כותרות TheMarker >
    ';

    INNOVATIVE DEVELOPMENTS MANDISI SA

    הבלוג הזה הוא האח הישראלי של הבלוג שאני מפעיל בדרום אפריקה - [שם תמצאו מאמרים ועדכונים מהנעשה בכלכלה של דרום אפריקה ושכנותיה. www.ilaninnovativedevelopments
    blogspot.com ]
    כאן אני כותב לחבריי ולקוחותיי כדי קצת לעזור ולספוג את חוויית החיים בדרום אפריקה למי שמעוניין לבקר, לדעת וודאי לעשות עסקים כאן.

    ארכיון

    0

    יומן דרום אפריקאי – טור שבועי מספר 14 מאת אוֹרי אילן - מֹשֶׁה, יֶשׁוּ וּמוּחָמָד נִפְגְשׁוּ בַּווֹטֶר פְרוֹנְט...

    25 תגובות   יום ראשון, 4/4/10, 11:52

    שישים ושבעה ימים לשריקת הפתיחה. בשבוע שעבר הקפיץ לי נחום ברנע את כל הפיוזים בכתבה שפרסם על ביקורו בדרום-אפריקה. ברנע, בדרך כלל עיתונאי ראוי להערכה, חטא בהתנשאות, שטחיות, ציניות ובורות שהן תערובת מסוכנת לעיתונאות. לא שצריך להסתיר את האתגרים, אבל גם לא את ההישגים. קראתי לו להיפגש איתי בכל מדיה שיבחר - בלי תוצאות - בבחינת "באתי, כתבתי, הלכתי, מה איכפת לי בכלל..." לא יפה ברנע. אני בכל אופן ממתין עוד לשוחח איתך על זה.

     

    בינתיים חולפת עלינו תקופת החגים. פסח ואיסטר שנושקים זה את זה כל שנה, השנה ממש מחובקים. ביום שני בערב היה ליל הסדר ואנחנו הוזמנו להסב לשולחנם של צ'ארלס ודיאנה בק בחוות היין והגבינות שלהם Fairview שבפאתי פאארל, עם עוד כשמונים מבני משפחתם וחברים מהקהילה היהודית הקטנה של פאארל-וולינגטון. כמו שסיפרתי לכם בשבוע שעבר, אנדי, השף השווצרי של בית האוכל בחווה The Goatshed, היה אחראי על הכנת הארוחה. המון אנשים שאלו אותי במשך השבוע, נו, איך יצאו הכבד הקצוץ, מרק העוף והקניידלאך? ובכן ככה - הכבד הקצוץ היה הצלחה מסחררת. המרק היה מאוד טעים, אבל לא לגמרי צח, כי אנדי החליט לקשט אותו בכמה ירקות, למרות כל ההסברים שלי והקניידלאך היו גרועים, מפח נפש של ממש, תוצאה של חוסר משמעת ואי היצמדות להנחיות. זאת הבעיה עם שפים - הם חייבים להכניס לתערובת ולא משנה של מה, כל מיני מרכיבי טעם וצבע כדי לעשות את הקניידל גורמה - אבל לך תסביר לשווייצרי, שקניידל לא יכול ולא צריך להיות גורמה. שהוא בא מבית פשוט. אנדי הפיל את העניין על הסו-שף שלו שלדבריו החליטה על התוספות על דעת עצמה, אבל הנזק לשם של אימא שלי כבר נעשה, כי צ'ארלס טרח כבר בדברי ברכתו בתחילת הערב, לציין שהערב נאכל כבד קצוץ וקניידלאך על פי המתכון של אימא שלי...נו, כמה עדיף לתת קרדיטים בסוף...

     

    כבר למחרת בבוקר עמדתי במטבח שלי והכנתי עוד נאגלה של קניידלאך, לפי המתכון של אימא שלי, שהוא המתכון של אימא שלה וכן הלאה. יצא פגז. למחרת בבוקר השארתי קופסא עם מנה הגונה מהם על שולחנו של צ'ארלס ובכך נסתיימה הפרשה.

    הסדר עצמו היה יפה ונעים. הטקסטים מזכירים פה ושם את ההגדה המקורית שאנו זוכרים. הקיצורים וההתאמות שהם עורכים כאן להגדה הפכו למעשה אמנות של ממש. אחד מי יודע מושר בדילוגים מדאיגים ובתוך זמן סביר מגיעה הארוחה וזהו זה. עם זאת, העיקר אני חושב מושג - האתוס של "מעבדות לחרות" והעברת הסיפור לדור הבא - "והגדת לבניך". קצת קשה לחוש את ה- "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים" באווירת החג השבעה והנינוחה, אבל ברוב הסדרים שהייתי בחיים זה כך. ולצערי הרב, במשך כל השבוע, המצות אינן בבחינת "לחם צר", במיוחד כשהן מרוחות בחמאה ופרוסות של גבינה צהובה מונחות עליהן...פשוט ממכר.

     

    כל החגיגיות הזו מביאה אותי לספר קצת על הדתות כאן, שדה מוקשים צפוף ביותר שאני עוד לא בטוח איך לחצות אותו בשלום. מצד שני, מי שבא לכאן, לטייל או לעבוד ולעשות עסקים, צריך להיות מודע לכמה דברים בסיסיים בתחום הזה  ואני לא יכול להימנע מזה.

     

    בגדול הדרום-אפריקנים הם דתיים. הדת השלטת היא נוצרית ולמרות התחיקה הברורה המפרידה דת מהמדינה, ישו וחבורתו מהלכים כאן כממשלת צללים. מה שמדהים זו הנאמנות של כל הגזעים והקבוצות לישו. למרות שבהיסטוריה שלהם, הכנסיות והכמרים הלבנים ליבו וגיבו את האפרטהייד והיו מביאים הוכחות בדרשות ימי הראשון לעליונותו של האדם הלבן. במשך שנות דור האפרטהייד קיבל אסמכתות אלוהיות מפי דובריו הלבנים, בעוד השחורים מתכנסים באותם ימי ראשון ומבכים את מר גורלם באוזני אותו אלוהים ובנו. רק בשנים האחרונות למשטר הגזעני, חלה תמורה בכנסייה הגדולה ביותר - ההולנדית-רפורמית [Dutch Reform] בשעה שהמטיפים החלו לפקפק בקול רם בחוסנו המוסרי של האפרטהייד. יש אומרים שהם, בגלל השפעתם הרבה על צאן מרעיתם, תרמו משמעותית לשינוי הפוליטי בסופו של דבר. עכשיו, כולם מתפללים לאותו ישו שיושיעם מתלאותיהם. רק לסבר את האוזן, בוולינגטון הקטנה, שיש בה אולי ארבעים אלף תושבים, יש יותר משלושים כנסיות. עדיין ברובן מופרדות מתוך בחירה בין שחורים, צבעונים ולבנים.

    אחד הדברים המופלאים שחווינו כשהגענו לכאן, אנחנו שגדלנו על ברכי "כל העולם נגדנו" ו- "כל הנוצרים אנטישמיים", זו ההערצה, המביכה לעתים, שלהם, כלפינו כיהודים. אם היה לי חשק להיטמע ולהיבלע כאן ולהיות סתם אזרח העולם, דווקא היחס המיוחד שיש להם כלפי יהודים והיהדות, מנע זאת ממני. וככל שהם יותר דתיים, ככה הם יותר פרו-יהודים. ערב שבת אחד הוזמנו לארוחת שבת, שבה כמעט כל הטקסטים היו לקוחים מספרי התפילות שלנו, בעברית. לא האמנו למשמע אזנינו. רק שבסוף כל פסקה, או תפילה הם מוסיפים משהו על "ישוע אדוננו". בעברית, אני אומר לכם. הם עד כדי כך אדוקים ומאמינים, שהיו שאמרו לנו כי אנחנו צריכים לחזור לישראל, כי רק אם כל היהודים יחזרו לשם תבוא גאולה לעולם. היו שאמרו שהעובדה שיהודים חוזרים לוולינגטון, זו ברכה לעיירה, שבה הייתה קהילה יהודית תוססת עד תחילת שנות השמונים.

     

    מה שמביא אותי לקהילה היהודית. בוולינגטון עצמה חיות כיום שלוש משפחות, כולל אותנו, ושני חצאי משפחות, כלומר הבעלים יהודים והנשים לא. בפאארל הסמוכה כעשרים משפחות ויחד אנחנו מהוים את קהילת פאארל וולינגטון. [Paarl-Wellington Hebrew Congregation]. בית הכנסת בוולינגטון נמכר בתחילת שנות השמונים והפך להיות כנסייה שחלונותיה מקושטים עד היום באותם מגיני דויד גדולים שקשטו את בית הכנסת. בית הכנסת בפאארל, שאבן הפינה שלו הונחה ב 1903, עומד על תילו, מתוחזק למשעי ומשמש אותנו בימי שישי בערב לתפילות קבלת השבת. זו הפשרה המקומית. מטריחים את הרב ומשפחתו מקייפטאון לפאארל לסוף שבוע ומתכנסים רק ביום שישי בערב לשעה. שעתו הגדולה של בית הכנסת היא בזמן החגים. אז אפשר לראות את רוב בני הקהילה באותו מקום ובאותו הזמן. ראש השנה ויום כיפור. בשאר ימי השנה בני הקהילה מקושרים ביניהם לא רע. יש הרבה חברויות, קשרי עסקים וכמובן יריבויות, מחנות ומה לא. הכול בין אותן עשרים משפחות בערך. הקהילה מנוהלת בידי ועד מנהל שמתכנס אחת לחודש ויש לי הזכות להיות חבר בו. הישיבות מתנהלות כנראה כבר מאה וחמישים שנה בדיוק לפי אותם הכללים וגם התכנים נראה לי שלא השתנו בצורה דרמטית. עד לישיבה האחרונה שבה ביקשתי תקציב להקים אתר אינטרנט לקהילה. אל תשאלו לאיזה רמות עלו הטונים ואיזה ויכוח היה בין אלה שאין להם מושג מה זה אינטרנט לבין אלה שלא יודעים כלום על אינטרנט...בסוף קיבלתי את התקציב ועוד כמה חודשים תוכלו להיכנס ולראות את כל ההיסטוריה של הקהילה ברשת. נקווה לטוב.

     

    ומילה על המוסלמים, בלעדיהם אי אפשר. למרבה הפלא, יש בקייפטאון מרכיב כלשהו של קדושה לאיסלאם. לא ידעתם? עכשיו אתם יודעים. מתברר שיש איזה קברים של קדושים מוסלמים, שהוגלו לכאן לפני מאות שנים ונקברו לרגלי הר השולחן. הקברים שלהם, ליתר דיוק, הם שהפכו קדושים והביאו בעקבותם התיישבות מוסלמית נמרצת בקייפטאון המונה לפי הערכות קרוב לחצי מיליון בני אדם. לא לטעות, הם לא בהכרח מוסלמים ערבים. יש רבים שמוצאם במדינות איסלאמיות לא ערביות ובעיקרון הם נחשבים כאן צבעונים, או קבוצת משנה של צבעונים. הם מדברים אפריקאנס ורואים עצמם דרום-אפריקנים לכל דבר, עד שנכנסת הפוליטיקה של המזרח התיכון לרגע תקשורתי כלשהו. אז ראש הקהילה המוסלמית ידבר בתקשורת בעד הפלסטינים ויתעמת בדרך כלל עם הרב הראשי, או מישהו מראשי הקהילה היהודית. לעתים רחוקות עם שגריר ישראל. בתקשורת, המוסלמים והיהודים נתפשים כדוברי הסכסוך, למרות שהרב הראשי אמר כבר בכמה הזדמנויות, ש "אל לנו להביא את הסכסוך ההוא הביתה לכאן..." אז הוא אמר.

     

    שאלתי פעם את הרב מייזלס, האחראי על מחלקת הכשרות בבית הדין של קייפטאון, מה יחסיו עם הקהילה המוסלמית בעיר. "זה פשוט מאוד" הוא ענה בחיוך, "הקאדי שאחראי על החלאל, שזו הכשרות המוסלמית, מתקשר אלי כמה פעמים בשבוע. רבי תגיד לי בבקשה, הטונה הזאת והזאת, נתת לה הכשר? כן, אני עונה לו והוא אומר - תודה רבה, חסכת לי הרבה עבודה, ומטביע את חותמת החלאל".

     

    אז כשתבואו, תראו הרבה אוכל כשר וחלאל על המדפים - הרבה מעבר למספר המוסלמים והיהודים במדינה. תראו חדרי תפילה למוסלמים בקניונים, בדרך כלל ליד חדרי החלפת טיטולים. תראו רעלות עם סנדלים וג'ינס וננדוסים [בבעלות יהודים] עם שלטי חלאל גדולים מתנוססים על תפריטיהם. רק תשתדלו לא להיכנס לויכוחים על אלוהים, כמוני, שהרי כמו שלאורה אומרת, "טוב לא יוצא מהם".

    בינתיים שיהיה שבוע נעים והתאוששות מהירה מהחג.

     

    הרגישו חופשי לשלוח אלי תגובות, הערות, תהיות ושאלות, אם יש לכם; אשמח להתייחס.

     

    אוֹרי אילן

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/10 09:49:

      יואב היקר,

       

      אתה חוזר לנקודה שכתבתי עליה באחד הפרקים הראשונים של יומן דרום אפריקה שלי, כשסיפרתי על נסיעתי לכפר לוקרבי בסקוטלנד, שם נפל מטוס הג'מבו של חברת פאן-אם בערב הכריסטמס כתוצאה ממעשה חבלה שעשו בו טרוריסטים לובים. כתבתי שנסעתי לשם רק לראות במו עיני, איך מקום כל כך פסטוראלי כזה יכול להיפגע כל כך קשה בצורה כל כך לא צפויה. לקח לוקרבי בשבילי הוא שהכול צפוי בכל מקום, אבל לא רק הרע ושאי אפשר לחיות כל הזמן בציפייה לרע שיקרה. זה מזכיר לי שיר ישן שמהדהד לי בראש תמיד שמדברים על גורל ובחירות של אנשים ונראה לי שהוא מתאים להקשר הזה -

       

      לפתח הר געש
      חוה אלברשטיין
      מילים: דן אלמגור
      לחן: דני ליטני

      כשאתה קורא בעיתונים
      על התפרצות הר געש בסיציליה
      על קבורתם של שני כפרים שלמים
      בניקרגואה בצ'ילה או בהודו

      כשאתה קורא בעיתונים
      אתה שואל את עצמך מדוע
      מדוע זה שבים האיכרים
      דווקא למדרונות אשר בגדו

      מדוע זה אינם נסים משם
      ומחפשים מקום יותר בטוח
      שבו יוכלו סוף סוף לחיות בשקט
      אחת ולתמיד

      הרי אחת לכל כמה שנים
      כך בפרוש כתוב בעיתונים
      שוב תתפרץ הלבה מן ההר
      ותאיים לקבור את כל הכפר

      מדוע זה לחזור הם מתעקשים
      מדוע את הכפר אינם נוטשים
      אחת ולתמיד

      יש לפעמים אתה פוגש תייר
      והוא שואל אמור נא לי מדוע
      מדוע מתעקשים אתם לחיות
      דווקא לפתח הר הגעש

      הרי ניתן למצוא עוד בעולם
      פינות שקטות ללא עשן ורעש
      ואדמה מוצקת וטובה
      שלא תרעד מתחת רגליכם

      מדוע זה אינכם זזים מכאן
      ומחפשים מקום יותר בטוח
      שבו תוכלו לחיות סוף סוף בשקט
      אחת ולתמיד

      הרי אחת לכל כמה שנים
      כך בפרוש כתוב בעיתונים
      שוב מתפרצת הלבה מן ההר
      ומאיימת שוב על כל הכפר

      מדוע זה אתם כה מתעקשים
      מדוע את הכפר אינכם נוטשים
      אחת ולתמיד

      ואז פתאום אתה מבין אותם
      את האיכר שעל הצ'ימבוראסו
      ואת האם שעל הפוג'יסאן
      ואת הילד על הוזוב

      גם הם יודעים ודאי שבעולם
      פינות שקטות יותר מהר געש
      ואדמה המוצקה מזו
      שבו טמונים בתי אבותיהם

      גם הם יכלו אולי לזוז משם
      ולחפש מקום יותר בטוח
      שבו יוכלו סוף סוף לחיות בשקט
      אחת ולתמיד

      אך הם דבקים למדרונות ההר
      ומחכים אולי, אולי מחר
      ומקווים ליום שכבר יבוא
      שבו ההר ישקוט מזעפו

      ואז על הבזלת השחורה
      איך אז יוריק הדשא ויפרח
      אחת ולתמיד

       

       

      שלך

       

      אורי

        7/4/10 23:19:

       

       

       

      יש שיר של אולב האוגה הנורבגי, שאני מאוד אוהב

      והוא מתאים לסיטואציות שבהם מצוי תמהיל מורכב

      של מערכות החיים. נדמה לי שהשיר הזה ראוי לדיאלוג

      המתהווה כאן עם הגוונים השונים של המבטים בהקשר לחיים

      בדרום אפריקה בנורווגיה ובישראל שבמזרח התיכון

       

       

       

       

      מתחת לצוק

       

       

       

      אתה חי מתחת לצוק

      ואתה מודע לזה.

      עם זאת,

      אתה חורש את הדונמים שלך,

      מקפיד לתקן כל חור בגג,

      מרשה לילדים לשחק ולרוץ

      ובלילה אתה מתרוח במיטתך

      כמו לא היה שם.

       

      אך לפעמים

      בקיץ, אחר-הצהרים,

      אתה נשען על החרמש

      ונושא אליו עיניים,

      מביט

      בדיוק אל המקום

      שבו אומרים

      כי יסדק.

      באותו הלילה

      אולי

      תשכב ער,

      מחכה

      למפולת סלעים.

       

      וכשתבוא הנפילה

      לא תתפלא

      אלא

      תפשיל שרוולים,

      ותתחיל לסקל

      את החלקה הירוקה

      שמתחת לצוק

        -  ככל שיתירו החיים.

       

       

      אולב האוגה

       

       

      וגם יואב

       

       

       

       

       

       

        7/4/10 22:13:

      היי אמיר,

       

      תודה על הכנות. בסך הכול אנחנו מסכימים שהחיים בכלל ובדרום אפריקה בפרט הם איזון בין המון מרכיבים וכל אחד מוצא אותו, את האיזון הזה, במקום אחר ובתנאים שונים. אין למעשה דבר כזה כמו מציאות אובייקטיבית - כל תמונת העולם שלנו היא בהגדרה סובייקטיבית והעובדה היא שאנחנו מצאנו לא רק את שלוות הנפש שלנו כאן, אלא צריך גם לומר, כר נרחב לפעילות כלכלית, יזמות עסקית והתפתחות מקצועית שהיא חלק חשוב בהווייה הדרום אפריקאית. יש כאן כלכלה תוססת וגדלה במהירות עצומה ושפע הזדמנויות למי שמכיר ומתמצא כאן מספיק כדי לא לעשות שגיאות פטאליות.

       

      בהזדמנות שאתה בקייפ, אתה מוזמן לבקר,

       

      שלך

       

      אורי

        7/4/10 11:54:

      אורי שלום

      תודה על התגובה- מסכים עם דבריך

      אין מדינה שמשוחררת מבעיות- אם כאלו שספציפיות לה, ואם כאלו שמשותפות למדינות רבות.

      ועדין - למרות הבעיות והדאגה מהעתיד- אנחנו כאן, בגלל איכות החיים, ובגלל האנשים, האוכל, הספורט...

      כפי שאתה מתאר בכל הפוסטים שלך.

      אמיר 

        7/4/10 11:30:
      תודה. והרבה בהצלחה.
        6/4/10 19:49:


      למריון,

       

      התרבות והערכים משמשים כלי חשוב בעולם העסקים וחשוב לכל איש עסקים וחברה שרוצה לעשות עסקים כאן קודם כל להבין שללמוד את הסביבה זה חלק מהתכנית העסקית.

       

      נראה לי שיש לנו הרבה על מה לדבר ולשתף פעולה, ואשמח לשמור על הקשר

       

      שלך

       

      אורי

        6/4/10 19:45:

      המון כפפות נזרקו כאן למעלה בזמן שהייתי בעבודה היום...

      אז מהקל אל הכבד - ענת ומשה כתבו לי בבקשה הודעה דרך האתר עם מייל שלכם לתקשורת ישירה ונדבר כך בצורה יותר קלה ובלתי אמצעית. אשמח לעזור, כפי שאני עושה ועשיתי עם אחרים באותו מצב.

       

      זה שכותב בעילום שם לא גורם לי לכבד את מה שאתה כותב, לא בסגנון ולא בתוכן, אבל ודאי שלא בגלל הפחדנות להתחבא מאחורי זהות בדוייה. כשתצא לאור, נדבר ברצינות.

       

      אמיר מדרבן - המון תודה על הדברים. אני לא מתווכח איתך עליהם - רובם ככולם נכונים וכמו שאתה אומר זה רק עניין של תפישה, יחסיות והדגשים שונים. יש כאן מסורות שבטיות עתיקות - זה נכון; יש שחיתות - אין בזה חדש וזו לא המצאה דרום-אפריקאית. נטלתי על עצמי גזירה קשה לא להשוות לישראל ולא לדבר על ישראל שבה גדלתי, כל עוד אני חי כאן, אבל גם ישראל לא המציאה את השחיתות. השאלה שצריך לשאול היא כיצד המדינה והחברה מתמודדת עם השחיתות הזו. אני אתן לך דוגמא בתחום התרבותי - ג'ון קנדי, הנשיא הנערץ, מינה את אחיו רוברט לתובע הכללי. בכל עיירה קטנה זה היה נחשב לנפוטיזם - בלי הנחות. לקנדים זה נסלח. למה? לא בטוח שאני יודע את התשובה. כך עם ריבוי נשים וכך עם הגניבה מהקופה הציבורית. התגובה כאן לשחיתות היא תקיפה וחד-משמעית בדרך כלל. זו דימוקרטיה מאוד צעירה ושברירית וכמו שאתה רואה בסוף השבוע האחרון מתמודדת עם מצבים כמעט בלתי אפשריים עם הרצח של הבורי-נאצי הזה טרה בלאנש. זה לא פשוט, יש עוד המון דרך לעבור אבל הם עושים מאמצים עילאיים ועל זה אני משבח אותם ותולה את תקוותי. אינני עורך דין שלהם, אני מצייר את תמונת החיים שלי כאן ויכול להיות שהיא מושפעת מהמגורים שלי באזור היין, אבל רק חלקית אני מבטיחך.

       

      שלכם

       

      אורי

       

       

        6/4/10 13:25:


      היי אורי

       

      הנננו זוג ישראלים[אשתי דרום אפריקאית בילדותה]  באזור גיל החמישים. חושבבים על הגירה קרובה לדרום-אפריקה.

      נשמח אם תוכל לעזור בטיפ,  כתובות וקשר עם הקהילה ועוד.

                                      תודה ענת ומשה 

        6/4/10 12:08:

      אורי שלום

      אינני יודע אם אתה פשוט "רואה ורודות"  מלידה

      או שכך נראים הדברים מעירה קטנה ושקטה בקייפ

      אבל כאחד שחי ועובד בדרבן- הדברים נראים קצת אחרת:

       

      - אכן חוקה יש- אבל המערכת הפוליטית חזקה ממנה (ראה ביטול תביעת השחיתות נגד זומה, שחרור שביר שיח מ"סיבות רפואיות") 

      - עדין יש תהום בין הגזעים- גם בדור הצעיר שגדל אחרי 94 

      - שילטון מושחת ושיטת ה"טנדר" להעברת כספים ציבוריים לכיסי ה- ANC ומקורביו

      - אלימות טיבעית של אנשי ה-ZULU שעדין רואים עצמם כ"לוחמים" ורואים באלימות פיתרון לגיטימי (כולל אונס)

      - הקצנה גוברת של האנשים בשילטון (מנדלה - מבקי - זומה - מלמה??)

      - פשע אלים- לא רק הרצון לגנוב, אלא הרצון לפגוע ולהרוג

      - בריחת מוחות (בעיקר לבנים אבל כבר גם צבעונים ושחורים)

      - בעיות עם המהגרים מארצות אפריקה שבאים בהמוניהם ומביאים עוד פשע ואלימות 

      - תשתית שלא מטופלת כמו שצריך והולכת ומיתדרדרת מאז שינוי השלטון (הפסקות חשמל...תחנות כח גרעיניות...כבישים)

      - ניהול איום ונורא של השלטון המקומי- ליכלוך בכל מקום, שירותי עיריה קורסים, תחבורה ציבורית מתדרדרת, שחיתות

      - חינוך מתדרדר: חומר הלימוד של ילדי בתיכון (ביחוד מתמטיקה) מקביל לחומרים ביסודי בארץ, תארים דרום-אפריקאים כבר לא מוקרים בעולם (רפואה)

      - חוסר יכולת להתמודד עם האידס והשחפת 

      - ועוד ועוד

       

      הבעיה לדעתי היא שהANC- כדי להמשיך בשליטה ובשחיתות- יהיה חייב בקרוב לזרוק כמה עצמות להמונים כדי להרגיע אותם,

      וכדי למנוע את זעמם על כך שמצבם באזורים הכפריים לא השתפר מאז עלית השילטון השחור

      העצמות האילו יהיו כניראה עוד אדמות של החואים הלבנים - שיהפכו מחוות יצרניות לאדמות בור (כבר קורה כיום)

      בתהליך שכבר ראינו בזימבבואה השכנה- מדרון חלקלק שרק יעצים את הבעית עד לסוף הידוע

       

      כמו כן הרוב השחור עדין חי בתפיסה שבטית (תחת מעטה דק של דמוקרטיה), שבו לצ'יפ מותר הכל והכל שיך לו, והוא מחלק כרצונו לאנשיו, וכך כל מי שנימצא בעמדת כח שלשהיא ינסה לנצל אותה בצורה מקסימלית לביתו.

       

      אז יכול להיות שאני מצד "רואי השחורות" אבל חשבתי קצת לאזן אותך

       

      אמיר 

        

        6/4/10 11:29:

      קראתי בריכוז את הדיאלוג שנערך פה בין Ori Ilan ל Yoavview

      מעניין ומלמד.

      במקצועי אני מנחת קבוצות שמתמחה בסדנאות בין-תרבותיות מהזוית העסקית. ומה שכתבת הוא חשוב ומעורר מחשבה. 

      ידוע לי שיש חברות ישראליות שונות שכבר עושות עסקים ביבשת ויש כאלה שרוצות להיכנס לשוק האפריקאי (וזה שוק ענק), כאן אתה מתייחס לדרום אפריקה.

       

      לדעתי הסרט "להתראות באנאפנה"  שדן בשנים של נלסון מנדלה בכלא, ובשנות פעילותו אח"כ, תורמים רבות להבנת חלק מהשינויים והתהליכים שעברו ועוברים על המדינה.

       

       

       

        6/4/10 10:51:


      קשקוש בשקל

      לבן כמוך החי בדרא"פ דנא משול לאדם מת

      כל היתר, שכנוע עצמי כושל במיטב המסורת של היהודי הגלותי

       

        5/4/10 22:30:

       

       

       

       

       

       

       שנים רבות של ניסיון עם קשת וחצים

       

       

       

      הנקודה השחורה הזאת

      שבה אנחנו אמורים לקלוע,

      שם, במרכז המטרה.

      כן

      בדיוק זאת  -

      בה צריך החץ להנעץ ...

      אך דווקא אותה

      אנחנו מחטיאים

      פעם אחר פעם.

      אני קרוב,

      יותר קרוב,

      אף פעם לא מספיק קרוב.

      ואז אני כורע,

      אוסף את החצים

      ומנסה מחדש.

      הנקודה השחורה משגעת אותי,

      עד שאני קולט:

      המקום שבו החץ נעוץ, רוטט ...

      גם הוא מרכז.

       

       

      אולב האוגה

       

       

      וגם יואב

       

       

      מעניינים התהליכים הללו שאנו פוגשים בהתהוות של החיים

      מדי פעם נעצרים, בודקים עד כאן ולאן, איך משפרים את

      הביצועים ומצמצמים את החומרים והתהליכים שאינם ראויים

       

      אחת מהמושכלות שלי את הדברים בשלב הזה של התנהלות

      החיים, לפחות מהצד שלי - הוא שהסינרגיה האנושית האיכותית

      באשר היא אם מתאפשר לה להתהוות הרי זו מאפשרת ערך מוסף

      למינוף תהליכים לכיוונים ראויים ויעדים נדרשים

       

      אתה יודע, ככל שאני חושב על זה ומסתכל סביבי - פחות ופחות

      אני מוצא סינרגיות מהותיות בין מדינות, מעט ברמות של חברות

      ועוד יותר מעט ברמות אנושיות

       

      זו הסיבה שאני מנסה להבין את דרום אפריקה מעט יותר ממה

      שאני יודע, כי באינטואיציה יש לי תחושה שיש כאן אפשרויות ממש

      מדהימות מבחינת כר פעולה נרחב למינופים עיסקיים של

      שיתופי פעולה בתחומים שונים ומגוונים עם המהפך של המדינה

      בראירגונה והתהוותה החדשה

       

      נחזור לאוטוסטרדה העיסקית - כשתוכל ותרצה לאפשר זאת

      נדבר על מרחב האפשרויות לחברות עיסקיות ועל התהליכים

      שחברות חיצוניות צריכות לעבור על מנת להשתלב בשיתופי

      פעולה ברמות של המדינה

       

      יואב

       

       

       

       

        5/4/10 21:30:


      שוב שאלה טובה שקשה לענות עליה ככה בקיצור. אבל שתדע, שאחרי סיבובים בחצי עולם וקריירה מדהימה, יש לי כאן שקט נפשי כזה שלא היה לי מעולם בשום מקום. חלק מזה אני מניח זה בהשראת המקום, הסביבה, האנשים וחלק אחר זה הגיל והשלב בחיים שבו התמצית של מה שיש איתך, במקרה שלי האישה והילדים שלי, זה מה שחשוב באמת. קשה להפריד.

       

      שלך אורי

        5/4/10 19:42:

       

       

       

       

      תגיד אורי, אתה איש העולם יצא לך להיות בספקטרום רחב של ארצות

      ותרבויות ... אני רוצה לשאול מה אתה אוהב במיוחד בדרום אפריקה

      הווי אומר כאדם, מה מצאת מיוחד בארץ הזו שהתחברת אליו שלא

      מצאת ואינך מוצא בארצות אחרות וגורם לך איזו התחברות מיוחדת

      וגם התפעמות ...

       

       

       

       

       

       

        5/4/10 18:48:


      ראשית לדני - תודה עך התמיכה. אני עסוק כרגע בכיבת מאמר שלישי בסדרה על השקעות בדרום אפריקה בהמשך לראשון על הנדל"ן והשני על מדיניות ה BBBEE שתכל למצוא אם לא קראת ב- http://www.articles.co.il/author/25924 

      המאמר הזה יעסוק בחקלאות מתקדמת, אנרגיה חלופית, ניהול וטיפול במים - שהם תחומים שהחברה שלנו עוסקת בהם בין היתר. אנא המשך לעקוב ואם יש לך עניין מיוחד אשמח לענות לך על שאלות ותהיות בנושא.

       

      שלך

       

      אורי

       

      וליואב -  תרבות? מושג קשה שגם הוא עובר תהפוכות כמו המדינה והחברה. רק לסבר את האוזן, כי שאלתך נופלת בדיוק באמצעיתה של סערה ציבורית שלא הייתה כמוה מאז קום הדימוקרטיה החדשה לפני 16 שנים. השבוע נרצח בחוותו שליד יוהנסבורג, יוג'ין טרה-בלאנש - שהיה לבן, מנהיג המפלגה הימנית קיצונית שסמליה, סיסמאותיה והתנהוגותה מאז ימי האפרטהייד ועד עצם היום הזה היו דומים מאוד להתנהלותה של המפלגה הנאצית בראשותו של אדולף היטלר, בהבדל אחד - הם לא הגיעו לממש את האידיאולוגיה שלהם, רק להרגיז את השחורים ואת רוב הלבנים. הוא נרצח בידי פועלים מחוותו שלפי טענת המשטרה החוקרת בשעה זו את הרצח נכנסו איתו לעימות על רקע תשלום או אי תשלום שכרם. מה לזה ולתרבות אתה שואל? ובכן כבר שבועות אחדים מתנהל דיון ציבורי סביב שיר, שהיה מן הסתם מושר בפי השחורים בעת המאבק נגד האפרטהייד והפך לסמל המאבק - שורה אחת בשיר מעוררת את המחלוקת - "הרוג את הַבּוּר" כך השיר. ג'וליוס מלמה, יו"ר המשמרת הצעירה של ה ANC שר את השיר הזה עם השורה הזו בפני המון מאזינים צעירים לפני כמה שבועות ועורר סערה. עוד אחת מאינספור הסערות שלשונו הבוטה גורמת כאן בשנים האחרונות. יש אומרים פרא אדם מסוכן שימית עלינו אסון, יש אומרים מהפכן חריף, יש אומרים טיפש, מושחת שבסוף יוקא החוצה. יש תביעות נגדו בלי סוף על נאומי הסתה, בבית הדין המיוחד לנושא הזה והוא מעדיף לשלם קנסות כבדים ולא להתנצל. זה בקיצור רב. מה שהפך את זה לדיון תרבותי, הייתה התערבותם של ראשי ה ANC הבכירים ביותר שנתנו לו גיבוי והצהירו שהשיר ומילותיו הם חלק מהתרבות של השחורים ואי אפשר למחוק את ההיסטוריה רק בגלל שיש עכשיו דימוקרטיה. הלבנים כמובן יוצאים מגדרם מרוב עלבון וכעס והרצח הזה של הבורי-נאצי הזה טרה-בלאנש ["אדמה לבנה" הוא קרא לעצמו] רק הביא את הויכוח הציבורי לשיא שבו כל ראשי המדינה מואשמים בהסתה שהביאה אליו. הנשיא זומה כבר התערב להרגיע את הרוחות ולפייס את הבורים, אבל השאלה מה גבולות התרבות, מה גבולות חופש הביטוי ומה חכם לומר ומה לא, כל אלה נשארו עדיין פתוחים.

       

      אם לא הייתה כל הפרשה המעיבה הזו הייתי מספר לך שזו ארץ מאוד תרבותית במובן שכל אחת מהקבוצות האתניות נושאת עימה מורשת תרבותית ארוכת ימים ומשמרת אותה לטובת ההווה. כך שתרבות אתנית, בכל תחומי הביטוי האמנותי בכל הגוונים האנושיים פורחת כאן ומזומנת למבקרים במוזיאונים, כפרי מורשת, תיאטראות ומה לא. גם המורשת ההיסטורית פוליטית משומרת כהלכה במוזיאונים - ממוזיאון האפרטהייד, מוזיאון מנדלה, מוזיאון אזור 6 בקייפטאון, רובן איילנד ועוד ועוד בלי סוף ברחבי המדינה, בבחינת לזכור ולא לשכוח. לפחות ביוהנסבורג ובקייפטאון, היכן שאני מכיר שני מוזיאונים לאומיים לאמנות, כולל אמנות מודרנית לצד מוזיאונים של אמנות מסורתית. הכי צבעוני ותוסס לעומת זאת זה לשוטט בדוכני אינספור השווקים העממיים ולהינות משפע הצבעים והעושר האמנותי המוצג בהם למכירה. המון דברים יפים.

       

      מבחינת מוסיקה הפתיעה אותי העובדה כשהגעתי לכאן שהדרום אפריקאים, שחורים כלבנים מעריצים מוסיקת ג'אז ויש כאן נגני ג'אז לא פחות במספר ובאיכות כמו באמריקה. אולי בכל זאת זה נכון שמוצא הג'אז מאפריקה...מלבד ג'אז הם שומעים הכול. אולמות הקונצרטים והבלט מלאים, להקות רוק. חברינו בני הדור שלנו גדלו על אותם השירים הלועזיים שאנחנו גדלנו וענקי זמר בינלאומיים באים לכאן לקונצרטים בדיוק כמו לשאר העולם - לא תאמין, אבל בשבוע שעבר היו כאן קליף ריצ'רד והצלליות, ובחודש הבא יופיע כאן תום ג'ונס שאני לתומי חשבתי שהם כולם כבר מתים מזמן...

      יש המון מוסיקה אפריקנית. אפילו צליל הטלפון שלי לקוח מתוך תקליט בשם Sagiya של להקה בשם Vidima שאותה ראינו בהופעה חיה בגני קריסטנבוש בקייפטאון יחד עם אימא שלי לפני כמה שנים ומאז אני מכור אליהם. בזמנו, הם היו קבוצה כל כך מעורבת שהיו בה חברים מכמה מדינות אפריקאיות ומתופף לא תאמין, ישראלי. אני אנסה להעלות מוסיקה משם אל הבלוג.  

       

      אני גם אחפש קצת שירה מקורית, שאתה יודע כמה אני אוהב ואשלח לך בהזדמנות.

       

      שלך

       

      אורי

        5/4/10 12:25:

       

       

      עכשיו זה בדיוק הזמן לקחת קצת אויר ולרדת מהאוטוסטרדה

      לאיזו אתנחתא בצד של הדרכים

      מחפש לעצור ולהתוודע לאפיק

      התרבותי של הארץ הזו

       

      מה אנחנו עשויים למצוא שם מבחינת תרבות

      איזה סוגים של אמנים, משוררים צעירים חדשים, סופרים

      מה מקומה של התרבות המוזיאלית מבחינת התיחסות של השחורים

      שכעת הם בשלטון

       

      האם אתה יכול לשתף באיזה שיר מיוחד שנוצר בדרום אפריקה

      והעולם חולק אותו

       

      תרבות 

      מהו העושר התרבותי והמיוחדות של הארץ הזו בתחומים אלו 

       

       

        5/4/10 12:22:

      שלום לך אורי

      קורא מפעם לפעם את דבריך

      מה שרואים משם לא רואים מפה ולמרות זאת מהנה מאד

      מי שחי תקופה בחו"ל אגלו סקסי יכול להבין יותר את הסיטואצית

      תמשיך ככה וכתוב גם קצת על חקלאים וחקלאות ואורגאני

      דני 

       

        5/4/10 12:13:


      בוא ננסה להרחיק את עצמנו מכמה קלישאות וגוזמאות. לנו למשל אין חומה סביב לבית. יש הרבה אנשים עם חומות בכל העולם. זה לא משהו מיוחד לדרום אפריקה. אני זוכר את שולמית אלוני שהייתה מסתכלת עלינו מבחוץ, אומרת פעם, שזה מגוחך שבמדינה העצמאית והריבונית שלנו אנחנו חיים בתוך גדרות [חשמליות לפעמים...] והערבים בכפרים שלהם אין חומות, לא גדרות ולא שומרים. אתה בשער העמקים לא צריך ללכת רחוק כדי לראות גדר כזאת וזר יתקשה להבין זאת. ככה שזה לא מהות העניין.

       

      פער בין עניים לעשירים? איפה אין? שוב בעיה ואתגר כלל עולמי ולא ייחודי לדרום אפריקה. קיים בהחלט. אתגר בהחלט. פטנט לחיסול התופעה לא קיים. גם צורת החיים השוויונית ביותר עלי אדמות התמוטטה לצערי הרב. גם הקאפיטליזם החזק בעולם התמוטט רק לאחרונה. זה הכןול עניין של איזונים ושוב תרשה לי - מנהיגות איכותית, או רעה.

       

      נשים בדרום אפריקה. זו סוגייה מעניינת ביותר. מצד אחד אתה מוצא אותן בכל שדירות השלטון, אוחזות במשרות שרות, יו"ר הפרלמנט, וכמעט חצי ממנו, מהפרלמנט נשים. לא יודע אם יש לזה תקדים בעולם המערבי, שווה בדיקה.

       

      מצד שני, וראית את זה מאוד בולט במאמר שלי על האפליה המתקנת בכלכלה הדרום אפריקנית שהתפרסם באתר "מאמרים" http://www.articles.co.il/article.php?id=64845 שיש מודעות עמוקה לצורך להעדיף נשים בתחום הכלכלי - בכל מרכיב של הכלכלה נשים מועדפות - מבעלות, דרך ניהול ועד תעסוקה - תקדם אישה - קבל בונוס. למה זה? כי בגדול הנשים אינן תופשות את מקומן בכלכלה לפי שיעורן באוכלוסייה. בפוליטיקה כן, בכלכלה לא. ישנו גם הנושא הפופולארי עכשיו של ריבוי נשים - פוליגמיה, כאשר הנשיא זומה נשא את אשתו הרביעית הוא העלה על סדר היום הציבורי את הנושא הזה שהוא תרבותי וקשור ישירות למעמד האישה. לא שמי מנשותיו נחותה במשהו - כולן נשים חזקות, משכילות ומצליחות בזכות עצמן - רק כדי לסבך עוד את הסוגייה.

       

      נשים לבנות. הדוגמא הכי בולטת היא כמובן הלן זילה - אישה לבנה שהייתה ראש עיריית קייפטאון עד לפני כשנה כשנבחרה לראש ממשלת פרובינציית הקייפ המערבי ולא רק זאת, אלא שהיא מנהיגת מפלגת האופוזיציה הגדולה [ה- DA] - ולהיות אופוזיציה ל ANC ואישה לבנה ולהיבחר לתפקיד כזה, זה לא פשוט. יש מי שאמר בחצי רצינות, שאם בארה"ב אובאמה נבחר לנשיא, בדרום אפריקה זילה יכולה פעם להיבחר לנשיאה. הייתה עוד הלן אחת - הלן זוסמן, יהודייה, חברת פרלמנט בתקופת האפרטהייד שהייתה הלוחמת הגדולה והחריפה ביותר נגד האפרטהייד בתוך הממסד הלבן ונחשבת כיום לאגדה ומושא להערצה לאומית גם אחרי מותה.

       

      שוב אני חוזר ומדגיש את "משחק המספרים" - הלבנים בכלל בסופו של יום הם בטלים בשישים - מספרית אין להם משמעות אסטרטגית - כלומר לאורך זמן. ככל שיותר שחורים יתפשו בתהליך שמתרחש בצורה מעוררת כבוד עמדות מפתח לא רק בפוליטיקה, אלא גם בכלכלה, כך גם פער האיכות יצטמצם. איכות במובן של מוטת השפעה ולא חלילה ברמה האישית. בתוך כך גם חלקן של נשים לבנות יתאים את עצמו למציאות המתהווה.

       

      לגבי האישה הפרטית שלי. היא הייתה ועודנה אחראית לבניית המארג החברתי שלנו - הן דרך הילדים כשהיו קטנים והן דרך עיסוקיה המקצועיים. רוב רובם של תלמידיה לספרדית, שבאו ללמוד אצלה כדי להסתייע בשפה לעסקיהם ותלמידיה לעברית, שבאים מסיבות קצת שונות, נשארו חברים שלנו. ככה היא, מושכת אלינו כוחות חיוביים וטובים. יש לה רשת חברתית מגוונת ומעורבת, היא עובדת קשה ומובילה את המשפחה.

       

      אני מבקש שתזכור - בחיי היומיום אנו לא נושאים על כתפינו את כל מצוקות החיים של דרום אפריקה, אפריקה והעולם. בדיוק כמו אנשים בכל מקום אחר בעולם שמזלם שפר עליהם ויש להם איכות חיים טובה, מקום טוב לחיות בו וסביבה חברתית תומכת ומשעשעת.

       

      מקווה שהתקדמנו,

       

      שלך

       

      אורי

        5/4/10 11:20:

       

       

       

      ובכל זאת לא מוותר על האשה,

      כשאנשים אורזים ועוברים לארץ רחוקה עם כל החיים המצטברים

      זה אחרת כי על מנת לייצר יזמות עיסקית הם מביאים איתם את

      המשפחה

      ומעבר לביזנס פלן המתהווה, יש מכלול של נתונים בשלבים איך

      מתהווים מחליטים בהקשר לדברים ... מיקומה של האשה לצד

      הבעל מעניין אותי מכמה אספקטים

      ראשון 

      ראשית ובאמת כיצד היה התהליך של לאורה בהשתלבות בארץ

      זרה על כל הבטיה ומשמעויותיה ואנחנו לא מחפשים פה איזו

      הבעה של מסאז' באגו לכל הסובבים עם מילים יפות ומחליקות

      אלא באמת להבין את התהליכים במיוחד בארץ כזו מורכבת כמו

      דרום אפריקה ... כי מהסיפורים הבסיסיים [ ועוד לא נכנסנו לדון

      בדברים הקשים ] העניינים שם לא פשוטים

      מדברים על פער אדיר בין עשירים ועניים, פשע לא מועט אנשים

      חיים בוילות מרווחות אבל עם גדרות מקיפות מבוצרות מסביב

       

      אני מבין את המורכבות ובשביל זה אני מנסה לייצר איזו תמונה

      כוללנית שתאפשר לי ואולי גם לעוד מתעניינים לשרטט פריזמה

      ראוייה של הבטה לעבר הדברים נכוחה

       

      נקודת המבט הנשית ... מאוד משמעותית

      תן לה במה לאשה אם היא מסכימה

       

      ונקודה שניה בהקשר למיקומה של האשה ... כשיהייה לך טיפה

      זמן להרחבה מאוד מעניין ומסקרן לשמוע אודות מעמדה של האשה

      בדרום אפריקה

      האשה השחורה

      האשה הלבנה

      ובמיוחד מערכת היחסים בין שתיהן... זו המתהווה במציאות החדשה 

       

      יואב

       

       

       

        5/4/10 10:48:


      שאלה טובה יואב. אבל אם הבנאדם מתחיל לדבר על הילדים שלו הוא מאבד את האובייקטיביות...ולאורה, אתה יודע, היא מרכז חיי, המשקולת שמאזנת אותנו וההגה שמכוון אותנו - שייט כמוני יודע שזה לא ייתכן מעשית, אבל לאורה היא בשבילי בתחום הלא ייתכן. אבל לענייננו - הילדים נטמעו כאן כמו שילדים נטמעים. הם לומדים בבתי ספר מעורבים לגמרי - טל בן ה 12 לומד בבית ספר ציבורי אחד מכמה בוולינגטון, שבו יש לימודים בשתי שפות - אנגלית ואפריקאנס - הוא לומד בכיתה אנגלית ואפריקאנס היא שפה שנייה. לתלמידי כתות האפריקאנס זה ההיפך. עם זאת השפה והתרבות השלטת כתוצאה מאופייה השמרני-כפרי של וולינגטון היא אפריקאנס - שהיא כאמור גם שפה וגם תרבות של הלבנים הבורים שחיים כאן דורות. הצבעונים, שהם הרוב בקייפ, מדברים אמנם אפריקאנס שנכפתה עליהם בתקופת האפרטהייד וזוהי שפתם כעובדה, אבל תרבותם שונה במידה רבה. מה שמעניין היא העובדה שהם שולחים את ילדיהם לכיתות האנגלית וזה מה שמייצר לטל כיתה שרובה צבעונית בניגוד לכיתות האפריקאנס שרובן לבנים. רגבי וקריקט משחקים כולם - הטובים מכל שלוש הכיתות ושפת הספורט באזור שלנו היא שוב- אפריקאנס. לכן זו שפתו של טל בבית הספר, מלבד בתחום הלימודים שאותם הוא מעביר באנגלית. בבית אנחנו מדברים רק עברית. הוא הולך לבי"ס יחף, כמו כל הילדים, נראה ונשמע כמו דרום אפריקאי אוהב עד מכור לרגבי בחורף ולקריקט בקיץ ובגדול טוב לו מאוד. הוא התגבר לא רע על הקפצתו כיתה בכיתה ב' לג' והוא חי למעשה עם חברים מבוגרים ממנו בשנה. אבל הואיל והוא גדול וחזק לא רואים את ההבדל, ככה שהוא ממש כאחד מהם. בשנה הבאה הוא כבר הולך לתיכון שמתחיל כאן מכיתה ח' עד י"ב.

      עדי בת עשר בחודש הבא, בכיתה ה' [נכנסה מוקדם לכיתה א'] לומדת בבי"ס פרטי קטן בחוות יין בוולינגטון, היכן שלאורה עובדת כמנהלת הצהרון וזה היה השיקול העיקרי להעביר אותה מבי"ס הציבורי לכאן יחד עם אחיה הקטן אדם בן ה כמעט 4 שהולך לכיתה הגנון באותו בי"ס. גם היא בכיתה לגמרי מעורבת והיא פורחת ומככבת. תלמידה מצטיינת, רהוטה באנגלית, כותבת הרבה [רוצה להיות סופרת] ומשחקת בחוג לדרמה [רוצה להיות שחקנית], תוססת מבחינה חברתית ונהנית מכל רגע בחייה. בי"הס מתנהל באנגלית, בלי עירוב של ישו בכל צעד ושעל כמו בבי"הס הציבורי של טל ואנחנו מרגישים כאן הרבה יותר בבית כהורים.

      אדם, שנולד כאן, לא יודע משהו אחר. אני זוכר את בן, הבכור שלי שהוא בן 24 כיום, כשחזרנו משליחות בארה"ב הוא היה בן 4.5 ודיבר רק אנגלית. היינו מדברים אליו עברית והוא היה עונה באנגלית אמריקנית כזאת מדליקה. שבועיים אחרי שהגיע לארץ, הגעתי אני והוא כבר לא רק שדיבר רק עברית אלא סרב לחלוטין לדבר אנגלית. אני חושב ששמעתי אותו מדבר אנגלית רק שהגיע לביקור כאן בפעם הראשונה, כלומר כשהיה מבוגר כבר. מה אני רוצה להגיד? הילדים, עם כל הכבוד והאהבה אליהם, מסתגלים במהירות הבזק לכל סביבה, לטוב ולרע. לנו, בשלב זה אין מה להתלונן.

       

      אתה רואה? אני מתחיל לכתוב על הילדים ולא גומר. מקווה שלפחות נתתי לך קצת תאורה עליהם. תן לי תיקון מסלול ואמשיך.

       

      שלך

       

      אורי

        5/4/10 09:59:

       

       

      תגיד אורי האם אתה יכול להביא לנו טיפה פרספקטיבה אנושית

      גם אחרת מחוץ לך עצמך ... אני מבין שאתה עם משפחתך שם

      אשתך וילדיך איך הם ולהם עם דרום אפריקה  - האשה מבחינת

      השתלבות במקום והילדים מבחינת מערכות החינוך ויחס שאר

      הילדים אליהם

       

      ועוד הערה לדיאלוג בינינו

      כיוון שהוא נועד לבחון ברצינות אפשרויות ביצוע עסקים עם ארץ

      זו הרי שהאובייקטיביות האנתרופולוגית שאתה מייצג בתשובותיך

      הערותיך והארותיך משמעותית לשיקול הדעת המתנהל במוחנו

       

      תודה לך מאוד על הזמן שאת מקדיש והעזרה ההתיחסותית

      שאתה מאפשר

       

      יואב

       

       

        5/4/10 09:39:


      בוקר טוב יואב וחג שמח,

       

      שוב אם צריך לתמצת במסגרת הזו אני יכול לומר כמה דברים -

       

      מבחינה חברתית-אתנית, הוכח כאן עד היום, שניתן לטפל בשסעים, בשנאות ובכעסים עזים, בין קבוצות בני אדם שהיו אויבים מרים במשך שנות דור, בדרך אחרת מאשר שפיכות דמים. הלכתי לראות ולשמוע את הארכיבישוף דזמונד טוטו מדבר לסטודנטים צעירים באוניברסיטת סטלנבוש לפני שנתיים. איש חם וחכם. היית צריך לראות איך בהתלהבות של ילד כמעט, הוא תיאר את ההתרגשות האישית שלו כל פעם שהוא רואה שחקנים שחורים ולבנים מתחבקים על המגרש אחרי הבקעת גול ברגבי או בכדורגל. הוא עמד ככה לפני הצעירים וידיו פרשות לרווחה לצדדים, עם דמעות בעיניים אמר להם "תעריכו את זה. איזו כברת דרך עשינו בשנים כל כך מעטות". במילים אחרות הוא ביקש מהם לראות את הדברים בפרספקטיבה היסטורית וביחסיות הראוייה לתהליכים שלוקחים דורות. 

       

      מבחינה פוליטית. כפי שכבר ציינתי מספר פעמים בכתיבתי, הוקמה כאן דימוקרטיה חוקתית מהמתקדמות בעולם, אם לא המתקדמת שבהן. כל פעם שאני נחשף לתחום אחר, אני רואה את התחיקה ומסגרות היישום, התקנות, הנהלים - כל השסתומים והמעצורים נמצאים במקום. אין אף מדינה באפריקה כזאת. אז נכון, יש שחיתות, כמו בכל משטר צעיר, חסר ניסיון ולעיתים תאב פיצוי עצמי על העוול שנגרם לו, אבל ישנם גם הבלמים, הפרדת הרשויות במלואה, עיתונות חופשית, לוחמת, מחפשת כל הזמן להעלות על השטח נושאים בעיתיים ואתגרים חברתיים, כמו גם מושחתים ומסוכנים. אין יום שבו אין גינוי לשחיתות ודאגה ציבורית ממנה, כמו גם ממעשי הפשע. אין הרבה מדינות בעולם הרגישות כל כך לחולשותיהן כמו דרום-אפריקה. [אם אפשר לעשות השוואה למבנה תחוקתי במערב, הרי זה יהיה בגרמניה של אחרי מלחמ"הע ה II, שהכניסה המון בלמים חוקתיים להגביל את עצמת השלטון כלפי אזרחיה - עוד דוגמא למודעות לאומית לחולשות].

       

      מבחינה כלכלית, וגם על זה כתבתי ארוכות, ישנה כאן צמיחה כלכלית בלתי רגילה שנובעת בעיקר משלושה גורמים -

       

      א. פתיחת הגבולות לייצוא ולייבוא לפני רק 16 שנה.

      ב. גידול מהיר ביותר של מעמד הביניים.

      ג. תשתית אירופאית הופכת את דרום אפריקה לשער לאפריקה הדרומית כולה.

       

      אני מזמין אותך לקרוא שוב את המאמר הראשון שכתבתי על כלכלת דרום אפריקה באתר "מאמרים"

      [ http://www.articles.co.il/article.php?id=58162 ] ובו הסבר נרחב יותר על ההיבטים הללו.

       

      תודה על שאלותיך. אני מניח שרבים מהקוראים רווים תועלת מהדו-שיח הזה ואשמח להמשיך.

       

      שלך

       

      אורי

        4/4/10 23:49:

       

       

      אורי

      בהשוואה לעולם

      מה מייחד את דרום אפריקה כיום ?

       

       

        4/4/10 23:43:

      יואב היקר,

       

      תודה על הדברים החמים.

      אני מסכים איתך על המיקוד ועל הייחודיות של דרום אפריקה כיישות חברתית ופוליטית שהשכילה להתגבר על היצר האנושי ולנווט את עצמה למקום שבו הידברות תפשה את מקומה של שפיכות הדמים. אבל, אל תטעה בלחשוב לרגע שהרגשות האנושיים הטבעיים נעלמו ואינם. קשה לסלוח ללבנים על מה שהם עשו לשחורים וקשה ללבנים לעכל את אובדן השליטה על המדינה. השנאות, הכעסים, הדיעות הקדומות הכול שריר וקיים. מה שעשה ועדיין עושה את ההבדל זו המנהיגות. מבחינתי זה המפתח להבנת המעבר החלק יחסית ממשטר גזעני וברוטאלי למדינה דימוקרטית בעלת אחת החוקות המתקדמות בעולם. אותה מנהיגות שיכולה לקחת עם שלם לשיא הרשעות והאכזריות, כמו במשטרים הטוטליטאריים הגרועים ביותר, בהינף יד יכולה להניע עם שלם לקראת פיוס, סליחה ושלום. אחר כך באה עבודה מאומצת של של שנים שבאה להשלים בין האידיאל לבין המעשה היום יומי ובזה בדיוק דרום אפריקה עסוקה כבר 16 שנה. צריך להבין שזה הקונטקסט להביט אל הדברים כאן - אל העוני, הבריאות, החינוך, הפשע והפוליטיקה. בכל התחומים האלה יש להשלים את הפער בין האידיאל למעשה היום יומי ובעניין הזה אין הנחות. אבל אין כאן רבים, אם בכלל, שחושבים באמת שבשפיכות דמים, גירוש הלבנים, נישולם מאדמותיהם ומרכושם [ראה מקרה זימבאבווה למשל] הם יביאו איזו תועלת לכלל העם הדרום אפריקאי וזו הגדולה של מנדלה וחבריו וזו הייחודיות כאן.

       

      שלך

       

      אורי

        4/4/10 19:27:

       

       

      אורי איש יקר

       

      עוקב אחר כתיבתך המשובחה כבר לא מעט ימים

      מטייל איתך עם החברים, חושב על יזמויות של עסקים

      טועם מהקניידעאלך המוצלחים ומשייט בין הנופים המיוחדים

       

      והנה אני מוצא את עצמי מתעניין מאוד ומסתקרן בהבט האנושי

      המנהיגותי של דרום אפריקה בעידן הפוסט מודרני

      של המאה ה- 21

       

      מעניין אותי ומסקרן עד מאוד

      מה עשה את המהפך של דרום אפריקה ממציאות של

      שנאה תהומית בין הצבעים והלאומים ליכולת של חיים אנושיים

      משותפים

       

      אם נבין מה קרה בדרום אפריקה לבני האדם שם

      איך הם קבלו החלטה לשנות באחת את מציאות חייהם

      להפסיק את השנאה הטמונה עשרות שנים בנישמותיהם פנימה

      ולעצב חיים חדשים עבור עתיד ילדיהם

       

      אם נבין את הדבר הזה ששם קרה

      נוכל ללמוד אנחנו בני האדם דבר או שניים על המיוחדות

      האנושית המאפשרת דו-קיום של כבוד בין שונים

      דבר שאצלינו כאן במזרח התיכון אנו מאבדים תקווה

      לגבי פוטנציאל

      קיומה

       

       

      יש לי כבוד גדול  לכל קשת הנושאים שעל ידך מועלים

      זהו המיקוד ההתעניינותי שלי

      אשמח אם במסגרת תכנון כתיבתך

      תקדיש בהזדמנות מקום גם לזאת

       

      עם הרבה כבוד

       

      יואב

       

       

       

       

      פרופיל

      Ori Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות