הרבה זמן יש בי זעם.

לפני תקופה הייתי אצל חברים ליד תחנת משטרה בה ניסיתי להגיש תלונה בעבר.

בזמנו הגעתי לשם במיוחד כי אמרו לי שרק שם אני יכולה להגיש תלונה ( שקר ! ) ואחרי שהגעתי במיעוט מילים אוכל לומר שהשוטרים שהיו שם - קצין ושוטרת או שתיים לא ממש ששו לעזור לי.

למעשה הם הודיעו לי שהמקום שאני חושבת שבו אנסו אותי בכלל נראה אחרת ובעיקר בלבלו אותי למצב שאני מרגישה שאין לי למה להגיש תלונה למרות שאני יודעת מה קרה והזכרון חי וקורע.

גם ככה לאסוף את עצמי כל פעם כשחשבתי להתלונן דרש ממני המון וכל פעם זה לא הצליח ונתקע מחדש.

.

כשהגעתי לאחרונה לתחנת המשטרה רציתי לקחת את הטל של מפקד התחנה בתקווה שהוא יסכים לשמוע אותי למשך 5 דקות.

זה כל מה שרציתי.

5 דקות מזמנו.

כשהתקשרתי הוא לא היה אבל שוחחתי עם הסגן שלו.

אמרתי לו שהשיחה היא שיחה מוזרה ושאני מתקשרת רק כדי לומר לו עד כמה זה לא בסדר שהשוטרים שחקרו אותי בלבלו אותי ושלפני כשנתיים גיליתי שהמקום עליו הם דיברו אכן קיים אבל המקום עליו אני דיברתי גם קיים. אלו 2 כניסות שונות לאותו מקום .

נותר בי "כמה זה לא בסדר . כמה זה לא בסדר!! "

.

אני ממש מופתעת מכל התהליך מולו.

הוא היה נחמד. שאל קצת שאלות ואמר שזה לא בסדר. שאל אם אני יודעת איך קוראים לחוקרים ושהוא ירצה לטפל בהם .

אמרתי שאני לא זוכרת .

הוא אמר שחשוב שאני אגיש תלונה ( אני יודעת לפי מה שקרה שם באותו הערב שאני לא הייתי היחידה שאותו ייצור תקף / אנס )

הוא רצה לברר לגבי התיישנות של החוק ואם אני יכולה עדיין להגיש תלונה.

אני יודעת שניתן להגיש תלונה עד 10 שנים מגיל 18.

סיכמנו שאני אחזור אליו ורק היום הצלחתי להשיג אותו שוב.

הוא היה שוב ממש נחמד ואני כל כך מודה לו על היחס וההשתדלות במקרה שלי.

הוא נתן לי את מספר הטל האישי שלו לפנים משורת הדין ביוזמתו, עכשיו אחרי שלקח לי זמן עד שהצלחתי לתפוס אותו שוב מאז שיחתנו הראשונה.

הוא מאד רוצה שאני אגיש את התלונה.

הוא אומר שאני לא נופלת תחת הגדרת ההתיישנות.

.

אני מאד מפחדת מזה.

בעיקר מפחדת מהזכרון שלי ואז אני מפחדת שגם אם זה ילך שיצלבו אותי על הזכרון שלי ושבסופו של דבר לא יהיה בזה טעם.

יש דברים שאני זוכרת בצורה כל כך חדה דברים טיפשיים כמו הגרביים שלו , איך הן נראו , מה היה הצבע שלהן , איזו תסרוקת היתה לו ..

ויש דברים שאני לא מצליחה להיזכר בהם. הדברים החשובים מבחינה משפטית.

אני לא בטוחה שאני אצליח לזהות אותו.

שמתי לב שסדר הארועים מעט מבולבל לי בראש. אני זוכרת לגמרי את האירועים רק לא סגורה על הסדר שלהם.

אני באמת בספק אם העדות שלי חזקה דיה ואני לא ממש יודעת מה לעשות עם הדבר הזה .

האם יש טעם בתלונה? אני לא רוצה להוסיף ייסורים לחיים שלי.

אם הייתי יודעת בוודאות שיש בזה טעם הייתי מתלוננת היום בלי למצמץ.

אני כבר לא אותה ילדה קטנה ומפוחדת.

אולי אני עדיין מבולבלת אבל היום אני אישה הרבה יותר חזקה.

רק לא יודעת אם כדאי לעשות את הצעד הזה או לא