

      צטט: אוריתלנ 2010-04-04 08:47:38

      ילדים בוגרים לגילם ומקסימים

      מרגש כל פעם מחדש לקרוא אותך ורד

       

      תודה רבה לך!.

       

       

        4/4/10 22:19:

      צטט: yochi2323 2010-04-03 23:58:03

      הפוסט שלך מרגש, כרגיל.

      היום היה לי הכבוד לפגוש את שירה

      והיא אכן ילדה מקסימה

      מלאת  בטחון עצמי

      חכמה מאוד

      פתוחה, שלא לדבר על כך שגם מאוד יפה.

      היה תענוג של ממש לדבר איתה ולהכיר אותה.

      מחכה עכשיו לפגוש גם את איתי.

      הדרך בה שירה מדברת על איתי ומספרת עליו פשוט מרגשת.

      תודה לך ורד על הביקור היום.

       

      יוכי המקסימה,

      תודה לך על האירוח המקסים ועל תגובתך המרגשת מאד.

      שמחתי להכירך סוף סוף.

      שירה מאד נהנתה אצלך.

      מאד הערכתי אותך על ההקשבה לשירה.

      תודה לך על המחמאות הרבות שהענקת לשירה.

      היא אכן ילדה מדהימה. בורכתי בה ובאיתי הנפלאים.

      שיהיה לך שבוע נפלא.

      נ.ב ביקרנו היום ב 7 טחנות ואכן האיזור קסום כפי שאמרת לנו.

       

        4/4/10 22:17:

      צטט: אביה אחת 2010-04-03 22:07:51


      ורד יקרה

      כל כך חיכיתי לפוסט הזה

      וכל כך אהבתי את הפוסט הזה

      מיד מהרשומה הראשונה

      צמרמורת אחזה בי

      והתרגשות

      תודה לך על המילים

      על השיתוף

      אשוב מחר

      להגיד לך גם פסח שמח ונעים

       

       

      אביה היקרה,

      ברוכה השבה לארצנו.

      תודה גם לך על הפרגון והידידות שלך.

      שולחת חיבוק אוהב.

       

        4/4/10 22:15:

      צטט: נאוה פלד 2010-04-03 21:40:05


      קסם של ילדים. קשרי המשפחה שלכם,

      מקבלים ערך מוסף שלא קיים בכול משפחה

      וזה מקסים!

      כיף לקרוא אותך, את כותבת נפלא ורד!

       

       

       

      תודה לך על תגובתך המקסימה.

      ריגשת אותי.

       

        4/4/10 22:14:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-04-03 21:30:44

      ורד יקרה

      בזכות פתיחותך וסיפורייך המרגשים

      כולנו למצבם של החרשים 

      הרבה יותר מודעים ואת מצבם מבינים

      תודה יקירה!

      תבורכי!

      ושוב חג שמח לך ולכל המשפחה!חיוך

       

      תבורכי גם את.

      את מלווה אותי לאורך הבלוג ותמיד מפרגנת.

      מעריכה אותך מאד.

      אני שמחה שאנשים מתעניינים בבלוג שלי ובעולמי.

      רציתי לחשוף כמה שיותר אנשים לעולמי ולהראות שאני כמוכם. אמנם עם קושי מסויים אך שאפשר להתגבר עליו.

      תודה לך, ידידתי וחג שמח!.

       

        4/4/10 21:58:
      אכן ממש אדיר ההתקדמות האדירה אצל איתי ושירה בחודשים האחרונים איתי כבר יודע לכתוב כמה מילים חדשות וגם לקרוא בגיל 6 וקצת כל הכבוד לו ולשירה יש התקדמות אדירה ויכולת שיחה נהדרת עם האנשים הסובבים איתה רמת הביטחון העצמי שלה עלתה והיא נהנית לדבר עם אנשים חדשים וגם לה כל הכבוד אין ספק שחברת נוקלאוס יצרנית השתלים צריך לקבל בלי מחשבה פעמיים לקבל פרס נובל על ההמצאה החשובה של המאה בתחום השמיעה
        4/4/10 21:55:

      צטט: מיקה אלמגור 2010-04-03 21:29:52

      נכון, הקושי בלתי נתפס... ואי אפשר ממש להבין - עד שלא ממש שם...

      אבל נוכח מערכות היחסים שאת מתארת - אפשר לומר שיש גם מתנה בקושי הזה.

      מרגש ונוגע ללב.

       

      נכון. איש אינו יכול להבין איך זה מצב מסוים עד שהוא לא באותו מצב. אפשר להפגין רגישות אך אי אפשר להזדהות לחלוטין עם המצב השונה.

      אני חושבת, שילדיי יודעים איך זה להיות חרשים ולכן רוצים לעזור לנו מכל הלב.

      אני מרגישה מבורכת וברת מזל.

      תודה לך.

       

        4/4/10 21:01:

      צטט: The light, 2010-04-03 21:29:43


      קסם של רשימה ורד יקרה*

       

       

      תודה לך. ד"ש חם לנמש :-)
        4/4/10 21:00:

      צטט: sharon m 2010-04-03 21:27:32


      אט אט, את מלמדת וממחישה דרך החוויות המשפחתיות שלכם את חווית עולם הדממה,

      את דרכי ההתמודדות, את היופי שיש בעולם הזה,

      את החיבור,הרגיש והאוהב בינכם.

      לומדת ממך המון תודה ורד וחג שמח לכם

       

       

      התרגשתי ממה שכתבת.

      מאד מחמיא לי לדעת שאת לומדת ממני.

      תודה רבה וחג שמח לך וליקיריך.

       

        4/4/10 19:48:

      את תמיד מרגשת אותי מחדש

      חג שמח

      כריסטין **

        4/4/10 18:42:
      מרתק ומרגש לקרוא *
        4/4/10 17:59:

      אני חושבת שאיתי הוא מאנטשקיד     (השילוב של מאנטש באידיש וקיד באנגלית)

      ושאת ויואל במסירות אין קץ מגלים מאנטצ'יז

       

      חג שמח

       

      נשיקות

        4/4/10 16:50:


      אני די בטוח שהיו מפגינים את אותה רגישות

      הרי כך הם חונכו עם וללא קשר לשמיעתם.

       

      חג שמח ורד

        4/4/10 10:12:

      פשוט עלו לי דמעות עכשיו..........

      מה שכל כך כל כך כך כך גורם לי להעריך ולאהוב אתכם מכאן.

      האהבה וההבנה שלכם ואת ורד שאת מביאה לכאן את החוויות הללו תודה!

        4/4/10 09:05:

      מרגש מאוד ורד, הדרך בה הילדים קולטים את המצב ללא מילים, ואיך שהם נרתמים לסייע באופן כל כך טבעי.

      הרבה נחת, מגיע לכםחיוך

        4/4/10 08:58:


      תודה על השיתוף יקירה *

      משפחה לתפארת!!!

        4/4/10 08:47:

      ילדים בוגרים לגילם ומקסימים

      מרגש כל פעם מחדש לקרוא אותך ורד

        3/4/10 23:58:

      הפוסט שלך מרגש, כרגיל.

      היום היה לי הכבוד לפגוש את שירה

      והיא אכן ילדה מקסימה

      מלאת  בטחון עצמי

      חכמה מאוד

      פתוחה, שלא לדבר על כך שגם מאוד יפה.

      היה תענוג של ממש לדבר איתה ולהכיר אותה.

      מחכה עכשיו לפגוש גם את איתי.

      הדרך בה שירה מדברת על איתי ומספרת עליו פשוט מרגשת.

      תודה לך ורד על הביקור היום.

        3/4/10 22:07:


      ורד יקרה

      כל כך חיכיתי לפוסט הזה

      וכל כך אהבתי את הפוסט הזה

      מיד מהרשומה הראשונה

      צמרמורת אחזה בי

      והתרגשות

      תודה לך על המילים

      על השיתוף

      אשוב מחר

      להגיד לך גם פסח שמח ונעים

       

        3/4/10 21:40:


      קסם של ילדים. קשרי המשפחה שלכם,

      מקבלים ערך מוסף שלא קיים בכול משפחה

      וזה מקסים!

      כיף לקרוא אותך, את כותבת נפלא ורד!

       

       

        3/4/10 21:33:

      צטט: מאיה113 2010-04-03 21:20:29

      כוכב

      מרגשת כל כך

      חיבוק ענקקק:))))))))

       

      תודה, ידידתי.

      שולחת חיבוק ענקי בחזרה.

      שיהיה לך שבוע נפלא.

        3/4/10 21:32:

      צטט: תכשיט 2010-04-03 21:10:41


      כל פעם אני מתרגשת מחדש.....

       

      מדהימים הילדים שלך....

       

       

      תודה לך. אנו מחכים לפגוש אותך בקרוב!.

       

        3/4/10 21:30:

      ורד יקרה

      בזכות פתיחותך וסיפורייך המרגשים

      כולנו למצבם של החרשים 

      הרבה יותר מודעים ואת מצבם מבינים

      תודה יקירה!

      תבורכי!

      ושוב חג שמח לך ולכל המשפחה!חיוך

        3/4/10 21:29:

      נכון, הקושי בלתי נתפס... ואי אפשר ממש להבין - עד שלא ממש שם...

      אבל נוכח מערכות היחסים שאת מתארת - אפשר לומר שיש גם מתנה בקושי הזה.

      מרגש ונוגע ללב.

        3/4/10 21:29:

      קסם של רשימה ורד יקרה*
        3/4/10 21:27:


      אט אט, את מלמדת וממחישה דרך החוויות המשפחתיות שלכם את חווית עולם הדממה,

      את דרכי ההתמודדות, את היופי שיש בעולם הזה,

      את החיבור,הרגיש והאוהב בינכם.

      לומדת ממך המון תודה ורד וחג שמח לכם

        3/4/10 21:20:

      כוכב

      מרגשת כל כך

      חיבוק ענקקק:))))))))

        3/4/10 21:10:


      כל פעם אני מתרגשת מחדש.....

       

      מדהימים הילדים שלך....

       

      פרופיל

      ורד א.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין