אמר לי חבר לפני כמה ימים שאם אני לא אעשה את זה כבר אז השיחות שלי ישארו אותו דבר. אני מסכימה איתו, אבל יש בעיה אחת... אני לא יודעת מה זה זה. זה כבר שנים שאני מרגישה את זה מדגדג לי בעצמות .

הכל התחיל לפני מספר שנים כשנשקתי לגיל 26 ואהובי באותו זמן זרק אותי לאנחות. יצאתי שבורת לב והכי חשוב, הרגשתי לא עמוקה ומאז אני במרדף אחרי עומק.

הבעיה עם עומק שאין לו סוף ולפעמים הוא מרגיש כעיגול שהסוף וההתחלה נראים בדיוק אותו דבר. אבל בואו נעזוב את זה לרגע (לא את זה זה- הרי זה מטרת הפוסט). כמו שאמר מאיר אריאל : הרגשתי איך שזה זוחל לי מתחת לרגליים, ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים" ככה אני מרגישה. מאיפה מתחילים? מה זה זה? אני חושבת שזה קשור לבודהיזם או הינדואיזם או איזשהו בלבול רוחני אחר.

אז פעם עוד הצלחתי לשמור את זה ביני לבין עצמי והיום זה עושה מה שבא לו. לפעמים הוא יוצא לעבר אנשים שלא תמיד מבינים ומקבלים אותו כמו שקרה לי לפני כמה חודשים עם אבא שלי. לאחר משברון קטנטן שהיה לי אמרתי לאבא שלי שאני בתקופת החלמה והוא לא הבין למה אם האירוע היה כל כך מינורי והסברתי לו שאם מדבר כל כך מינורי הצלחתי ליפול מה יקרה אם תגיע מחלה ממאירה או מוות של משהו קרוב אלי (באותה תקופה קראתי את ספר המתים והחיים הטיבטי) וכשסיימתי לחפור לו בשכל היה שקט מבהיל ואפילו חששתי שהוא לקה באיזשהו התקף קל, אך התברר לי שטעיתי כששמעתי את התגובה ההיסטרית הבאה: " מי זה הבן זונה שהכניס לך את השטויות האלה לראש, ככל שאת קוראת יותר ככה את נהיית יותר מטומטמת, את לא יכולה להיות נורמלית?" הוא צועק ואני בוכה מרוב צחוק. למה צחקתי? כי הבנתי שזה בחוץ אם אני רוצה או  לא. הבן זונה הזה לא מחכה לאישורי, כמו חצ'קון עם המוגלה שאם אגע בה אפילו בעדינות היא תתפוצץ.

אז עכשיו אני עם זה שניה לפני פיצוץ, הייתי שמחה לגלות מה זה זה לפני שהתפוצץ כדי שאוכל להסביר לאנשים מסביבי 

וכי חשוב...לעצמי.