יחסים
כשבאת אלי
באת
כמו טל
על ארץ סדוקה
פשטתי צורה לקראתך
לבשתי לבן
עטיתי גלימת להבה
לא באת
ביד אחת ליבית
את בערת עורי
ואני הכתרתי אותך
בגופי
את ידך השניה
הנחת
בין לבך לליבי
אספת גשמיך
מתוך סדקי אדמתי
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צטט: silence 2010-04-25 23:02:01 יפה מאד
צטט: silence 2010-04-25 23:02:01
שמחה שאהבת. תודה.
צטט: אהוד עמיר 2010-04-22 09:56:08 יפה
צטט: אהוד עמיר 2010-04-22 09:56:08
תודה
צטט: shabat shalom 2010-04-07 19:12:43 צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:15:13 צטט: shabat shalom 2010-04-05 13:45:06 אהבה מרווה סדק של צורך צמא של איש ואשה לקירבה. יפה לפעמים אני תוהה אם שווה הרוויה הקצרה הזו את הכאב שבא אחריה. לא יודע. או שאולי הרוויה הזו מרווה לא רק סדק של אהבה וחום אלא גם של ערך עצמי? לא יודע.
צטט: shabat shalom 2010-04-07 19:12:43
צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:15:13 צטט: shabat shalom 2010-04-05 13:45:06 אהבה מרווה סדק של צורך צמא של איש ואשה לקירבה. יפה לפעמים אני תוהה אם שווה הרוויה הקצרה הזו את הכאב שבא אחריה.
צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:15:13
צטט: shabat shalom 2010-04-05 13:45:06 אהבה מרווה סדק של צורך צמא של איש ואשה לקירבה. יפה
צטט: shabat shalom 2010-04-05 13:45:06
אהבה
מרווה
סדק
של צורך
צמא של
איש ואשה
לקירבה.
יפה
לפעמים אני תוהה אם שווה הרוויה הקצרה הזו את הכאב שבא אחריה.
לא יודע.
או שאולי הרוויה הזו מרווה לא רק סדק של אהבה וחום אלא גם של ערך עצמי?
אני מעדיפה לשאוף לכך שתחושות הערך העצמי שלי לא יהיו קשורות לאחרים ולגשמים שלהם.
תודה כבר אמרתי?
צטט: שרון קדם 2010-04-06 23:59:28 נותן טל ומטר בעיתו העיקר שאת אוהבת
צטט: שרון קדם 2010-04-06 23:59:28
נותן טל ומטר בעיתו
העיקר שאת אוהבת
חשבתי שסיכמנו שאני לא.
(-:
תודה שרון.
צטט: irisoded 2010-04-05 23:57:57 צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:13:10 צטט: irisoded 2010-04-04 16:05:19 מזכיר את עגנון עם המוטיב: נוגע לא נוגע. יפה פשטה צורה לקראתו ונתנה ללהבה לבעור, אני תמיד אומרת: ואחרינו המבול אומרת, אבל פועלת הפוך:) עגנון בפוסט שלי? זו מחמאה. תודה מותק, לצערי לא קל ללכת עד הסוף עם הלב כי הרגליים (וההרגלים) עוצרים אותנו. כן, הפחד הזה, יש יאמרו: המנגנון הזה, המגן.
צטט: irisoded 2010-04-05 23:57:57
צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:13:10 צטט: irisoded 2010-04-04 16:05:19 מזכיר את עגנון עם המוטיב: נוגע לא נוגע. יפה פשטה צורה לקראתו ונתנה ללהבה לבעור, אני תמיד אומרת: ואחרינו המבול אומרת, אבל פועלת הפוך:) עגנון בפוסט שלי? זו מחמאה. תודה מותק, לצערי לא קל ללכת עד הסוף עם הלב כי הרגליים (וההרגלים) עוצרים אותנו.
צטט: סמדר כרמל 2010-04-05 21:13:10
צטט: irisoded 2010-04-04 16:05:19 מזכיר את עגנון עם המוטיב: נוגע לא נוגע. יפה פשטה צורה לקראתו ונתנה ללהבה לבעור, אני תמיד אומרת: ואחרינו המבול אומרת, אבל פועלת הפוך:)
צטט: irisoded 2010-04-04 16:05:19
מזכיר את עגנון עם המוטיב: נוגע לא נוגע.
יפה פשטה צורה לקראתו ונתנה ללהבה לבעור, אני תמיד אומרת: ואחרינו המבול
אומרת, אבל פועלת הפוך:)
עגנון בפוסט שלי? זו מחמאה.
תודה מותק, לצערי לא קל ללכת עד הסוף עם הלב כי הרגליים (וההרגלים) עוצרים אותנו.
כן, הפחד הזה, יש יאמרו: המנגנון הזה, המגן.
מגן עלינו מפני מה:
מפני החיים?
מלהיות אנו עצמנו?
צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2010-04-05 21:13:06 עצוב שני הבתים הראשונים יצרו את הציפיה שהנה הוא בא, והבצורת תגמר, והאדמה הסדוקה תרווה מים ובבית השלישי הוא שם חיץ בין הלבבות ולא בא באמת ולוקח את הגשמים שלו חזרה הגשם הטוב יבוא בסוף. הוא חייב
צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2010-04-05 21:13:06
עצוב
שני הבתים הראשונים יצרו את הציפיה שהנה הוא בא, והבצורת תגמר, והאדמה הסדוקה תרווה מים
ובבית השלישי הוא שם חיץ בין הלבבות
ולא בא באמת
ולוקח את הגשמים שלו חזרה
הגשם הטוב יבוא בסוף. הוא חייב
את תמיד רואה את השירים בדיוק כמו שהם.
תודה ענת.
צטט: א ח א ב 2010-04-05 18:22:07 אוהבת לא אוהבת יפה...:)
צטט: א ח א ב 2010-04-05 18:22:07
אוהבת לא אוהבת
יפה...:)
מעניינת הפרשנות הזו. השיר הוא תמיד בעין הקורא אותו.
תודה קפטן.
צטט: רותי כץ 2010-04-04 19:15:55 כמה שזה יפה סמדר באת לא באת המילים שלך נוגעות לי בנשמה כל פעם מחדש רותי
צטט: רותי כץ 2010-04-04 19:15:55
כמה שזה יפה סמדר
באת לא באת
המילים שלך נוגעות לי בנשמה כל פעם מחדש
רותי
כמה שאמביוולנטיות יכולה להכאיב, הא?
לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמחה שאהבת. תודה.
תודה
אני מעדיפה לשאוף לכך שתחושות הערך העצמי שלי לא יהיו קשורות לאחרים ולגשמים שלהם.
תודה כבר אמרתי?
לא יודע.
או שאולי הרוויה הזו מרווה לא רק סדק של אהבה וחום אלא גם של ערך עצמי?
לא יודע.
חשבתי שסיכמנו שאני לא.
(-:
תודה שרון.
נותן טל ומטר בעיתו
העיקר שאת אוהבת
מגן עלינו מפני מה:
מפני החיים?
מלהיות אנו עצמנו?
כן, הפחד הזה, יש יאמרו: המנגנון הזה, המגן.
את תמיד רואה את השירים בדיוק כמו שהם.
תודה ענת.
מעניינת הפרשנות הזו. השיר הוא תמיד בעין הקורא אותו.
תודה קפטן.
לפעמים אני תוהה אם שווה הרוויה הקצרה הזו את הכאב שבא אחריה.
כמה שאמביוולנטיות יכולה להכאיב, הא?
עגנון בפוסט שלי? זו מחמאה.
תודה מותק, לצערי לא קל ללכת עד הסוף עם הלב כי הרגליים (וההרגלים) עוצרים אותנו.
עצוב
שני הבתים הראשונים יצרו את הציפיה שהנה הוא בא, והבצורת תגמר, והאדמה הסדוקה תרווה מים
ובבית השלישי הוא שם חיץ בין הלבבות
ולא בא באמת
ולוקח את הגשמים שלו חזרה
הגשם הטוב יבוא בסוף. הוא חייב
אוהבת לא אוהבת
יפה...:)
אהבה
מרווה
סדק
של צורך
צמא של
איש ואשה
לקירבה.
יפה
כמה שזה יפה סמדר
באת לא באת
המילים שלך נוגעות לי בנשמה כל פעם מחדש
רותי
מזכיר את עגנון עם המוטיב: נוגע לא נוגע.
יפה פשטה צורה לקראתו ונתנה ללהבה לבעור, אני תמיד אומרת: ואחרינו המבול
אומרת, אבל פועלת הפוך:)