כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    מעשה ביעלי - חלק א'

    11 תגובות   יום ראשון, 4/4/10, 14:34

     

     בכל צהריים, כשחזרה מבית הספר, יעלי פתחה את תיבת הדואר בציפיה למצוא מעטפה ירוקה עם חותמת משולשת ושמה בכתב יד בלתי קריא. את יואב היא הכירה במסגרת המדור "שלח מכתבך" במעריב לנוער, והיא, ילדה מבוגרת שכמותה, שמחה על ההזדמנות להתכתב עם חייל. במשך חודשים הם החליפו מילים, התוודעו, התקרבו, התגעגעו. במכתבים ארוכים דמיינו איך יראה המפגש הראשון ביניהם. העתיד מעולם לא נראה ורוד יותר ויעלי שקעה בחלומות סינדרלה כמו שבנות חמש עשרה יודעות לחלום.  

    החודשים עברו ויואב יצא ל"רגילה" . הם קבעו להפגש. ביומיים שקדמו למפגש יעלי מדדה חצי ארון ובסוף החליטה ללבוש את מכנסי הג'ינס השחורים והחולצה השחורה שעליה דמויות צבעוניות רקומות. "לא ילדותי ולא מתגרה" היא חשבה לעצמה. "פשוט בדיוק". יום שישי הגיע ובשעה 21:00 האינטרקום צלצל והלב שלה עשה סלטו כפולה לפנים וצוקהרה לאחור.

    יום שישי אחד בחודש מאי, 21:00 בערב. רגע בלתי נשכח. דקה אחרי הצלצול ההוא נשמעה דפיקה בדלת. מבט חטוף אחרון במראה שליד דלת הכניסה, והנה הדלת נפתחת. יואב. הכי לא מה שדמיינה, הכי רחוק מהפנטזיה. "וואו, יעלי, לא סיפרת שאת כזו גבוהה", הוא אמר. חיבוק קצרצר נבוך ושתיקה רועמת. "בואי, החבר'ה מחכים לנו למטה". יעלי נשמה לרווחה כששמעה שהם לא יבלו את הערב לבד. הם ירדו למטה וחבורה עליזה וקולנית קיבלה את פניה בשמחה: "סחטיין, יואב, איזו מותק מצאת" קרא בחור אחד עם תלתלים צפופים ואף עם נוכחות. סיבוב היכרות קצר: הבנים כולם חברי ילדות, לחלקם חברה טריה יותר או פחות. "יהיה שמח" יעלי חשבה.

    בדרך כולם מדברים עם כולם. יעלי הרגישה קצת זרה וקיוותה שכשיגיעו לבית הקפה יהיה קל יותר לתקשר, להכיר. יואב התנהג באבירות ולא ניסה לגעת. רווח לה. התיישבו בקפה "אלכסנדר" הותיק בנחלת בנימין. יואב לימינה והמתולתל עם האף לשמאלה. יואב היה עסוק בשיחת צבא עם החבר הממושקף שמשרת בהנדסה קרבית. יעלי הרגישה שהיא הולכת לאיבוד בשלל המילים והקיצורים הצבאיים ופתאום מאד רצתה הביתה. המתולתל לשמאלה הרגיש שיעלי פשוט "לא שם" והתחיל לשוחח איתה. התחיל ולא הפסיק. התעניין ביעלי ובמה שהיא עושה. סיפר על עצמו, על ההורים שמתגרשים, על השירות הצבאי שהולך לו קשה.  הערב הסתיים והחבורה נאספה למכוניות ויצאה לכיוון הבית. יעלי נפרדה בנימוס מכולם וכשעלתה במדרגות הרגישה פרפור קטן ושמח בלב: היא היתה מאוהבת. 

    יואב חזר לבסיס ולא חזר לכתוב לה. הוא הרגיש שהפגישה ביניהם לא עלתה יפה והחליט לוותר על הקשר עם יעלי, אבל לא יכול היה לסבול את המחשבה שיעלי ובן ביחד. אחרי שנות חברות ארוכות הוא ניתק כל קשר עם בן ומאז יעלי לא פגשה בו שוב.

    * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

    תם, וממש לא נשלם.

    אתם מוזמנים לדמיין את המשך הסיפור או לחכות בסבלנות עד שאכתוב אותו.

    הצעות להמשכים וסופים יתקבלו בברכה.

     

    חג שמייח.
    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/6/12 18:39:
      יפה. אחכה בסבלנות
        6/4/10 11:59:


      אני מנסה לחשוב על המשך העלילה, כמו שביקשת. ואללה, אין לי מושג. כלומר כן, אפשר להפגיש אותם עשרים שנה אחרי, ולייצר רומן וכאלה, אבל זה יהיה בנאלי. או אולי ליצור רומן בין יואבי לאחות של בן, או משהו בסגנון "אהבה בימי כולרה", להפגיש אותם בגיל 60. או רומן בין יואבי לבן, שזה בכלל שוס, בטח לסוטה כמוני.

      או סתם להשאיר אותם ככה, בלי אהבות ובלי דראמות.

      יש דברים שראוי שישארו כמו שהם.

      }{

       

      (כל הכוכביות שלי במימונה עכשיו. הן תחזורנה מתישהו)

        6/4/10 09:39:

      פעם קראו לזה כך היום קוראים לזה פו"פ או אתרי היכרויות,

      השורה התחתונה זהה - תמיד ניצור לעצמנו את הדמות שאנו מדמיינים. גם אם אנחנו כבר לא ילדים וחושבים שאנחנו כבר "מנוסים".

      הדמות שאנחנו מציירים לנו בראש לרוב גם הורסת את המפגש הראשון.

      כמו שקרה ליעלי שלנו.... או לכל אחד מאיתנו.

       

       

        6/4/10 07:42:

      אולי....... רק אולי

      תכירי לה איזה

      חבר לתנועת הנוער

      או שאולי סתם אחד

      אשר מתגורר ברחוב המקביל

      שהוא אדם / טיפוס אחר

      ממה שהיא מכירה בבית שלה. 

        4/4/10 21:26:

      ממתין בסבלנות:)
        4/4/10 20:15:

      צטט: אלון65 2010-04-04 18:39:28

      אני בכלל נגד מדורים כאלו שגורמים לבנות חסודות לקשור קשרים רומנטיים עם חיילים.

      לכי תדעי מה זה החייל הזה? מאיפה בא והיכן גדל?

      היום רחמנא ליצלן מגייסים כמעט כל אחד.

      אני חושב שבפוסט ההמשך את צריכה להכיר ליעלי בחור ישיבה.

       

       


      פחחחחח... בחור ישיבה? יעלי חזק בדתל"שים.
        4/4/10 18:39:

      אני בכלל נגד מדורים כאלו שגורמים לבנות חסודות לקשור קשרים רומנטיים עם חיילים.

      לכי תדעי מה זה החייל הזה? מאיפה בא והיכן גדל?

      היום רחמנא ליצלן מגייסים כמעט כל אחד.

      אני חושב שבפוסט ההמשך את צריכה להכיר ליעלי בחור ישיבה.

        4/4/10 17:17:


      כמה חיילים פגשתי שלר היו הטעם שלי!

       

      או שהיו הטעם שלי לשבוע, או לחודש.

       

      פוגשים אלפי טעמים ולבסוף בודדים מוצאים חן, ואלו בדרך כלל אפילו לא בחנות גלידה, אלא במקרה.

       

      ואז, בהרבה מקרים, כשפוגשים את הטעם המטעים והמתאים, אפילו לא יודעים שזה זה, כי הוא בכלל טעם נרכש... 

       

      אז מלאי את הסיפור שלך בפגישות מקריות של טעמים שונים - או בהחלטות מתוכננות ומכוונות עם טעמים מוכרים - זה ממש לא משנה.

       

      בסוף יש את העניין של הזיהוי של הטעם הנכון. וזה החלק המעניין. 

       

      מחכה להמשך!

        4/4/10 16:55:


      כוכב גדול עכשיו

      תגובה רק במוצאי החג

      כאשר אהייה בבית.....

       

       

      חג שמח

      ולא לשכוח

      לתת נשיקה

      של מזל טוב

      גם ממני

        4/4/10 16:14:

      צטט: נאה מקיים 2010-04-04 15:20:14


      להבדיל מיעלי, בצעירותי פגשתי בסוף את החייל החמוד שאיתו התכתבתי. שוקי אטיאס היה שמו. בלי פרפרים בבטן וצוקהרות אבל היתה חוויה מרגשת לילד בן 14-15.

       

      וכדרך הטבע, הוא נדלק על חברה לכתה שבדיוק פגשנו כשטיילנו בעיר נעוריי. היא היתה באמת ילדה מאד יפה. סוג של מלכת הכתה. אבל כמובן שזה היה ללא  תוחלת.

       

      בקצור, לשם התחברתי בקריאה. לא ספור עם איזה "הפי-אנד מרטיט ובכל זאת.

       

      כל אחד והחיל שלו..

       

       

      ידידי,

       

      יעלי פגשה את החייל שלה.

       

      רק שהוא היה רחוק ממה שדמיינה.

       

      ואכן - כל אחד והחייל שלו.

       

      חגשה!

       

        4/4/10 15:20:


      להבדיל מיעלי, בצעירותי פגשתי בסוף את החייל החמוד שאיתו התכתבתי. שוקי אטיאס היה שמו. בלי פרפרים בבטן וצוקהרות אבל היתה חוויה מרגשת לילד בן 14-15.

       

      וכדרך הטבע, הוא נדלק על חברה לכתה שבדיוק פגשנו כשטיילנו בעיר נעוריי. היא היתה באמת ילדה מאד יפה. סוג של מלכת הכתה. אבל כמובן שזה היה ללא  תוחלת.

       

      בקצור, לשם התחברתי בקריאה. לא ספור עם איזה "הפי-אנד מרטיט ובכל זאת.

       

      כל אחד והחיל שלו..