לפני שבוע ראיתי ראיון עם השר ליברמן שגרם לי להבין משהו.

ליברמן רטוריקן מבריק שלמרות שהוא משתמש ברעיונות השייכים לגן טרום חובה הוא עוטף אותם במעטפת שגרמה לשמינית מהעם להצביע בעדו.

ליברמן דיבר על הבנייה במזרח ירושלים ואמר את המשפט: "אם ערבי ממזרח ירושלים יקנה דירה במערב ירושלים לא יגידו כלום". לכאורה טיעון הגיוני אבל הטיעון הוא למעשה מעטפת יפה לטיעון ה-"הכל חוזר אלייך וקקה בידיך". אין בטיעון שום הגיון. דבר ראשון בואו לא נשווה תפוחים לתפוזים. ההתרעמות הייתה על הקצאת קרקעות לבניית 1600 יחידות דיור ולא על רכישה של בית על ידי יהודי בודד. הרי אם אבו מאזן היה מכריז על בניית שכונה חדשה בתוך שטח הקו הירוק היינו תוך שבוע עדים למבצע "עופרת יצוקה 2" או מבצע "מצה שמורה" לאור נטייתו של צה"ל להצמיד שמות מבצעים לחגים. בנוסף, ערבי שיקנה דירה במערב ירושלים לא יעשה זאת תוך ניפנוף בעוזי והנפת דגלי כך. ברור לכולם שהקמת בתים נוספים מעבר לקו הירוק לא מבוצעת למען מגורים בסביבה ירוקה ונעימה. אף אחד לא הולך לגור בסמיכות לשכם בשל מערכת החינוך הטובה באיילון מורה והפארקים הנפלאים הפזורים בין הבתים. הגירה אל מעבר לקו הירוק היא הצהרה פוליטית.

בכל מקרה כל זה לא משנה, ליברמן ניסה להטות את הדיון מהשכל לרגש. הוא ניסה לגרום לישראלי שבתוכנו לומר, "הלו הלו, זה לא פייר. למה לערבים מותר ולנו אסור". התשובה היא שרגשות כעס פתאומיים הם לא פתרון ולא תשובה לבעיה. המצב הוא עדין והדרך לפתרון בעיותיה של ישראל היא פתלתלה ומורכבת. צריך פה אנשים חושבים שיודעים לתכנן אסטרטגיות, מתי לפעול ומתי לחדול מפעולה. לצערי האנשים במדינה משתלהבים בקלות מרטוריקה פשוטה ונמנעים מחשיבה מעמיקה ולכן נבחרי הציבור חושבים פחות ומדברים יותר או כפי שאמרה פעם רוחמה אברהם ותיסלחו לי על הציטוט הלא מדויק - "אולי אין לי תארים והשכלה גבוהה אבל אני עושה דברים מהלב". אני יכול רק לחכות שאנשים יתחילו לעשות פה דברים מהראש ולא מהלב, אני אישית ארגיש הרבה יותר בטוח.