לפני ימים ספורים דווח באתר  ynet  כי ארגוני זכויות אדם מגדירים כעת באופן רשמי את אזור סיני בתור "אזור מוות" עבור פליטים מאפריקה המנסים לחצות את הגבול ממצרים לישראל.

עשרות פליטים נורו למוות בשנה האחרונה בידי כוחות הבטחון בגבול מצרים בשעה שניסו לחצות את הגבול.

מובן שהאשמה מוטלת בראש ובראשונה על הכוחות המצריים האלו אך בין השורות ניתן היה גם לקרוא כי ישראל לחצה רבות על מצרים במישור הדיפלומטי על מנת לעשות הכל ולצמצם את תופעת ההסתננות הזו.

נכון- מדובר במאות פליטים המנסים להסתנן אל תוך ישראל כאשר לזו האחרונה אין עדיין מענה מוצלח לבלימת התופעה.

נכון-ניתן למצוא טיעונים רבים לכך שאין לאותם פליטים מה לחפש כאן, שהם מסכנים את ביטחון המדינה, שהם עלולים לבקש אזרחות, שישראל "היא לא פח הזבל של אפריקה" וכו' וכו'.

נכון....

יצא לי בעבר להכיר כמה מן הפליטים האלו המתגוררים בדרום ת"א. בקיץ האחרון יצא לי בעצמי להתגורר לתקופה באזור התחנה המרכזית של ת"א.

אחד מהם מנהל קפה אינטרנט קטן בנווה שאנן, איסמאיל שמו. הוא מורה לאנגלית ואף מוזמן מדי פעם לבתי ספר ברחבי הארץ על מנת לספר על זוועות דרפור. הוא הראה לי מצגת במחשב שלו על המתרחש שם.

אלו תמונות שלעולם לא יגיעו אליכם. תמונות שלא מעניינות את העולם המערבי, בטח שלא את ישראל שלנצח תתעסק בפלסטינים זורקי אבנים במזרח ירושלים.

אלו תמונות שמכילות בתוכן את אושוויץ של המאה ה-21.

אפריקאי אחר המתגורר באזור ומנהל קיוסק קטן הפך למכר שלי בעת שהתגוררתי שם (הייתי קונה אצלו באופן קבוע). פעם שאלתי אותו על משפחתו, כך כבדרך אגב, כפי ששואלים בכל שיחה נימוסית. את הקיוסק הוא מנהל ביחד עם אחיו שהגיע עמו לארץ. כל שאר משפחתו, כולל אחיותיו, נטבחו בדרפור. לאחר מכן כבר לא שוחחתי עמו על כך. לא הייתי מסוגל.

באותו הזמן יצא לי גם להתנדב מעט באחד מהארגונים הפועלים באזור ומחלקים, בין היתר, חומרי הסברה לתושבים בנוגע לזכויותיהם. החומרים האלו מחולקים בשש-שבע שפות שונות.

בעל הקיוסק אמר לי כי מבחינתו זכותה של ישראל לסלקו, בדיוק כפי שכעת היא נותנת לו לשהות בתחומה. הוא לא יבוא אלינו בטענות, כך חזר ואמר.  היתה כנות רבה בדבריו.

רבים אולי ישמחו לקפוץ על כך כמוצאי שלל- הנה הטיעון המנצח לכך שאנו חייבים לגרש אותם מכאן. הרי הם עצמם יבינו אותנו.

לפני שבוע ישבנו כולנו וקראנו מהגדת הסדר. חגיגיים, מאושרים, מאוחדים.

מהמשפט החשוב ביותר שם נוהגים לרוב להתעלם- בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא הוא ממצריים.

בעוד שבוע נציין את יום הזיכרון לשואה.

אחד המשפטים החשובים שם יהיו - והעולם שתק

גם מכך נתעלם.

ונשתוק.

ונמשיך לקדש את העבר ולבוז להווה, שמתדפק על אחד משערי ארצנו, שמכיל בתוכו זוועות והשמדה של משפחות שלמות וירי על מנת להרוג, ממש כאן מעבר לגבול, של אלו שמנסים להגיע מבחינתם אל הארץ המובטחת.

איננו חייבים לקבל בזרועות פתוחות את כל אלו המנסים לברוח משם לכאן.

אך לקבל בשקט, בהסכמה שבשתיקה, את הירי וההרג השיטתי שלהם כאן מעבר לגבול, הופך אותנו לשותפים לפשע.

אנו יודעים ושותקים.

אתרי החדשות מדווחים באופן שיטתי על כל פליט הנורה למוות בגבול שלנו.

אנו קוראים ושותקים.

אין לנו זמן לכך, או עניין.  היה לנו סדר על הראש, ואחר כך נסיעת חופשה עם המשפחה.

נמשיך לקיים טקסים כל כך ריקים מכל תוכן, מכל משמעות אמיתית.

את האפיקומן הילדים של כולנו מצאו. וקיבלו על כך חיבוקים ומתנות.

את ההגינות האנושית שלנו אפילו לא התחלנו לחפש.

כי מעולם לא חשנו בחסרונה.

http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3870726,00.html