מעט באיחור מהרגיל אצלנו מפאת מחלה - לא, לא בעיות עיקול של מצות, אלא דלקת בשקדים ו-40 מעלות חום... כן, כן, שלי, לא של הילדים.

אז עכשיו שקצת חזרנו לעניינים, הזדמנות לשלוח חג שמח לכולם. השנה הועלתה הסיסמא הבאמת מוצלחת "חג שבע" לקמפיין של אחת העמותות לגיוס מזון לנזקקים לקיום החג. מחד, זה באמת מרגש ומחמם את הלב איך העמותות הללו מגייסות ואיך כולנו מתגייסים לסייע לנזקקים לקיים את החג, ואם חושבים על זה - אם כל בית שמארח את הסדר היה מראש מפריש מחצית מכמות האוכל שהוכנה למען אחרים (שהרי תמיד מבשלים הרבה יותר מידיי) לא היה צורך בעמותות הללו כלל. מאידך, בכל פסח וראש השנה (מבצע האיסוף השני בשנה, או הראשון, יש לומר) תמיד עולה התהייה - יופי, אז יהיה להם מה לאכול בליל הסדר, ואולי עוד כמה ימים אחריו. ומה בשבוע שאחרי? ובחודש הבא? מי יעזור אז? הפתרון הרגעי שנובע בעיקר ממניעים דתיים-מסורתיים, אינו מהווה פתרון למאות אלפי המשפחות בישראל שאין להם מה לאכול על בסיס יומיומי. נכון שזה קיים כמעט בכל מקום בעולם. אבל כעם שמתגאה בעזרה לענייו בחגיו, היינו רוצים לראות שינוי גם בימי החול. וכמו ששמעתי ראש עמותה ברדיו מברך - שנהיה תמיד מהנותנים ולא מהמקבלים - וחג שבע לכל עם ישראל.