וכמה שאני רוצה עכשיו פרוסה קטנה של לחם עם שוקולד.לא מצה,לא עוגיה מקוקוס,לא משהו שדומה ללחם.אלא את הדבר האמיתי.אבל אי אפשר, זה פסח. ואני שומרת ומכבדת את עברנו. נזכרת באותה עבדות קשה שידענו ומנסה להסתפק במה שיש. אבל מה בסך הכל ביקשתי? ביס קטן. כשפתאום אני מבינה. לזה הוא התכוון, את זה הוא רוצה שנבין, שנזכור. שהרי זאת עבדו......ת,זה אין חירות וככה בדיוק מרגישים כשחופש הבחירה שלנו נלקח מאיתנו. במשך שבוע ימים אנחנו חומדים את הקמח הזה בראשנו, מדמיינים את הפרוסה הזאת את הפיתה ומחכים לרגע שיגמר הסיוט הזה עם המצות ושוב נהיה חופשיים לאכול את מה שבא לנו מבלי שאף אחד יגיד לנו אסור או מותר. אך האם באמת מדובר רק בקמח? או שמא מדובר במסר הרבה יותר עמוק, מסר שמדבר על חופש הבחירה שלנו.מסר שמדבר על החירות הנשמתית שלנו לעשות את מה שטוב לנו, לחיות את חיינו על פי ראות עיננו .אני מאמינה שיש אנשים שפסח עבורם זה רק שבוע. אך מצד שני אני גם יודעת שיש אנשים שבעבורם האין בחירה לעשות את מה שטוב בעיניהם היא דרך חיים





אני מאחלת לכולנו שמחר, בצאת החג, ברגע בו נטעם שוב את טעמו של הלחם נכיר במהותו העיקרית שמסמלת בעבורנו רק דבר אחד. את חופש הבחירה לקיים את הזכות שלנו- והיא לחיות על פי צו לבנו

 אני מזמינה אתכם להתארח אצלי באתר

 http://www.yonitoved.com/page35.html?