אני מבקר אצלה כמעט כל יום אבל אני לא רוצה לבקר אצלה. גם אם אנחנו לא בוכים אז אנחנו מתאפקים. ואני ממש בלחץ לקראת הפגישה. ואני גם בלחץ אחרי הפגישה. ואני כל הזמן מנסה לבדר אותה. ואני לא מצליח. והיא מנסה להציג את עצמה כאילו הכל בסדר. נמאס לי מזה. 

אבל מצד שני איך אני יכול לא לבקר אצלה? ואני לא רוצה שום עצות מההורים שלי ומהאחים שלי. ואם אני אנתק את הקשרים שלי אתה אולי אני אוכל את עצמי כל החיים.

דווקא חיבבתי אותה לפני שזה קרה אבל לא חשבתי שזאת אהבת חיי. ומה אם זה היה קורה שבועיים אחרי שהכרנו?

אני בטוח שיש הרבה מקרים כמו שלי. ואני בטוח שיש רבים שיודעים לתאר את זה יותר טוב. אבל בכל זאת החלטתי לכתוב על זה. וזאת הפעם הראשונה שאני כותב על זה.